חוב על שימוש במכשיר מירס

תא 1448/02 חוב על שימוש במכשיר מירס

בפני תביעה שעניינה טענתו של התובע לפיה הנתבעת אשר התקשרה עימו בחוזה ומכוחו סופקו לה 6 מכשירי מירס, יצרה חוב עפ"י 5 חשבוניות מצורפות בסך כולל של 11,717 ₪. דא עקא כי הנתבעת טוענת כי שניים לפחות מתוך ששת המכשירים שסופקו לה לא עבדו כלל ומכשיר נוסף לא היה תקין ולכן בתאריך 7/00 כאשר העסקה כולה נוצרה בתאריך 3/00, פנתה לתובעת בדרישה לבטל את העסקה כולה.
 
יש לציין כי בנוסף לטענות אלה ובשים לב לעובדה שדוחות זמן אויר שהוצגו בפני ביהמ"ש לימדו כי בוצע שימוש במכשירים עד 11/00 ובשים לב לעובדה שלפחות בשניים מהמכשירים אין שיחות טלפון וזמן דקות הקשר הוא מועט, טוענת הנתבעת טענה נוספת כי נעשתה אף גניבה של שיחות טלפון.
 
מחלוקת נוספת עניינה בשאלת דמי השימוש בגין המכשירים שכן לאור העדר יכולתה של התובעת חרף פניות לבית המשפט בהקשר זה, לא הציגה התובעת את חוזה ההתקשרות הראשוני והתובעת טוענת כי המדובר היה ב- 247 ₪ דמי שימוש בעוד הנתבעת טוענת ל- 90 ₪ דמי שימוש לחודש בלבד וכן היא טוענת כי היה על הנתבעת לספק לה את כל אותם פניות שנעשו בהקשר זה לתובעת לאור הקשיים אשר נתגלו תוך שימוש באותם אמצעי קשר.
 
הלכה למעשה הסכימו הצדדים כי בית המשפט ילמד את טיעוני הצדדים באמצעות סיכומים ויינתן פסק דין מנומק ומשניתנו סיכומים אלה, נותן בית המשפט את פסק הדין.
 
עפ"י סיכומי התובעת, בוצעה התקשרות בין הצדדים וכי נוצרו חשבונות בגין ההתקשרות אשר לא כובדו ואשר מכילים זמן אויר עבור דיבור בפועל בקשר וכן שימוש בפועל בטלפון (כאן המקום להסביר כי המדובר במכשיר מירס אשר מכיל 2 פונקציות בניגוד למכשיר טלפון אחר באופן שניתן להשתמש בו גם כמכשיר קשר וגם כמכשיר טלפון לכל דבר ועניין). התובעת מבהירה כי שירותי הקשר היו טובים וסבירים ולראיה השימוש שבוצע במכשירים. לטענתה כל נסיון למעשה לייחס לה כשלים בשימוש בפלאפונים אין לו בסיס שכן הרישומים מעידים כי הסיבה להפסקת התשלומים היתה ירידה בפעילות העסקית של החברה. לטענתה הנתבעת לא הוכיחה כי המכשירים לא תיפקדו כראוי. התובעת מפנה לחשבוניות אשר לא שולמו וכן לדוחות האויר המלמדים כי בניגוד לטענות הנתבעת, הרי בפועל השתמשה בשירותי התובעת בתקופה הרלוונטית והיא מצרפת מסמכים אשר יעידו על כך. כן מסבירה התובעת כי מעיון בסיכום החיובים ניתן ללמוד כי דמי השימוש הקבועים עמדו ע"ס של 247 ₪ למכשיר שכללו דיבור חופשי בקשר וכן ביטוח עבור אובדן גניבה ותיקונים. וכן כי היה ונעשה שימוש שהוא שימוש נוסף כגון שימוש באינטרנט הוא הוגדר כ"תקשורת נתונים" כאשר השימוש בטלפון מוגדר כ"חיוב מנויי טלפון". בכך מנסה התובעת לטעון כי למעשה היה ברור לנתבעת בכל שלב ושלב מהם החיובים שלה. התובעת חוזרת על העמדה אשר מצאה את ביטויה גם בבית המשפט בדיון שנערך בתיק זה ביום 10/7/02 כי לא מדובר כאן בתביעה "אקדמית" שכן המדובר בחיובים על שימוש בפועל במכשירים וזמן האויר הגבוה שנמדד רק יכול ללמד ולסתור טענות שכביכול המדובר בשירותים שלא הוענקו ברמה מספקת שהרי אחרת לא היה שימוש שכזה.
לא אחזור על כל טיעוני התובעת בהקשר זה רק אציין שעיינתי בהם לרבות העובדה שעפ"י רישומיה המסומנים כסימון ה' היא מדגישה כי כל הסיבות לאי התשלומים במועד נבעו אך ורק מירידה בפעילות עסקית וכי לא יעלה על הדעת כי היה והיא נתקלת באטימות מצד הנתבעת ו/או חוסר רצון לטפל במכשירים, כי תשתמש בהם ואח"כ לא תשלם עליהם. לטענת התובעת המדובר בחוזה התקשרות אחיד אשר גם אם לא הומצא חוזה ספציפי, אין בו כדי ללמד דבר וחצי דבר וכן היא מפנה כי שטר החוב שנלקח נלקח כדין. היא מפנה לכך שלא הוגשה כל חוו"ד המלמדת על כך שהמכשירים היו כביכול אינם תקינים. לטענתה הנתבעת ממשיכה ומחזיקה במכשירים דבר שרק מלמד על התנהגותה הנפסדת. בסיכום כולל היא מבקשת את קבלת התביעה בשים לב לכל המסמכים ולכל החומר שהוצג בסך של 11,885 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד עד התשלום המלא בפועל.
 
