קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השבתת רכב אחרי תאונה: 1. התנגשות בין שני כלי רכב, אשר הביאה להשבתת רכבו של התובע מסוג פורד פיאסטה מודל 1983 מס' רישוי 12-340-53. התאונה אירעה ב18/08/98- בכביש המוביל מגבעון לעטרות. 2. גירסת התובע: הוא תושב גבעון ונסע, כמנהגו משנים, בכביש המוביל, כאמור, לכיוון עטרות (כיוון כללי מזרחה). הכביש יחיסת צר; נתיב תנועה אחד לכל כיוון. מאחוריו נסעה מכונית אחרת (מסוג פולקסווגן); עובר לתאונה ביקש לפנות מהכביש שמאלה, אל רחבה שבחזית חנות חומרי בנין המצויה במקום. הוא הביא את רכבו למצב עצירה ואותת שמאלה. המכונית שאחריו עצרה אף היא על מנת לאפשר את הפניה - או אז הגיחה מאחור בדהירה מכוניתה של נתבעת 1 שהיתה, כך מסתבר, נהוגה בידי מר ג'ודה סלימאן [אשר ייצג בעת הדיון בפני את הנתבעת 1, אותו אני מצרף עפ"י סמכותי מכח סעיף 24 של תקנות סדר הדין ולמען הסדר הטוב כנתבע מס' 3]. המכונית עקפה את הפולקסווגן העומדת מאחורי התובע (כאמור, על מנת לאפשר לתובע לבצע פנייתו שמאלה) ופגעה במכוניתו של התובע בעוצמה רבה בחלק אחורי של דופן שמאל. (כמוכח, בין היתר, אף מתצלומי מכונית התובע, לאחר הפגיעה), כל זאת כאשר רכב הנתבע נמצא כבר בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו. 3. גירסת הנתבעים מפי נתבע 3: לדבריו ביקש התובע לבצע במקום התאונה "סיבוב פרסה", ולצורך כך היפנה מכוניתו לימין הכביש, לא נמצא מאחורי מכונית התובע כל רכב אחר והוא לא עקף ולא עבר לנתיב השמאלי אלא נשאר בנתיבו הימני. מכונית התובע סטתה, כאמור, לימין הכביש ולפתע בלא איתות לשמאל (לצורך ביצוע סיבוב הפרסה) "תרגיל" זה הפתיעו ולא היה עוד סיפק בידיו לבלום את רכבו ולמנוע את הפגיעה. הנתבע אישר כי הוא מכיר היטב אותה חנות שתוארה ע"י התובע בשמאל הכביש, ואליה ביקש התובע לפנות - ואולם, לדברי הנתבע, לא ניתן לפנות שמאלה אל החנות בשל פס הפרדה לבן המצוי במקום. נהג המבקש להגיע לחנות, בבואו מכיוון גבעון, חייב להמשיך עד לצומת הבאה, לבצע שם סיבוב פרסה ולחזור לעבר אותה חנות. הנתבע אישר אף כי הבחין במכונית התובע ואף "צפצף לו". 4. כדי להכריע בין שתי גרסאות סותרות אלו היתרתי לתובע, בתום הדיון, להמציא לביהמ"ש תצלומים ממקום הארוע. אלו אכן הוגשו והפריכו כליל את גירסת הנתבע; אין במקום כל פס לבן, הרחבה לפני החנות מיועדת בברור לקליטת כלי רכב הבאים אליה (שפת המדרכה אף משופעת כדי לאפשר כניסת כלי רכב). 5. לפיכך אני מעדיף ומקבל את גירסת התובע כפי שתוארה לעיל במלואה וקובע כי נהג הנתבע אכן נהג ברשלנות עת ניסה לעקוף במהירות את שתי המכוניות זו שעצרה מאחורי מכונית התובע כדי לאפשר לו לפנות לשמאל וזו של התובע אשר היתה בעיצומה של הפניה - ותוך כך פגע, כאמור, בחלק אחורי של דופן שמאל של מכונית התובע (ראיה נוספת לכך שזו היתה כבר במהלך הפניה ואף כמעט השלימה אותה). אני קובע איפוא כי הנתבעים חבים בפיצוי התובע בגין הנזקין שנגרמו לו כתוצאה מאותה תאונה. 6. למכוניתו של התובע, שהיתה כאמור משנת יצור 1983 נגרם נזק שעלות תיקונו עולה על ערך המכונית - ולפיכך הושבתה המכונית והוכרזה כ"אובדן גמור". עפ"י דו"ח השמאי היה ערכה 7,400.- ש"ח וערכה כגרוטאה, לאחר הפגיעה, 890.- ש"ח. הנזק בשל אובדן המכונית לפיכך 6,510.- ש"ח. בנוסף לכך שילם התובע עבור גרירת הרכב לאחר התאונה 320.- ש"ח ולשמאי 479.- ש"ח. עוד תובע הוא פיצוי בעבר גרימת "עגמת נפש" בסך 3,000.- ש"ח. אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה, עם זאת ברור בעיני כי נגרמו לתובע בזבוז זמן, טרחה, והפסד (שכן הרכב שימש לעבודתו), ואני פוסק לו בעבור אלו, עפ"י אומדן לפי שיקול דעתי, פיצוי נוסף בסך 500.- ש"ח. 7. התוצאה: אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע סך 7,809.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מ01/09/98- וכן אגרת תביעה בסך 152.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו בהליך זה 500.- ש"ח.שביתהרכב