קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפרעות בקניון: 1. ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ר' לבהר-שרון, סג"ן), בת"פ 2181/95, בו הורשע המערער בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה ונדון ל- 12 חודשי מאסר, מתוכם חודשיים לריצוי בעבודות שירות וכן קנס בסך 2,000 ש"ח. 2. המערער הורשע כמי שהיה נאשם מס' 2 בכתב האישום שהוגש נגד שני נאשמים. בכתב האישום נטען, כי בעקבות התפרעותם של הנאשמים ושניים אחרים בקניון השרון, הוזעקו למקום שוטרים, שביקשו מהם להזדהות. לנאשם 1 לא היתה כל תעודה מזהה ולכן נתבקש להתלוות לתחנת המשטרה ("לערבו" לתחנת המשטרה, נאמר בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא). הנאשמים תקפו את אחד השוטרים, צעקו וקיללו. השוטר נחבל. 3. המערער לא היה מיוצג בבית משפט קמא ורק אחרי הרשעתו - לאחר שמיעת ראיות - ביקש דחיה כדי לשכור עו"ד, לשלב הטיעונים לעונש. עוה"ד שהתייצב לדיון טען, כי מספר הזהות המופיע בכתב האישום ליד שמו של הנאשם 2 שגוי, ויש ספק אם המערער - שהופיע בכל דיוני בית המשפט - הוא בכלל הנאשם 2. בית משפט קמא, בהחלטה מיוחדת שנתן באותו שלב, קבע, כי הטעות היא טעות סופר "במספר תעודת הזיהוי של הנאשם באישום ויתכן אף בשיבוש מסויים בשמו, אך לא מדובר בטעת מהותית". בית משפט קמא, ציין, כי "השתכנעתי מעל לכל ספק שמדובר בנאשם המצוי בפני, ולא נותר בי כל צל של ספק. אוסיף ואציין כי אילו נותר בקרבי צל צלו של ספק, לא הייתי מהססת לבטל את הכרעת-הדין." 4. עיקרו של הערעור כנגד ההרשעה - למעשה כל כולו - מופנה כלפי ההחלטה דלעיל. המערער עותר לזיכויו בשל הספק, אם הוא הנאשם הנכון. לחלופין, הוא מבקש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לשמיעת הראיות מחדש. לחילופי חילופין - להקלה בעונש. 5. אכן שורת טעויות הנובעות מרשלנות, החל מדו"חות הפעולה של השוטרים וכלה בכתב האישום, גרמה לתסבוכת בתיק זה. בדו"ח הפעולה הראשון (ת/ 2) של השוטר גיא ג'קובסון (עת/ 1) שעצר את הנאשמים, נרשמו מספרי תעודת זיהוי זהים של שני העצורים, באותה שורה ממש (!):027536259 (דו"ח המעצר שמילא העד, אליו הוא מפנה בת/ 2, לא הוגש משום מה). שמו של העצור 2, נרשם בת/ 2 כרמזי X. גם בדו"ח הפעולה ת/ 4, של השוטר ליאוניד דוידסון (עת/ 3), נרשמו אותם פרטים (שם ומס' זהות); בהודעה ת/ 5, שנגבתה אותו יום, נרשם, מס' הזהות השגוי האמור, אך השם הנכון: רמזי ג'ברה. האם גובה ההודעה לא ביקש מהנחקר שלפניו את פרטיו? לא הקריא לו את הפרטים שרשם בראש ההודעה? לעומת זאת, באסכמתא לשחורר (ת/ 8), מיום 16.2.95 (יומיים לאחר האירוע) נרשמו הפרטים הנכונים: רמזי X, ת"ז X . 