הרשעה בתקיפת בת זוג על פי עדות יחידה

תפ (ת"א) 7098/01 הרשעה בתקיפת בת זוג על פי עדות יחידה התביעה מייחסת לנאשם עבירת תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיפים 379 ו- 382 (ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977.   התביעה טוענת כי בתאריך 04/10/00 בשעה 18:30 או בסמוך לכך, בביתו שבת"א, תקף הנאשם את אלמונית, אשתו בנפרד (להלן - "המתלוננת"), בכך שחבט בה באגרוף והמתלוננת נפלה לרצפה וכתוצאה מהאגרוף נחבלה: נפיחות בפנים בצד ימין, לאחר מכן, גרר הנאשם את המתלוננת בשערותיה והמשיך לחבוט בה באגרופים ובמכות.   בשלב מסוים אף שלף הנאשם לעבר המתלוננת סכין, המתלוננת החלה לבכות ואז תפס את ידה בכוח וגרר אותה מחוץ לבית.   הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.   פרשת התביעה   הנאשם מסר הודעה במשטרה ביום 14/11/00 אשר ממנה עולים הפרטים הבאים:   הנאשם מסר כי הוא חי בנפרד מאשתו (המתלוננת), וכי "אני גר עם חברה שלי...".   אשר ליום האירוע, הנאשם ציין כי זכור לו שהמתלוננת באה לביתו ודפקה בדלת. הנאשם פתח את הדלת והמתלוננת נכנסה לבית.   המתלוננת שאלה את הנאשם אם הוא רוצה בשלום בית, והנאשם מסר כי "אמרתי לה שאני לא אענה לה על זה".   המתלוננת, על-פי דברי הנאשם, "התעצבנה עליי וזרקה עליי את הפלא-פון שלה. ואני זזתי עם הראש שלי . והפלא-פון לא פגע בי. והיא קיללה אותי. היא באה לשרוט אותי בפנים שלי. ואני תפסתי אותה. יותר נכון דחפתי אותה ממני והיא נפלה על השולחן."   הנאשם ציין כי "חברה שלי אתי הייתה במקום וראתה את הכל".   הנאשם מסר כי "אחרי זה קמתי ואמרתי לה בואי אני אקח אותך הביתה. והיא קמה באה איתי ולקחתי אותה הביתה."   הנאשם ציין כי "זה כל מה שהיה ולא תקפתי אותה ולא נגעתי בה בכלל". הנאשם, לשאלת החוקר, הכחיש כי תפס את המתלוננת מהיד וגרר אותה מחוץ לבית, וציין כי "בזמן שנפלה החזקתי אותה ביד והרמתי אותה".   בנוסף הכחיש הנאשם כי משך בשערותיה של המתלוננת.   המתלוננת העידה בבהמ"ש ביום 31/07/02, ומעדותה עולים הפרטים הבאים:   המתלוננת מסרה כי "היינו פרודים אני והנאשם", וכי "הוא היה בא אליי, אוכל, שותה, יוצאים והיה חי עם המאהבת שלו. שלח לי פרחים ורצה שאני אחזור אליו."   לדברי המתלוננת, באותו יום, (המדובר ביום קודם להגשת התלונה - ד.ב), "המאהבת שלו טלפנה אליי או אליו ואז אמרתי לה שהוא רוצה לחזור אליי ושתניח לנו והיא אמרה שהיא מוכנה לעשות פנים ולראות אם הוא אוהב אותי והוא יבוא אליי והיא תניח לנו, ואם הוא אוהב אותה אני אניח לה."   העדה ציינה כי "אני הייתי מאוד אוהבת את בעלי באותה תקופה והסכמתי לזה...ועשינו העמדת פנים בידיעה שהוא חוזר אליי בוודאות, הגעתי עם זר פרחים אליו הביתה ושאלתי אותו, 'אבי תגיד את האמת, אתה אוהב אותי ואתה רוצה לחזור אלי?' "   הנאשם, לדברי המתלוננת, "לגלג עליי...אני הרגשתי מושפלת, לקחתי את הטלפון וזרקתי עליו אבל זה לא פגע בו, אני לא יודעת מה קרה לו, הוא בא ונתן לי סטירה, והעיף אותי על הרצפה, והמשיך לתת לי בעיטות, הייתי כמו כלב על הרצפה, הוא החזיק סכין ביד ורק אז המאהבת שלו אמרה לו להפסיק".   הנאשם, לדברי המתלוננת, "אמר לי שאני אתקשר אליה ואני אגיד לה שהכל נגמר."   המתלוננת ציינה כי באותה תקופה לא התקשרה עם המשטרה "בגלל שחשבתי שאני אחזור אליו. אמרו לי שאני טפשה שלא הגשתי תלונה, רק לאחר מכן הגשתי תלונה".   המתלוננת מסרה כי "היה לי סימן. לא הלכתי לקבל טיפול, מה שכן לא יכולתי להזיז את הלסת."   בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת כי "אחרי המקרה הזה" לקח אותה הנאשם לביתה. המתלוננת ציינה כי "...רציתי לקחת מונית ואתה לא הסכמת."   גברת א' פ', שהינה עדת ראיה לאירוע, מסרה הודעה במשטרה ביום 14/11/01 הודעה זאת הוגשה ע"י התביעה במסגרת חקירתה הנגדית של העדה.   העדה מסרה כי היא חברתו של הנאשם מזה כשלוש שנים (נכון ליום מסירת ההודעה - ד.ב).   על-פי דברי העדה, המתלוננת הגיעה לבית בו מתגוררים היא והנאשם "...והיא התחילה לצעוק על בעלה אבי. והיא שאלה אותו אם הוא רוצה שלום בית והוא אמר לה שהוא לא יענה לה על השאלה הזאת. ולכן היא התעכבה וזרקה עליו את הפלאפון והתחילה להשתולל ולצעוק עליו".   הנאשם, כך מסרה העדה, ניסה להרגיע את המתלוננת, "והיא נתנה לו סטירות והחזיק לה את הידיים שלא תרביץ לו. וכנראה שהרגל שלה נתפסה בשטיח היא כמעט נפלה. אבי תפס אותה שלא תיפול."   לאחר-מכן הסיע הנאשם את המתלוננת לביתה.   העדה ציינה כי לא ראתה את הנאשם תוקף את המתלוננת, וכדבריה: "הוא לא נגע בה בכלל. היא משקרת רק בשביל להתנקם בו."   פרשת ההגנה   הנאשם מסר עדות בבהמ"ש ביום 31/07/02, אשר ממנה עולים הפרטים הבאים:   הנאשם מסר כי באותו היום הגיע מהעבודה, וכי לא ידע "שהמתלוננת צריכה להגיע...חברה שלי אמרה לי שהמתלוננת התקשרה...ושזה לא פעם ראשונה...כל הזמן היא אומרת לחברה שלי שאנחנו רוצים לחזור."   לדברי הנאשם, "המתלוננת באה ורצתה להעמיד פנים...אני ישבתי על הכורסא, אין לי שום קשר איתה, לא ראיתי את הילד שלי יותר מחצי שנה, פחדתי מהעלילות שלה." בחקירה הנגדית הכחיש הנאשם כי דחף את המתלוננת. לדבריו, "אני ישבתי בכורסא, המתלוננת ישבה בצד, אמרתי לה שאני לא מגיב, היא אמרה לי לחזור, היא מהעצבים שלה זרקה את הפלאפון, היא באה לשרוט אותי בפנים ואני הגעתי (הכוונה "הגנתי" - ד.ב) על עצמי, היא מעדה על משולחן, היא באה לספר שתפסתי סכין, אני בחיים לא הרמתי יד על אף אחד."   הנאשם ציין כי "כשהיא באה לשרוט אותי אני העפתי אותה. היא באה לקפוץ עליי ואז אני הגשתי את הידיים שלי, זה לא אשמתי."   גברת א' ח' העידה בבהמ"ש ביום 31/07/02, ומעדותה עולים הפרטים הבאים:   העדה מסרה כי "המתלוננת הופיעה אצלנו בדירה כמו שבדרך כלל היא נוהגת לעשות, היא הגיעה עם זר פרחים שטענה שאבי הביא לה, היא נכנסה וזרקה עליו את הפרחים, היא לא הפסיקה להשתולל, אח"כ היא זרקה עליו את הפלאפון שלה, היא קמה כדי לשרוט אותו, היא החליקה וקיבלה מכה מהשולחן. ואחרי זה הנאשם הסיע אותה הביתה".   בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי "אין לי מושג" מדוע ספרה במשטרה שהמתלוננת החליקה מהשטיח וכי אינה זוכרת את האירוע במלואו. התובעת הציגה בפני העדה את השוני בגרסותיה במשטרה ובבהמ"ש לפיהן המתלוננת נפלה מהשטיח / מהשולחן. בהקשר זה מסרה העדה: "אני לא זוכרת...עשרות פעמים היא היתה מגיעה אלינו הביתה..."   לשאלת התובעת, מסרה העדה כי לא ראתה נפיחות בצד של הלסת של המתלוננת, וכי ייתכן שהמתלוננת קיבלה את המכה מהשולחן.   בנוסף ציינה העדה כי "עד כמה זכור לי היום היא ניסתה לשרוט אותו."   דיון ומסקנות   הנאשם עשה עליי רושם בלתי אמין לחלוטין ואני קובע כי גרסתו לפיה לא תקף את המתלוננת אלא הותקף על-ידה, אינה ראויה לאמון. מה גם, שהנאשם הודה במשטרה כי דחף את המתלוננת שנפלה על השולחן כתוצאה מכך.   זאת ועוד, הנאשם טען כי דחף את המתלוננת מתוך הגנה עצמית. טענה זו דינה להידחות, שכן, אינני מאמין לדבריו על-פיהם היתה זאת המתלוננת שתקפה אותו, והנני מקבל את גרסת המתלוננת לפיה הנאשם הוא זה שהתקיף אותה, וכדבריה: "...הוא בא ונתן לי סטירה, והעיף אותי על הרצפה, והמשיך לתת לי בעיטות...הוא החזיק סכין ביד...".   באשר לנסיבות בהן נחבלה המתלוננת, הרי הנאשם מסר במשטרה כי "...דחפתי אותה ממני והיא נפלה על השולחן." מאידך, עדת ההגנה הגברת ח', שהיתה כאמור עדת ראיה ( וכדברי הנאשם במשטרה: "חברה שלי אתי היתה במקום וראתה הכל"), מסרה שתי גרסאות שונות לעניין הנסיבות בהן נחבלה המתלוננת; בהודעתה במשטרה מסרה העדה כי בעקבות ניסיון תקיפת המתלוננת את הנאשם "כנראה שהרגל שלה נתפסה בשטיח". ואילו בעדותה בבהמ"ש מסרה העדה כי "המתלוננת "קמה כדי לשרוט אותו, היא החליקה וקיבלה מכה מהשולחן."   לדברי העדה, לעניין השוני בגרסאותיה, גרסתה במשטרה היא הגרסה הנכונה, בשל כך שנמסרה סמוך להתרחשות האירוע., וכדבריה: "מה שהיה באותו יום אני זוכרת יותר טוב."   יוצא כאמור, כי הנאשם ועדת ההגנה מסרו במשטרה גרסאות שונות לעניין נסיבות חבלתה המתלוננת, ואילו בעדותה בבהמ"ש מסרה עדת ההגנה גרסה המתיישבת עם גרסתו של הנאשם במשטרה. ודברים אלה יש בהם כדי לפגוע באופן מהותי במהימנותה של העדה, שעשתה עלי רושם לא אמין. וסביר להניח כי העדה ניסתה להגן על חברה הנאשם בכך שמסרה בבהמ"ש גרסה שדומה לגרסתו, ותיאום גרסאות זה, יש בו כדי להצביע על תחושת אשם ועל הצורך בטשטוש פני הדברים כפי שקרו הלכה למעשה.   אשר למתלוננת, הרי היא עשתה עלי רושם אמין ואני מקבל את גרסתה ממנה עולה כי הנאשם אכן תקף אותה לאחר שזרקה לעברו מכשיר טלפון סלולרי ואף שלף לעברה סכין. אני אף מאמין למתלוננת שלא הגישה מיד תלונה במשטרה "בגלל שחשבתי שאני אחזור אליו." (הכוונה לנאשם - ד.ב).   נתתי דעתי לעובדה שעומד אני לבסס הרשעה על סמך עדות יחידה, אך מוצא אני מספיק בטחון לעשות כן.   אשר על כן, הנני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירת תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.משפט פליליעדותאלימותדיוןהרשעהעדות יחידהתקיפה