הקלטת אישה ע''י הבעל ללא ידיעתה

תפ (ת"א) 3243/01 הקלטת אישה ע''י הבעל ללא ידיעתה הנאשם זכאי   כנגד הנאשם הוגש כתב אישום במסגרתו מייחסת לו התביעה את העבירות הבאות: איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז 1977. האזנת סתר שלא כדין - עבירה לי סעיף 2 לחוק האזנת סתר, תשל"ט 1979.   בכתב האישום נטען כי במהלך חודש ינואר 2000 איים הנאשם שלא כדין על אשתו (להלן "המתלוננת") במספר הזדמנויות שיפגע בה ובמשפחתה ויחסל אותה. בנוסף, במשך כ- 5 חודשים, למן סוף שנת 1999 ועד למרץ 2000 נהג הנאשם להקליט את המתלוננת שלא בידיעתה.   מבוא לצורך מעקב אחר האירועים נביא להלן את עיקרי העובדות כפי שעולות מחומר הראיות שהובאו לפני. בני הזוג נישאו לפני כ- 14 שנים, במהלך החיים המשותפים נולדו להם שני ילדים כיום בגילאים 8 ו- 6. אין בידיעת בית המשפט מתי היחסים בין בני הזוג החלו להתערער. מה שכן ידוע היא העובדה כי בין בני הזוג נערכו ניסיונות לשלום בית (מצד האישה) נערכו הסכמי גירושין וממון ב- 18.4.00 (מהם חזרה האישה). ראה: מוצג נ/4.   לטענת הנאשם היחסים בינהם החלו להעכיר בעקבות התערבות אימה של המתלוננת לאורך כל הדרך וכן לאור התמוטטות נפשית של המתלוננת לאחר לידת בנם הקטן.     ראיות התביעה ע.ת 1 מ' ס', המתלוננת העידה כי מזה שנתיים נמצאים היא ובעלה בהליכי גירושין. בינואר 2000 השפיל וקילל אותה הנאשם בנוכחות הילדים, כמו כן היה עושה לה פרובוקציות בבית תוך שהוא מקליט ומצלם אותה ללא ידיעתה. או אז התלוננה במשטרה ומשנודע לו הדבר איים עליה כי יגמור אותה ואת משפחתה. זו הייתה התלונה הראשונה שהגישה במשטרה למרות שמקרים אלו התרחשו גם בעבר והכל במטרה לשמור על שלום בית והתא המשפחתי. תלונתה הבאה, שהגישה כנגד הנאשם, הייתה על כך שהקליט את השיחות שניהלה עם אחותה ואחרים ללא ידיעתה.   בחקירתה הנגדית העידה כי מאז חודש אפריל 2000 הנאשם כבר אינו מתגורר עימה ועם ילדיה. בחקירתה הנגדית לא זכרה את המקרה במהלכו איבדה שליטה וחבלה בדלת של חדר הילדים. ראה: [מוצג נ/1 ו- נ/2]. לא זכרה שבעקבות מקרה זה הנאשם לקח את הילדים מהבית ופנה לבית המשפט לענייני משפחה להוצאת צו משמורת יחידה על הילדים. לא זכרה את שליחתם לטיפול פסיכולוגי (ע"י בית המשפט לענייני משפחה) במהלכו אכן הודתה כי הייתה מאבדת שליטה מדי פעם.   הכחישה שאיימה על הנאשם כי תגיש נגדו תלונת סרק במשטרה.   הודתה כי השיבה בשלילה לשאלה בחקירת המשטרה אם היא מטופלת ע"י עוס"ית בטענה כי הבינה שעוס"ית זה מטעם העירייה ולכן השיבה בשלילה.   לא זכרה אם פנתה לרב יונה מחפץ חיים ב- 1.2.00 אולם זכרה כי המטרה לשמה פנתה אליו הייתה שישכין שלום בית בינה לבין בעלה.   כמו כן לא זכרה היכן נשארו ילדיה כאשר פנתה למשטרה להגיש את התלונה כנגד הנאשם.   