קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב כספי למתווך דירות: 1. תביעה לתשלום יתרת דמי תיווך. 2. התובעים מעידים על עצמם כי הם עוסקים בתיווך מקרקעין. עפ"י הנטען בכתב התביעה נזקקו הנתבעים לשרותי התיווך של התובעים והתחייבו לשלם להם כדמי תיווך 2% בצירוף מע"מ ממחיר מכירה של דירה שירכשו באמצעותם. הנתבעים שילמו על חשבון המגיע להם חלק בלבד (11,780.- ש"ח) אך את היתרה (בסך 9,500.- ש"ח) לא שילמו. לכתב התביעה צורף, בין היתר, מסמך "הזמנת שרותי תיווך", חתום ע"י הנתבעים ובו אכן התחייבות לתשלום דמי תיווך בסך 2% + מע"מ "ממחיר המכירה הכולל של הנכס". 3. בכתב ההגנה אין הנתבעים מכחישים כי חתמו על כתב ההתחייבות אך טוענים כי לאחר מכן סוכם על שיעור דמי תיווך נמוך יותר - הסכום אשר אותו שילמו כנ"ל הוא הסכום המגיע מהם עפ"י המוסכם ואין כל מקום לחיוב נוסף. לטענת הנתבעים קמה דרישת התובעים להפרש דמי תיווך רק לאחר שהנתבעים עיכבו את פרעון השיק אותו נתנו לתשלום דמי התיווך כנ"ל, משהתברר להם שעל הדירה מוטלים עיקולים שונים המונעים העברת רישום הדירה על שמם. 4. בעת הדיון בפני "התפצלה" טענת ההגנה של הנתבעים לשני פנים: עפ"י האחד הוסכם מלכתחילה על דמי תיווך נמוכים מאלו המפורטים בכתב ההתחייבות. נאמר להם בעת חתימת חוזה התיווך כי "הטופס הוא לצורך רישום פנימי בלבד ותוכנו איננו מחייב ואפשר להסתדר". עפ"י הפן האחר של טענתם, בעת חתימת חוזה הרכישה הסכימו התובעים "לרדת מדרישתם". הנתבעים סיפרו (אם כי, הדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון) כי קודם לחתימה על החוזה נערכה שיחה טלפונית בין התובע לבין אבי הנתבע מס' 1 ובשיחה זו הסכים התובע להפחית מדמי התיווך המוסכמים. 5. טענת הנתבעים, בלבושה הראשון (היינו כי מלכתחילה הוסכם על חיוב אחר מזה המופיע בכתב ההתחייבות), הינה בבחינת "עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב" ועל כן לא תישמע. התובעים הציגו בפני מספר התחייבויות של הנתבעים (בקשר לדירות שונות אשר הוצעו בפניהם) - ובכולם מופיעה התחייבות בשיעור 2% ולא פחות. 6. אשר לפן האחר של הטענה, היינו כי במעמד החתימה על החוזה הוסכם על הפחתה מדמי התיווך, לא רק שטענה זו "איננה חיה בשלום" עם קודמתה (שהרי אם מלכתחילה הוסכם על דמי תיווך בשיעור הנמוך מהכתוב בכתב ההתחייבות מדוע צריך היה לשוב ולדון בנושא זה במעמד החתימה על החוזה ?) אלא שכדי להתגבר על התחייבות מפורשת, כתובה וחתומה, היה על הנתבעים לשכנע את ביהמ"ש בראיות כבדות משקל שהצדדים הסכימו לשנות את תנאי ההתקשרות. ומיד מזדקרת השאלה אם אכן הוסכם על שינוי בתנאי ההתקשרות, מדוע לא הצטיידו באישור כתוב וחתום ע"י התובעים לאימות שינוי זה בהתחייבות ? יתר על כן, הנתבעים העידו מטעמם עדת הגנה אשר נכחה, לטענתה, בעת שהוסכם על הפחתת דמי התיווך ואולם, עדותה עומדת בסתירה לטענות הנתבעים, שכן לדבריה, התעורר הויכוח לאחר שכבר נחתם הסכם הרכישה, בעוד לטענת הנתבעים הושגה ההסכמה על דמי התיווך המופחתים במהלך המו"מ, ועוד קודם לחתימת החוזה בשיחת טלפון שהתנהלה, כאמור לעיל. העדה אף לא יכלה להבהיר במדוייק מה דובר ומה הוסכם בין הצדדים, דבריה היו יותר בבחינת פרשנות והתרשמות שלה מקטעי דברים אותם קלטה, אך לא עדות ברורה וחד משמעית. 7. הנתבעים מבקשים להסיק תמיכה בגירסתם מהעובדה שהתובעים הסכימו לקבל שיק דחוי על סך 11,780.- ש"ח, הסותרת לטענתם את גירסת התובעים לפיה הסכימו להסתפק בסכום זה "על חשבון" בלבד. מקשים הנתבעים ושואלים: אם שולם הסכום האמור בשיק דחוי, על שום מה היה צריך למשוך שיק על חלק מדמי התיווך בלבד וכלום לא מעידה עובדה זו על כך שהסכום הנקוב בשיק הוא מלוא דמי תיווך המוסכמים ? הטענה שובת לב, אך אין די בה כדי לסתור את כל יתר הראיות, ובעיקר חוזה התיווך החתום. 8. לפיכך אני קובע כי הנתבעים חייבים בתשלום דמי תיווך עפ"י חוזה התיווך החתום על ידם והוראותיו ברורות ומפורשות - דמי תיווך בשיעור 2% מערך המכר בתוספת מע"מ. 9. אין מחלוקת שהדירה נרכשה תמורת 188,000.- $ וכי שער הדולר במועד ההתקשרות היה 3.134 ש"ח לדולר. דמי התיווך המגיעים לתובעים מהנתבעים הם לפיכך 18,186.- ש"ח כולל מע"מ ולאחר ניכוי סך 11,780.- ש"ח, היתרה היא 6,406.- ש"ח. 10. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך 6,406.- ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 01/07/99 ובתוספת הוצאות בסכום כולל 600.- ש"ח. תיווךמקרקעיןחוב