6. השיבושים הללו נמשכו גם בכתב האישום: ליד שני הנאשמים מופיע מס' ת"ז זהה בדיוק: שמו של נאשם 2 משובש; חסר שם אביו. אגב, העותק המצולם של כתב האישום שצורף להודעת הערעור, איננו זהה לכתב האישום המקורי שבתיק בית משפט קמא, למרות תאריך הדפסה זהה המופיע על שניהם. העותק שבידי המערער, נראה כטיוטה ובו שגיאות דפוס ומלים חסרות; שגיאות שרובן אינן מופיעות במקור שבתיק. ועוד הערה לגבי כתב האישום: נאמר בו, כי לנאשם 1 לא היתה כל תעודה מזהה, כאשר הנאשמים נדרשו להזדהות ע"י השוטרים. המשמעות היא, שלנאשם 2 כן היתה תעודה מזהה. אם כך, לא ברור כיצד ומדוע נפלו השיבושים בציון שמו ומס' זהותו. 7. מכל מקום, לגופו של ערעור, סבורני שאין טעות במסקנתו של בית משפט קמא. אין מחלוקת, כי המערער הוא שהופיע לכל הדיונים בבית משפט קמא (ואלה היו רבים מאד - ראה להלן), כפי שהצהיר סניגורו בעמ' 30 ו- 34 לפרוטוקול. בתשובה לכתב האישום, לא כפר המערער בנוכחותו במקום ובמועד המתוארים בו, אלא הגיב עניינית לאישום: "זה לא נכון, זה שקר. לא צעקנו, ולא השתוללנו." גם חקירתו הנגדית של השוטר גיא ג'קובסון (עת/ 1) ע"י המערער היתה עניינית. המערער שאל אותו מי בדיוק דחף אותו ומי הכה בכתפו, ואף הטיח בעד, כי בעצם הוא - העד - כלל לא היה בקניון. המערער גם העיד ובחקירתו הנגדית אישר שישב בקניון, במסעדה: "נגעתי בכוס, הכוס נשברה, שילמתי ואח"כ באו השוטרים ולקחו אותי עם מכות וקללות ואני לא עשיתי שום דבר." (לפי הדו"חות ת/ 2 ות/ 4, השוטרים הוזעקו כי המתפרעים שברו כוסות במסעדת קפולסקי). 8. לפיכך, ברור מעדותו של המערער ומתשובתו לכתב האישום, שהוא היה מעורב באירוע - גם אם נפל שיבוש בפרטי הזיהוי שלו שרשמו השוטרים בתחנת המשטרה. אין ערעור על הקביעות הענייניות של בית משפט קמא, בדבר תיאור האירוע. 9. העונש שהוטל על המערער איננו חמור. בית משפט קמא איזן את חומרתה של העבירה, את כוונת המחוקק, את נסיבותיו האישיות ואת הזמן הרב שחלף, ואינני סבור שיש מקום להתערב בעונש. 10. אשר לזמן שחלף, עלי להעיר, כי ההליך בבית משפט קמא נמשך קרוב ל- 4 שנים. כתב האישום הוגש ב- 22.11.95 והישיבה האחרונה לסיום הדיונים התקיימה ב- 8.6.99. במהלך המשפט התקיימו לא פחות מ- 19 ישיבות (!) במהלכן נשמעו 6 עדי תביעה קצרים, אם לא קצרצרים, וכן המערער. אילו נענה בית המשפט לבקשת התביעה, היו מתקיימות עוד ישיבות כדי "לאתר" את עדי התביעה הנוספים (כלומר לזמן את העדים הנוספים שהתביעה לא הזמינה במועד). לא יתכן שנאשמים ועדים לא יוזמנו כל כך הרבה פעמים; לא יתכן שעדים-שוטרים לא יתייצבו לבית המשפט; לא יתכן שהתביעה תשחרר עדים על דעת עצמה; לא יתכן שהמשטרה לא תבצע בכלל, כל כך הרבה פעמים, פקודות הבאה. ועוד הערה: המוצג ת/ 9, טופס הטבעת טביעות אצבעותיו של המערער, חסר בתוך בתיק בית משפט קמא שהועבר אלינו. אם הוחזר לתביעה, מן הראוי שתמצא על כך החלטה של בית משפט; אם לאו - מי שלקח אותו, ללא החלטה, עשה מעשה פסול ואסור. ז' המר, שופט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ד' ברלינר, שופטת אב"ד השופט א' בייזר: אני מסכים. א' בייזר, שופט לפיכך הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט ז' המר, לדחות את הערעור. התפרעות