חוב כספי לאחר ביטול עסקת שותפות

תא (י-ם) 17291/00 חוב כספי לאחר ביטול עסקת שותפות 1. התובע והנתבע היו שותפים בעסק של גידול תרנגולות ושיווק ביצים ותרנגולות. התובע סיפק את המימון - סכום של 15,185 דינר ירדני, ואילו הנתבע סיפק את תשומות העבודה וחלקת קרקע בטייבה שליד רמאללה. לאחר תקופה קצרה, נתגלעו סכסוכים בין השותפים וכתוצאה מהם ביטלו התובע והנתבע את עסקת השותפות והנתבע התחייב להחזיר את המימון שהתובע סיפק לו. אין מחלוקת כי מרבית המימון הוחזרה בתשלומים משנת 1996 ועד שנת 2000. התובע טוען כי הנתבע טרם החזיר את כל החוב, והוא עדיין חייב לו 1,050 דינר. בתביעה הנדונה, תובע התובע מהנתבע יתרה זו בתוספת ריבית והפרשי ההצמדה על כל סכום החוב.   2. הנתבע, שלא הכחיש את עצם קבלת הסכום, טוען בכתב ההגנה שהגיש כי הוא החזיר את מלוא סכום החוב. עוד טוען הנתבע כי החזיר 8,000 דינר ירדני כתשלום מקדמי אך הוא לא פירט את שאר התשלומים. הוא הסתפק באמור בסעיף 4 (ג) לכתב ההגנה שבו כתוב שהתובע הסכים, בפני מכובדים, לפריסת יתרת החוב. עוד נטען כי כתוצאה מביטול העסקה נגרמו לו נזקים, וכי כפיצוי עבור הנזקים האלה, הסכים התובע לפריסת יתרת החוב.   3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 30.01.2002, הסכימו הצדדים שסכום ההשקעה של התובע הינו 15,185 דינר, ושהנתבע שילם את הסכומים המופיעים בסעיף 15 לתצהירו של התובע (הזהה לסעיף 8 לכתב התביעה). לאור ההסכמות הללו, עולה כי מתקיים כאן מצב של "הודאה והדחה": הנתבע מודה בקיום החוב, אך הוא טוען כי פרע אותו. המצב של הודאה והדחה מעביר את נטל הראיה להוכחת תשלום מלוא החוב לנתבע. מעבר לתשלומים שאינם במחלוקת, הצהיר ב"כ הנתבע בקדם המשפט כי הנתבע פרע את יתרת החוב בארבעה תשלומים: 400 דינר ביום 28.10.98, 300 דינר ביום 9.12.98 , 200 דינר ביום 16.1.98, ו- 535 ₪ ששולמו בשער החדש שבעיר העתיקה בירושלים, במועד כלשהוא אחרי יום 15.1.00. באשר לשלושת התשלומים הראשונים, מסתמך הנתבע על הקבלות נ / 1 - נ / 3, החתומות כביכול על ידי גובה מטעם התובע, ששמו ג'אהד נימר (להלן: נימר). באשר לתשלום האחרון (ע"ס 535 ₪), טוען הנתבע כי לא קיבל כנגדו קבלה כלשהי.   כמו-כן, מסתמך הנתבע על אישור בחתימתו של התובע (נ / 4). במסמך זה, אישר התובע, כי הנתבע פרע שיק ללא כיסוי ע"ס 200 דינר שהתובע איבד. בסיום האישור כתוב כי,   "... ואני מודה שקיבלתי את סכום הכסף של השיק הזה והשיק מבוטל ואין שום טענה לגביו או לגבי סכום הכסף בכלל או כל סכום כסף אחר". עם זאת, יצוין כי בניגוד למרבית המסמך, שהודפס במעבד תמלילים, המילים "... או כל סכום כסף אחר" נכתבו בכתב יד.   4. בתצהירי העדות הראשית של בעלי הדין, חזרו בעלי הדין פחות או יותר על טענות שהעלו במסגרת כתבי הטענות. בין היתר, התיחסו בעלי הדין להשתלשלות ניהול השותפות ביניהם אולם אינני מוצא לנכון להתיחס לכך משום שאופן התנהלות השותפות אינו רלוונטי לנקודות השנויות במחלוקת. זאת, להבדיל מהסיכומים והחשבונות שבין הצדדים בעת פירוק השותפות ואחריו.   