כשנשאלה ע"י הסנגור מדוע החזיקה בקלטת 5 חודשים ולא הציגה אותה בבית המשפט או במשטרה לפני כן? השיבה: "כנראה שהתמקדתי יותר בעניין הילדים והעניין הזה היה קצת יותר שולי". ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורה 1.   כן נשאלה כיצד היא מסבירה את העובדה שהנאשם היה מחוץ לבית בזמן שהיא ניהלה את שיחותיה האישיות דבר שמנע ממנו להקליט אותן? השיבה כי ההקלטות נעשו באמצעות מכשיר טייפ שמקליט באופן אוטומטי ללא צורך בנוכחות המקליט.   ע.ת 2, רס"מ חלי גראור בתאריך 22.3.00 בשעה 11:00 גבתה את הודעתו של הנאשם שהוגשה וסומנה ת.2. וכן ערכה מזכר (מוצג ת/3) בנושא הקלטת שהוגשה וסומנה ת/3 א.   פרשת ההגנה עד הגנה 1 הנאשם בעצמו. העיד כי לאחר לידת בנו הקטן מצבה הנפשי של המתלוננת הדרדר, נזקקה לטיפול תרופתי ופסיכולוגי ומאז יחסיהם מצויים בעליות וירידות. לדבריו היא הייתה בתחושה כי כולם מקנאים בה ושונאים אותה. נהגה לפנות לגורמים רבים רבנים פסיכולוגים וכן משפחה על מנת ליישר את ההדורים בינה לבינו, ברם ברגע שהיו מעירים לה כי קיימת בעיה אישית אצלה הטעונה שיפור, הייתה מיד מחליפה או מסתכסכת עמם ומחפשת אנשים אחרים שיבואו ויחזקו את עמדתה.   לטענתו המצב בבית החריף והמתלוננת הייתה משליכה לעברו חפצים, תוך שהיא טוענת כי הוא בוגד בה. בנוסף הייתה מטרידה אותו בעבודתו, במשרד הביטוח שבניהולו, ומתקשרת ללקוחותיו, איתן חשבה שהוא בוגד בה, ומודיעה להן כי אינו מוכן להמשיך ולבטח אותן.   בדצמבר 99 (לאחר שהכתה אותו לעיני ילדיו) נאלץ לעזוב את הבית. עזיבתו הובילה אותה לפנות לרב יונה שישכין שלום בביתם, אולם הוא מצדו סירב כל עוד לא תטופל פסיכולוגית על סמך המלצתה של הפסיכולוגית מטעם בית המשפט לענייני משפחה. קיבל משמורת על הילדים למשך 3 חודשים. ביום בו פנתה למשטרה בכדי להגיש את התלונה נגדו ביקשה כי יבוא לשמור על הילדים, הסכים ויצא עם הילדים לטיול משחזרו הביתה קיבל טלפון מחוקר משטרתי שביקש ממנו להגיע לתחנת המשטרה, לאור העובדה שתמיד הייתה מאיימת עליו כי תפנה למשטרה חשב כי עובדים עליו וביקש הוא להתקשר למשטרה ולדבר עם החוקר וכך היה. כשחזרה הביתה והתפנה ללכת למשטרה, אמרה לו המתלוננת כי אין לו מה לדאוג וכל שאמרה במשטרה היו דברים עדינים שכן הבינה שזו דרכה היחידה להחזירו הביתה, אולם הוא מצדו הודיע לה כי מאחר ופנתה למשטרה אין ליחסיהם יותר עתיד.   בסיום החקירה, בחצות בהיותה ישנה, חזר הביתה ולקח את הילדים. כהתעוררה (בשעה 03:45) התקשרה לבדוק אם הילדים ברשותו כשנענתה בחיוב, פנתה למחרת היום לתחנת המשטרה והגישה תלונה נוספת במסגרתה זומן בדחיפות למשטרה בשנית.   הודה כי לאורך כל התקופה הקליט את השיחות שלו עם המתלוננת ומשפחתה, אך הכחיש כי הקליט אותה בסתר ומבלי שהיה נוכח בשיחות, שכן אפשרות זו אינה בידו מאחר והיה עליו להפעיל את הטייפ ואם לא היה נוכח לא יכל לעשות כן.   כן כפר בעובדה כי איים עליה וטען כי כל הסכסוך ביניהם נסב סביב הנושא הכספי, דרשה ממנו (מעבר למה שהוחלט בהסכם הממון) 9000 דולר בכדי לסיים את הסיפור ביניהם.   