התובע והנתבעים עסקו במשותף לתקופה קצרה (החל מ- 25.1.01) בעבודות סבלות. אין מחלוקת כי סוכם בין הצדדים שהתקבולים, לאחר ניכוי ההוצאות, יתחלקו ביניהם שווה בשווה. ביום 23.4.01, ולאחר שהצדדים החליטו להפריד את יחסיהם המסחריים, נחתם בין הצדדים מסמך (להלן "ההסכם"), ועל פי האמור בו, חייב הנתבע 1 לתובע 5,050 ₪ (חוב זה אינו נובע מהשותפות), ואילו הנתבע 2 חייב לו 2,300 ₪. לטענת התובע לא שילמו הנתבעים את הסכומים להם התחייבו בהסכם, והוא תובע את אותם סכומים בתביעה זו. בנוסף מבקש התובע, לחייב את הנתבעים להחזיר לו סך של 5,106 ₪. סכום זה היה חלקו של התובע בתיקון מדחס שאיבת חול שהתקלקל, ואשר שייך לנתבעים. לטענת התובע משפורקה השותפות על הנתבעים להחזיר לו את חלקו בתיקון, כיוון שהנהנים מפירות התיקון הם הנתבעים. פרט לאמור לעיל מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך 10,000 ₪ ששולמו לנתבע 1 למרות שנעדר מעבודתו במשך שבועיים, וסך של 2,000 ₪ פיצוי על עוגמת נפש ובזבוז זמן. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. הנתבע 2 הגיש כתב הגנה והתייצב לדיון. יתרת תשלום על פי ההסכם על פי האמור בהסכם, נותר הנתבע 1 חייב לתובע סך של 5,050 ₪. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון והאמור בכתב התביעה לענין זה לא נסתר. על כן יש מקום לחיי את הנתבע 1 בתשלום סכום זה. הנתבע 2, על פי האמור בהסכם, חייב לתובע סך של 2,300 ₪. הנתבע 2 אינו מתכחש לאמור בהסכם, אלא שלטענתו הוא קיזז את סכום החוב מתקבולים אותם הוא היה אמור לקבל מקבלנים שונים, אשר לא שולמו לו בגין עבודה לקויה. לא רק שהנתבע 2 לא הוכיח טענתו זו אלא שבניגוד לטענתו צוין בהסכם במפורש: "כל העבודה הסתיימה אצל כל הקבלנים וסגרנו חשבון סופי". המסקנה היא כי על התביעה ברכיב זה להתקבל. החזר עבור תיקון מדחס התובע צירף לכתב תביעתו קבלה מיום 21.2.01 על שמו המלמדת כי שילם עבור תיקון במדחס סך של 5,689 ₪. הנתבע 2 בכתב הגנתו, הכחיש, כי התובע שילם ולו תשלום חלקי עבור תיקון המדחס. לטענתו (בכתב ההגנה), נטל אחיו (הנתבע 1) הלוואה על סך 20,000 ₪ מקבלן בשם אברהם יונה. ההלוואה ניתנה בשיק דחוי לחודשיים והתובע עשה ניכיון לשיק תוך שהוא גובה עמלה עבור כך. עלות התיקון עבור המדחס שולמה מתוך סכום זה. בעדותו בפניי, אישר התובע כי עשה ניכיון לשיק ומסר לנתבע 2 שיק שזמן פירעונו מיידי, ובנוסף לכך שילם את חלקו בתיקון המדחס, כשאר השותפים. הנתבע 2, בעדותו בפניי, חזר וטען כי עלות תיקון המדחס שולם מתוך כספי ההלוואה. האמנתי לגרסת התובע. אין כל הסבר להוצאת חשבונית על שמו של התובע אלא אם אכן שילם את חלקו בעלות תיקון המדחס. יחד עם זאת, אני סבורה, כי על הנתבעים לא מוטלת החובה להחזיר סכום זה לתובע משני טעמים. הטעם הראשון הוא, כי התשלום בוצע על פי המוסכם בין הצדדים, דהיינו, כי הם יהיו שותפים בהוצאות וברווחים. עלות תיקון המדחס היתה חלק מן ההוצאות ועל כן על התובע היה לשאת בחלקו כפי שבפועל נשא בו. שנית, בהסכם בין הצדדים, שעה שפירקו את השותפות ביניהם, וערכו חשבון, לא תבע התובע את סכום השתתפותו בעלות תיקון המדחס. הוא אף העיד כי "כשנפרדתי ממנו היה החוב רק לפי נספח ב' זה מה שרציתי חשבתי שנגמור בטוב כשהתחיל לאיים רציתי גם על המדחס..." לפיכך אני דוחה את התביעה ברכיב זה. תשלום 10,000 ₪ לנתבע 1, בתקופת מחלתו הנתבע 1 חלה בסמוך להקמת השותפות ולא עבד במשך שבועיים, כגרסת התובע (שבוע כגרסת הנתבע 2). במהלך מחלתו שולם לו חלקו ברווחים, בסך של 10,000 ₪ בהתאם להסכם שבין הצדדים, וזאת על אף שלא עבד. התובע סבור שיש בכך משום עשית עושר ולא במשפט, והוא מבקש לחייב את הנתבעים להחזיר לו סכום זה. בהסכם שבין הצדדים יש התייחסות מפורשת לכך ונאמר בו כי " עזרא דוד נעדר מהעבודה במשך שבוע וחצי וקיבל הכל מלא". בנסיבות אלה, כאשר סוכם בין הצדדים, כי הנתבע 2 לא יחזיר מהסכומים ששולמו לו, והתשלום נעשה בהסכמה אין מקום להורות על החזר . עוגמת נפש אין לדעתי מקום לפסוק לתובע פיצוי על עוגמת נפש, אלא על בזבוז זמנו והוצאותיו בלבד, ואני מעמידה פיצוי זה על סך של 300 ₪, אשר ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים. סוף דבר סוף דבר אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 5,050 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חתימת ההסכם 23.4.01. אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 2,300 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חתימת ההסכם 23.4.01. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך של 300 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.חוב