5. עדותו של התובע הייתה ישירה וברורה ולא הופרכה בחקירה הנגדית. התובע אמנם מודה כי קיבל את התשלום ע"ס 400 דינר ביום 28/10/98, באמצעות הגובה נימר, וכי נימר חתום על הקבלה נ / 1 בגין אותו תשלום. אולם, התובע גם מפנה לעובדה כי תשלום זה רשום ברשימת התשלומים שהצהיר עליה, שבה הודה הנתבע (ראה תשלום מס' 13, ללא ציון תאריך, שבסעיף 15 לתצהירו). הנתבע לא טוען מפורשות ששילם תשלום נוסף ע"ס 400 דינר, מלבד התשלום מיום 28/10/98 ותשלום אחר ע"ס 400 דינר מיום 13/3/00 שאינו במחלוקת. כמו-כן, הודה הנתבע כי מלבד התשלום ע"ס 535 ₪, תמיד קיבלה קבלה מהתובע עבור התשלומים שביצע. אף על פי כן, הציג הנתבע שתי קבלות בלבד עבור תשלומים בסך 400 דינר, מה שמוכיח כי לא ביצע תשלום נוסף ע"ס 400 דינר מעבר לתשלומים המפורטים בתצהירו של התובע. לאור כל האמור, לא הוכיח הנתבע ששילם תשלום בסך 400 דינר מעבר לתשלומים שאינם במחלוקת.   באשר לתשלומים המתועדים כביכול בקבלות נ / 2 ו- נ / 3, טען התובע כי החתימות של נימר על גבי שתי קבלות הינן חתימות מזויפות. הוא הצביע על השוני הבולט בין החתימה על גבי הקבלה נ / 1 (שאין מחלוקת שהיא חתימתו של נימר), לבין החתימות המופיעות ב- נ / 2 וב- נ / 3.   באשר לאישור נ / 4, העיד התובע כי המילים בכתב יד "... או כל סכום נוסף אחר" הוספו שלא בידיעתו לאחר שחתם על האישור המודפס. לכן, מילות הסיום באישור זה הינן מזויפות.   6. לעומת זאת, נתגלו סתירות ותמיהות בעדותו של הנתבע היורדות לשורשו של ענין: א. בכתב התביעה נטען כי הנתבע החזיר לתובע תשלום מקדמי בסך 8,000 דינר, ואילו בתצהירו כתוב שהוא נטל הלוואה והחזיר מחצית מהחוב. כל זה לא עולה בקנה אחד עם ההצהרה בקדם המשפט מיום 30.1.2002 שבה הסכימו הנתבעים לסכומים המפורטים בכתב התביעה. ב. כלל לא ברור באיזה מטבע בוצע התשלום בסך 535 שהנתבעים טוענים שביצעו, בתצהיר של הנתבע ושל בנו עו"ד נסרי עאמר, (להלן: עו"ד נסרי) כתוב שמדובר ב- 535 שקלים, ואילו בחקירה נגדית אמר הנתבע שהסכום הוא בדינרים, כמו כל יתר התשלומים. ג. הנתבע העיד בחקירתו כי הוא תמיד קיבל קבלה מהתובע על כל תשלום שעשה, אולם רק לתשלום בסך 535 דינר לא קיבל הנתבע קבלה אלא הפנה את התובע לבנו על מנת לקבל קבלה. לנתבע לא היה הסבר משכנע להפנייתו כביכול על ידי התובע לבנו לקבלת קבלה, כאשר התובע נתן בעצמו קבלה. כמו -כן, לא סביר שהנתבע לא דרש קבלת קבלה בכתב יד במקום, למרות שמדובר במסמך פשוט להכנה.   7. עוד העיד מטעם הנתבע עו"ד נסרי. עדותו התמקדה בעיקר בשלושת המסמכים נ/1, נ/2, ו-נ/3. כאשר נשאל העד על ידי ב"כ התובע מדוע החתימות לא זהות בשלושת המסמכים, לא היה לעד הסבר לדבר. במקום זאת, הוא סיפר על מאמציו לזמן את נימר לעדות. יש לציין שמאמצים אלה לא היו מספיקים ורציניים: עו"ד נסרי מסר בעדותו כי לפני כחמישה חודשים, נוכח בדיון בבית משפט זה שבו השתתף נימר כבעל דין. פנייתו לפרקליטו של נימר לקבלת פרטיו על מנת לזמנו לא נענתה. אף על פי כן, נמנע עו"ד נסרי מלפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לברר את פרטיו של נימר, למרות שניתן היה בנקל לברר את פרטיו לפי מועד הדיון ושם השופט שבפניו התייצב. עוד תמיהות שעולות מעדותו של העד: מדוע לא החתים את התובע בצד המילים שהוספו בכתב יד ב נ/4 אשר הכניסו שינוי מהותי למסמך. חשוב לציין כי מדובר בעורך דין שמכיר את הבעיות שעלולות להתעורר (והן אכן התעוררו) ולא בהדיוט. כמו כן, לא ברור כלל מדוע הוא ביקש מהמזכירה להוסיף את המילים "או וכל סכום כסף אחר" ולא עשה את זה בעצמו שכן בתצהירו הוא אומר כי הוא הוסיף בכתב ידו את המילים "ללא כיסוי" במסמך.   