בחקירתו הנגדית ציין כי הוא רוצה שהמתלוננת תקבל טיפול פסיכולוגי על מנת שתהיה אמא יותר טובה לילדיו, תוך שהסכם הגירושין מעניק לו את האפשרות לתבוע משמורת על הילדים באם המצב בבית יחריף.   כאשר נשאל מדוע לא הגיש נגדה תלונה במשטרה על כך שפרצה את דלת חדר הילדים לקחה את הטלפון ושברה אותו השיב: "לא רציתי לדרדר את המצב. פניתי ישירות לפקידת סעד... והיא אמרה לי לפנות למשטרה או לבית המשפט. העדפתי את האפשרות של בית המשפט...העדפתי לפנות לבית המשפט ולא רציתי לדרדר את המצב למשטרה. זה מצב לא נעים. לא רציתי לגרור את זה למצב שלא יהיה לה נעים להגיע לשם..." ראה: פרוטוקול עמוד 23 שורות 6-1.   דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את שני הצדדים והתרשמתי מהם מעל דוכן העדים באופן ישיר ובלתי אמצעי, שקלתי בכובד ראש את חומר הראיות ובחנתי את הדברים על פי השכל הישר וניסיון החיים הגעתי לכלל דעה כי אין לאל ידי לקבל את גרסת המתלוננת.   לציין כי התביעה ביקשה לבסס הרשעה על העבירות שיוחסו לנאשם על סמך עדותה היחידה של המתלוננת ובכך אין פסול. אכן הדין מכיר באפשרות כזו שאדם יורשע בפלילים בנסיבות אלה, ואולם במקרים כאלה מחובת בית המשפט להזהיר עצמו ולבחון העדות בקפידה יתרה. ראה: [ י. קדמי על הראיות, מהדורה שניה, חלק א', עמוד 334].   עדותה של המתלוננת אינה מהימנה בעיני, עדות כזו לא תצלח לשום דבר ובוודאי לא כעדות יחידה לצורך הרשעה בפלילים, כפי שאפרט להלן. התרשמות בית המשפט כי איבוד זיכרונה של המתלוננת כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחקירתה הנגדית לא איבוד הזיכרון היה כאן, אלא הרצון להתחמק מהשמעת דברי שקר בבית המשפט. ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 18-12. וכן עמוד 5 לפרוטוקול.   חיזוק לכך כי המתלוננת אינה דוברת אמת לאורך כל הפרשה האמורה בין אם בבית משפט זה ובין אם במשטרה ניתן למצוא בחקירתה הנגדית עת נשאלה ע"י הסנגור המלומד: "למה בתאריך 1.2.00 שהגשת את התלונה של במשטרה... את עונה שאת לא מטופלת סוציאלית אם כן היית מטופלת?   השיבה: "הוא לא רצה להיות מטופל אצלה. הוא הפסיק את זה. אני הבנתי שעוסי"ת זה מישהי מטעם העירייה, ולכן אמרתי לא". ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 22-21.   עוד נזכור כי כתב האישום מייחס לנאשם את עבירת האיומים בחודש פבואר 2000 ואילו בעדותה הראשית הצינה המתלוננת כי האירוע התרחש בחודש ינואר 2000. ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורה 8.   לו באמת ובתמים הייתה המתלוננת חשה פחד ואימה מדברי הנאשם, הרי לא יתכן כי הייתה ממתניה בהגשת התלונה נגדו לאורך השנים רק מפאת שמירת התא המשפחתי כפי שציינה: "בשנים האחרונות שהייתי נשואה לבעלי לא הלכתי להתלונן לא במשטרה ולא הלכתי לעוסי"ת כי רציתי לשמור על התא המשפחתי שלי..." ראה: עמוד4 לפרוטוקול שורות 15-13.   