הצהרה על הכנסות - נמוכה

לא כל הכנסה מוצהרת הנמוכה מזו שבתחשיבים אשר עורך פקיד השומה מחייבת התעלמות מפנקסיו של הנישום. רק לאחר בדיקת העובדות הרלבנטיות לעומק ניתן להכריע בנושא קביעת ההכנסה ולבחור בהתעלמות מן ההכנסה המוצהרת: ע"א 535/81, 758/82 ממן נ' פקיד השומה טבריה, פ"ד לט(1) 757; ע"א 2957/93 משה בנימין נ' פקיד שומה עכו, "מיסים" יא/2, 81.

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצהרה על הכנסות – נמוכה:



הערעור מופנה כנגד שומות ההכנסה שנקבעו למערערת על פיו הוראת סעיף 152ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). השומות מתייחסות לשנות המס 1988 עד 1991. באותן שנים הפעילה המערערת חנות לממכר בגדי ילדים.


עיקר המחלוקת בין המערערת לבין המשיב, פקיד השומה באשקלון, נסבה אודות סבירותן של ההצהרות שבאו מפי המערערת באשר להכנסותיה באותן שנים.

בתקופה שאליה מתייחסות השומות פעלה המערערת כזכיינית של חברה בשם "בן או בת בע"מ", ולאחר מכן פעלה גם באופן עצמאי. המערערת המשיכה להפעיל עסק לבגדי ילדים ולמכירת מוצרי תינוקות גם מעבר לשנות המס שבמחלוקת ובפועל עד שנת 1997.



על פי הדו"חות שהגישה המערערת היא סבלה, באותה תקופה, הפסדים שהלכו וגברו מדי שנה. אף שספרי החשבונות שלה לא נפסלו בא המשיב לכלל מסקנה כי התוצאה העסקית שהציגה המערערת בדו"חות איננה סבירה.


את הערכתו מבסס המשיב על תוצאות ביקרות שנערכו בעסקה של המערערת ועל חוות דעת של מומחה מטעמה. מן הביקורת שערך המשיב עסק הוא מבקש ללמוד כי אחוז הרווח הגולמי שהפיקה המערערת היה בשיעור של 30% לפחות ומבקרים רבים גבוה יותר. נתון זה שימש את הערכה הכלכלית שהוצגה כאמור.

המשיב תמוך את החלטתו בטעמים נוספים: ראשית, הוא מצביע על טענות הדדיות של זיוף ומרמה בין השותפים במערערת – טענות המצביעות על חשד לאי דיווח נאות של תקבולים. יתרה מכך, עצם העובדה שנתקיים סכסוך כאמור, בין השותפים, ואף היה צורך בהסכם של חלוקה או פירוק של העסק, מלמדת, לדעת המשיב, כי המערערת ניהלה עסק ריווחי, שהיתה תועלת להיאבק על השליטה בו.



המערערת טוענת, לעומתו, כי המשיב התעלם מגורמים שצריך היה להביא בחשבון החלטתו וכי פירש גורמים אחרים שהיו צריכים להיות מובאים בחשבון בפירוק שאינו תואם את נסיבות המקרה.


אשר לקביעת אחוז הרווח הגולמי, כך מדגישה המערערת, הרי שזו באה בהסתמך על ביקורת שנערכה בעסקה של המערערת בשנת 1994. לדעתה, לא ניתן להשליך את תוצאות הבדיקות האלה על השנים 1988 עד 1991 הואיל ומדובר בענף לא יציב.

להשקפת המערערת התעלם המשיב מהעובדה כי המערערת הייתה נתונה לתחרות עזה שהתקיימה באותו ענף, תחרות שאילצה אותה לצאת במבצעי הנחות משמעותיים. תחרות זו, כך מדגישה המערערת, הביאה בסופו של דבר לכך, כי חנויות הרשת של חברת "בן או בת בע"מ" נסגרו מחמת הפסדים.



מקום בו מבסס פקיד השומה את קביעותיו על תוצאה עסקית הנראית לו בלתי סבירה ומקום בו ספרי הנישום לא נפסלו רובץ על פקיד השומה הנטל להוכיח כי השומה שקבע הייתה מוצדקת.


לא כל הכנסה מוצהרת הנמוכה מזו שבתחשיבים אשר עורך פקיד השומה מחייבת התעלמות מפנקסיו של הנישום. רק לאחר בדיקת העובדות הרלבנטיות לעומק ניתן להכריע בנושא קביעת ההכנסה ולבחור בהתעלמות מן ההכנסה המוצהרת: ע"א 535/81, 758/82 ממן נ' פקיד השומה טבריה, פ"ד לט(1) 757; ע"א 2957/93 משה בנימין נ' פקיד שומה עכו, "מיסים" יא/2, 81.

ובעניינו, שומה הייתה על פקיד השומה, בבואו לקבוע א הכנסתה המוצהרת של המערערת, להביא בחשבון את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין. המדגם שנערך מטעם המשיב ואשר במסגרתו ניטלו מבחר מוצרים שלגביהם נקבע אחוז הרווח אשר ע פיו שוקללו השומות החדשות גם עבור שנים שקדמו למדגם, אין בו די. המדגם אינו יכול לשמש ראיה בדבר אחוז הרווח לשנות המס האחרות (השוו: ע"א 300/85 סופר אחים בן דוד נ' הממונה על המכס, פ"ד מא(3), 411).



המשיב לא נתן דעתו כמידת הצורך, לעניין התחרות שנתקיימה בענף בו עסקה המערערת, כפי שעולה מתוך העדויות, ולא באה מטעמו כל התייחסות לשאלת הגניבות שהתרחשו בעסק. אלה אם אלה עשויים היו להשפיע על הרווחיות.


עובדה היא כי בסופו של דבר מכר מנהל המערערת את חלקו בעסק וכי העסק עצמו נסגר מאוחר יותר. בהתחשב בעובדה כי המנהל השקיע בעסק את מיטב חסכונותיו וגם העובדה כי הוא ביקש להשתחרר מחלקו בעסקו, כמו העובדה שהעסק נסגר בסופו של דבר, יש בה כדי להוסיף תימוכין לטענות המערערת בדבר חוסר הכדאיות הכלכלית שבניהולו.

בתקופה בה נוהל העסק נהגו המנהלים למשוך לעצמם משכורות בסכומים נמוכים מאד וגם עובדה זו אינה תומכת בגרסת המשיב בדבר הרווחיות הגבוהה של העסק. הוסיפו לכך את הסכסוכים שנתגלעו בעסק גם בתקופה בה נוהל – והרי לכם חיזוק נוסף לטענות המערערת.



נותר עוד להידרש לטענת המשיב כי הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצד המערערת במהלך הביקורת שבוצעה אצלה. טענה זו מתמקדת בעובדה כי המערערת לא המציאה למשיב את ספר ההזמנות של העסק. אלא שמן העדויות עולה כי ספר ההזמנות אבד או נעלם עוד בטרם הבדיקה ובלא קשר לה.


סוף דבר, משלא הוכח במידה הדרושה כי השומה שנערכה למערערת יש לה בסיס של ממש או בסיס די, ראוי לקבל את הערעור.



הערעור מתקבל ומבוטלת בזה השומה שהוצאה למערערת שלא בהתאם לספרי חשבונותיה.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום של 2,000 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון