טענת התחמקות מתשלום דמי תיווך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחמקות מתשלום דמי תיווך: 1. תביעה לתשלום דמי תיווך, בסך 12,932.- ש"ח. 2. לטענת התובע - מתווך במקצועו - פנו אליו הנתבעים וביקשוהו למצוא רוכש לדירתם. לאחר זמן הביא לדירתם את הגב' בונדי-לרנר ולאחר שזו ראתה את הדירה ביקשה זמן להרהר בעניין. התובע ניסה פעמים מספר, ללא הצלחה, להתקשר אל הגב' בונדי ולאחר זמן מצא יום אחד, בחזרו מהשתלמות באילת, הודעת הנתבעים כי הדירה נמכרה לגב' בונדי. לטענת התובע התחייבו הנתבעים לשלם לו שכר התיווך בשיעור 2% מתמורת הדירה. הוא היה הגורם היעיל ליצירת הקשר בין הנתבעים לרוכשת; הדירה נמכרה תמורת 151,000.-$ ולפיכך זכאי הוא, ל2%- מסכום זה - 3,533.- $ לפי שער יציג (במועד הגשת התביעה) 12,932.- ש"ח. בנוסף על כך עתר התובע לזכותו בפיצוי בעבור עגמת הנפש שנגרמה לו, בזבוז זמנו והוצאותיו. 3. הנתבעים דוחים כל טענות התובע. טוענים הם כי לא ביקשו את שירותיו, ולא התחייבו כלפיו לתשלום דמי תיווך וכי הקשר עם הקונה כלל לא נוצר על ידיו או בסיועו. לטענת הנתבעים היה זה התובע שפנה אליהם משהתברר לו כי בכוונתם למכור דירתם (וזאת כתוצאה מקשריו עם מעבידה של הנתבעת). הנתבעים הבהירו לו כי אינם נכונים לשלם דמי תיווך ואולם אם יביא קונה שישלם סכום העולה על 153,000.- $ יוכל לקבל לעצמו את היתרה העולה על תמורה זו. הקשר עם הרוכשת גב' בונדי לא נוצר דרכו; הקשר הראשוני נוצר ע"י היכרות בין מטפלת ילדי הגב' בונדי הגרה בשכנות לאמו של הנתבע. אולם אז לא התגבש המגע לכדי קשר ולמעשה לא חרג מברור טלפוני. הנתבעים מאשרים כי התובע אכן הביא את הרוכשת לראשונה לדירתם אך הדירה לא נשאה חן בעיניה והמחיר שהוצע על ידה היה נמוך בהרבה מדרישת הנתבעים - ולפיכך נפרדו דרכיהם. לאחר זאת התקשרו הנתבעים בחוזה למכירת דירתם ואף הודיעו לתובע כי הדירה נמכרה - אלא שעיסקת מכר זו "התפוצצה לאחר זמן ושוב חזרו הנתבעים לחפש רוכש לדירתם - אך גם עתה לא פנו לעזרת התובע. הם פרסמו את הדירה בעתונים מספר והרוכשת התקשרה בעקבות פרסום זה ורק לאחר שהחלו לשוחח זיהו איש את רעהו ומצאו כי מדובר במי שכבר ראתה את הדירה. זאת הפעם - לאחר שהקונה היתה "בלחץ" שכן מועד פינוי דירתה שלה הלך וקרב (יצויין כי הקונה, גב' בונדי, מכרה דירתה באמצעות התובע - על כך אין מחלוקת) - לפיכך הציעה הצעה טובה בהרבה ובסופו של דבר אף נקשרה עיסקת מכר בין הנתבעים לבינה. עד כאן גירסאות הצדדים. 4. אין מחלוקת שהתובע לא החתים את הנתבעים על חוזה או התחייבות לתשלום דמי תיווך. התובע נימק זאת בכך שבעת ההיא טרם חייב החוק החתמת לקוח על חוזה תיווך. עם זאת - הוכח כי התובע החתים את הקונה גב' בונדי על חוזה לתשלום דמי תיווך בעבור תיווך במכירת דירתה ורכישת דירה אחרת. 5. הגב' בונדי העידה בפני ואישרה במלואה את גירסת הנתבעים בכל הקשור ליצירת הקשר. 6. לאחר ששמעתי את הראיות הגעתי למסקנה שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו, כתובע, להוכיח את שני המרכיבים החיוניים לתביעתו: הסכם והתחייבות הנתבעים לשלם לו שכר תיווך והיותו גורם יעיל ליצירת קשר המכר. עדויות הנתבעים היו מהימנות עלי; הם נתמכו בעדות הרוכשת גב' בונדי; אני מוצא תמיכה בגירסתם גם בעובדה שהתובע נמנע מהחתמת הנתבעים על התחייבות - אף שהוכח כי נהג לעשות כן. אמת, בעת ההיא עדיין לא היתה חתימת התחייבות לתשלום דמי תיווך בגדר חובה חוקית, אך מרבית המתווכים נהגו להחתים לקוחותיהם - מקום שם אכן היה ברור כי הלקוחות יאותו לחתום. העדר התחייבות מעידה, לכאורה, על ידיעת או חשש המתווך כי הלקוח איננו נכון לחתום משאיננו מוכן לשלם דמי תיווך. כך גם כאשר ליצירת הקשר. אמת - הוכח שהקונה ראתה את הדירה לראשונה בלוויית התובע, אך באותה עת לא נוצר כל קשר מחייב. המגע המחודש - לאחר ניתוק הקשר - נוצר באמצעות מודעה בעיתון והפעם הבשיל הקשר והיה לחוזה מחייב - ללא כל עזרה או פעילות מצד התובע. יצויין כי בין התובע לבין הגב' בונדי התנהלו הליכים משפטיים ומהמסמכים שהוצגו בפני (הסכם פשרה) עולה בברור שבסופו של הליך זה התחייבה בתשלום דמי התיווך עבור מכירת דירתה אך לא בעבור רכישת הדירה מהנתבעים, ואף עובדה זו מעמידה בספק את גירסת התובע. 7. מכל הטעמים המצטברים הללו אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים בעבור ביטול זמנם בהליך זה 400.- ש"ח. דמי תיווךתיווך