בפרט לא הייתה מנסה להשכין שלום בית בביתה אחרי אירוע זה בכך שפנתה לרב, שהרי כל שמבקשות נשים לעשות זה להתרחק מבעל אלים ומשרה אימה.   מאמציה הניכרים להראות כי הנאשם איש אלים הוא לא עלו יפה, שהרי יום לפני התיינותם בבית המשפט לענייני משפחה הגישה כנגדו תלונה במשטרה על כך שמרביץ הוא לילדים ואילו למחרת (בדיון בבית המשפט לענייני משפחה) לא העלתה נושא כה מהותי זה. כאשר לשאלה ע"י הסנגור המלומד לפשר העניין השיבה: "הכל היה בלחץ. יש פה הרבה דברים שהנאשם קיבל את המשמורת במעמד אחד. הנאשם עשה הרבה דברים מאחורי הגב ולכן קרה מהשקרה..." ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-19.   מדברים אלה נלמד כי התלונות במשטרה וכל אשר סיפרה המתלוננת הן במשטרה והן בבית המשפט באו לאור העובדה שהנאשם ביקש להתגרש ולקבל לעצמו משמורת יחידה על הילדים.   לעניין האזנת הסתר, המתלוננת המתינה עם הגשת הקלטת כ- 5 חודשים למרות דיונים שהיו בבית המשפט לא הגישה אותה. כאשר נשאלה מדוע לא הגישה קלטת זו, אלא רק כעבור 5 חודשים, השיבה כי התמקדה יותר בעניין משמורת הילדים ועניין זה הפך שולי.   גם לעניין זה לו באמת ובתמים הייתה המתלוננת חשה כי פרטיותה נפגעה ע"י הקלטת שיחותיה הפרטיות הייתה מבקשת להפסיק זה במיידי ולא הייתה שוקדת על שמריה כ- 5 חודשים עד הגשת התלונה במשטרה כנגד הנאשם.   לא זאת אף זאת, ההסבר שנתנה לשאלת הסנגור כיצד יכול הנאשם להקליטה בעודו מחוץ לבית לא מתקבל שכן גם אם נאמר שלאור הטכנולוגיה המפותחת בימינו קיימים טייפים שפועלים באמצעות חיישנים מסוימים, הרי שגם טייפ מסוג זה זקוק לתפעול מסוים להחלפת קלטות וכ'ו. משמיעת הקלטת, שהוגשה וסומנה ת/3 (א), לא מצאתי ולא פעם אחת את המתלוננת מלינה בפני אחותה (איתה ניהלה את רוב השיחות בקלטת) על התנהגותו האלימה של הנאשם והן על איומיו כל ששמעתי לאורך כל הדרך זה כי המתלוננת חושדת בנאמנות הנאשם כלפיה, מכאן שחשדות אלו הובילו אותה להגיש את התלונות נשוא כתב אישום זה שלא היו ולא נבראו מעולם אלא רק לצורכי משפט.   מכל האמור לעיל, למרות ששותף אני לדעה הרווחת כי האלימות במשפחה הפכה למכת מדינה באופן המעורר חלחלה. יסוד איומים לא הוכח לפני בפרט לאור שכחנותה של המתלוננת בפרט כה מהותי זה. אדם המתלונן על עבירה שבגינה הוגש כתב אישום נגד הנאשם ולא זוכר זאת מצביע לרוב כי הדברים לא היו מעולם.   באשר לעבירת האזנת הסתר שלא כדין נוכח עדותו של הנאשם שהשאיר רושם חיובי על בית המשפט ואמר כי אכן כן הקליט את השיחות עם המתלוננת ובני משפחתה, ברם לא את שיחותיה הפרטיות וכן לאור העובדה כי התביעה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה כי אכן הנאשם ביצע את ההאזנה האמורה מוצא אני את הנאשם זכאי, שכן במקרה זה הספק רב הוא מהוודאי.הקלטה