8. העדה האחרונה מטעם הנתבע הייתה גב' עולה אלאלג'אוי, המזכירה במשרדו של עו"ד נסרי, ואחותו של שותפו. גם מעדותה עלו תמיהות. תחילה טענה שלא הייתה נוכחת כאשר הצדדים חתמו על המסמך, אח"כ שינתה את גירסתה וטענה שהייתה נוכחת בזמן שהתובע חתם. גם עדה זו לא הסבירה מדוע היא הייתה צריכה להוסיף את המילים הספורות בערבית בכתב יד בסיום המסמך ולא עו"ד נסרי שערך את המסמך. בנוסף, העדה הבהירה כי הדפיסה את נ / 4 על מעבד תמלילים . לאור זאת, כלל לא ברור מדוע לא ביצעה את השינוי המבוקש על גבי נ / 4 (תוספת של מילים ספורות) באמצעות מעבד התמלילים ונאלצה לכתוב את התוספת בכתב יד. גם אם המסמך נ / 4 לא היה שמור במחשב, הרי מדובר במסמך שכולו שלוש שורות וניתן היה בקלות להקלידו מחדש . הדברים כאמור נותרו ללא הסבר.   9. בכל מקרה, יש ליחס משקל נמוך לעדויותיהם של עו"ד נסרי בשל קירבתו לנתבע, ולעדותה של המזכירה, בשל קירבתה לעו"ד נסרי. 10. הנתבע נמנע מלהזמין עדים המהותיים להגנתו. מלבד העד נימר המוזכר לעיל, הוגש תצהיר עדות ראשית של שותפו של עו"ד נסרי, עו"ד מחמד אל אלג'אוי, אך העד לא התייצב לעדות. עו"ד נסרי מסר שהסיבה לאי הופעתו של עו"ד אלאלג'אוי היא עיכוב המחסום צה"לי. אין זו סיבה מוצדקת, כמו כן סביר להניח שהעד היה מאחר בגלל המחסום ואין להעלות על הדעת שהוא לא יבוא בכלל. (לא נטען שהעד, שהינו עורך-דין, מנוע מלהכנס לישראל). תצהירו של העד איאד עאבדין אף הוא נמחק בשל העדר התייצבות. 11. באשר לשיעורי הריבית והפרשי ההצמדה הנתבעים, והשער היציג של הדינר הנטען, הנתבע בכתב ההגנה לא הכחיש אותם ואף לא התייחס אליהם כלל. בסיכומיו, טוען ב"כ הנתבע כי עולה מהתצהירים שהתובע ויתר על הריבית מאחר ולנתבע נגרמו נזקים. אכן יש התייחסות לנושא של הריבית בסעיף 17 לתצהירו של עורך דין נסרי, ובסעיף 14 לתצהירו של הנתבע, ובתצהירו של מר איאד עאבדין (אשר, כאמור נמחק על פי ההחלטה מיום 18.9.2002 של אי התייצבות העד). אולם הטענות נגד הריבית היו רק בתצהירים ולא בכתב ההגנה ולכן מדובר בשינוי חזית. גם אם לא מדובר בשינוי חזית, הרי הגירסה איננה מפורטת בכתב ההגנה ולכן מדובר בגירסה כבושה ובטענות סתמיות שלא פורטו ולא הובהרו. בנוסף, המכובדים שעל פי הנטען היו נוכחים בעת הויתור כביכול על הריבית לא הוזמנו להעיד. בכל מקרה, מהסיבות שמפורטות לעיל, יש להעדיף את עדותו של התובע אשר הכחיש כל ויתור על החוב.   12. משהודו הנתבעים בקיום החוב, ולא הצליחו להרים את נטל הוכחת פרעונו, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בסכומים הנתבעים בסך של 6,006 ₪ עבור יתרת החוב שלא הוחזרה וסך של 22,500 עבור ריבית והפרשי הצמדה. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף כדין.   13. המזכירות תודיע.דיני חברותחובשותפות