הנתבעת לעומת זאת מסבירה כי היה מו"מ ארוך בין הצדדים שנמשך כשבועיים וכלל מס' פגישות במהלכו הובטח כי המערכת תהיה לשביעות רצונם של הצדדים ובמהלך מו"מ זה, הוסכם כי תשלם הנתבעת דמי שימוש קבועים בסך של 90 ₪ + מע"מ בלבד. היא מדגישה כי כחלק מהסכם זה נאלץ מנהל הנתבעת לחתום על שטר חוב לפקודת מירס, שטר חוב שההתנגדות ביחס אליו נדחתה ואשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בפתח תקוה. הנתבעת מבהירה כי מדובר בחוזה אחיד שנערך באופן חד צדדי ויש בו משום קיפוח. הנתבעת מבהירה כי לא נשלח עותק מההסכם למרות פניות רבות ולטענת הנתבעת רק משום סיבה זו, יש לדחות את התביעה וזאת בשים לב לעובדה כי ההסכם הוא עיקר ולב ליבה של התביעה. לטענתה, לא הוכח ע"י מירס כי מדובר ב- 247 ₪ דמי שימוש ואין לקבל ולהכשיר טענה זו. הנתבעת מבהירה כי זמן קצר לאחר קבלת ששת המכשירים במירס התגלו תקלות רבות בתפקודם, דבר שגרם לכך שהנתבעת הפסיקה את השימוש בהם לחלוטין כבר בחודש 7/00. לטענתה, שני מכשירים מתוך ה- 6 לא פעלו כלל וכי במכשיר אחר החיובים שואפים לאפס מיום קבלתו וברור לחלוטין לאור החיוב הנמוך כי לא שימוש גם במכשיר זה. לטענתה פנתה פעמים רבות תוך הוצאות מרובות לתיקון המכשירים, דבר שלא נעשה. לטענתה נתגלו חשבונות מנופחים ובלתי סבירים וכן חריגות מדמי השימוש. כן הבהירה כי התובעת לא הציגה למרות בקשות מפורשות כל מסמך לגבי הפניות והשיחות הנוגעות להצגת כל אותן פניות שבוצעו לחב' מירס ואשר עליהן הגישה בקשה נפרדת לבית המשפט. בכך היא מפנה לכך שהתובעת בהמנעותה מלהמציא חומר זה, יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת. לטענתה של הנתבעת הטענות כאילו הפסקת התשלום נבעה מירידה בפעילות עסקית, מחוסרת כל בסיס. לטענתה למרות שמ- 7/00 המכשירים לא פועלים, המשיכו החיובים להלקח למרות טענות התובעת כי אי תשלום יגרור ניתוק המכשיר. לטענת הנתבעת יש צורך לקזז בשים לב לחיובי היתר בגין דמי השימוש סכום של 3,840 ₪, סכום נוסף של 3,840 ₪ וסכום נוסף של 2,160 ₪ דהיינו סכום של 9,840 ₪. יתרה מזו, הנ"ל מבהירה כי יש כאן נסיון לעשות עושר בכפל תביעה לאור שטר החוב לטובת חב' מירס אשר הוגש לביצוע ע"י בנק דיסקונט וההתנגדות נדחתה. המדובר לטענתה בכפל תביעה ובחיובים נפרדים וכי הסכום הנ"ל נבלע בסכום תיק ההוצל"פ. הנזקים שנגרמו לנתבעת הם להערכתי בסכום של 15,000 ₪ ויש בהם לטענתה כדי "לבלוע" את הנזק לו טוענת התובעת.
 
עלי לציין כי בשים לב לעובדה אלא אם כן יוכח אחרת כי המכשירים הללו אכן פעלו גם לאחר פרק הזמן שבו טענה הנתבעת שאין בהם לכאורה כל שימוש, הציע בית המשפט לנסות ולסגור את התיק בפשרה כזו או אחרת ואולם הנתבעת לא היתה מוכנה לכל פשרה וסברה שיש לדחות את התביעה. עם כל הכבוד לטענה זו של הנתבעת, אינני מוצא ממש בטענה גורפת זו ולדעתי דין התביעה להתקבל ואולם זאת בחלקה בלבד כפי שאבהיר בהמשך.
 
למעשה טענות הנתבעת בזעיר אנפין הן כדלקמן:נ הטענה שמדובר במצב שבו לא ניתן לה חוזה, כאשר התובעת מבהירה שמדובר בחוזה אחיד שמשקף פרמטרים מסוימים כמו דמי שימוש ולכן לטענה שכאילו הסכימה לדמי שימוש מופחתים אין לה כל בסיס וכן לעובדה שהנתבעת התלוננה תלונות רבות על חוסר התפקוד של המכשירים וכי התובעת זלזלה ולא נתנה את ההתייחסות הראויה ביחס לאותם תלונות, תלונות שהנתבעת ביקשה העתק מהם ולא זכתה לקבל. עלי לציין כי הטענות ככל שהן נוגעות לגניבת זמן אויר ושיחות טלפון הן טענות שיש להוכיח אותן בראיות כאלה או אחרות וראיות שכאלה כלל לא הוגשו לפתחי ולכן אני דוחה את הטענות.
 
ברור לחלוטין שחרף הטענות של הנתבעת, היא המשיכה והשתמשה באותם מכשירים וצברה בהם זמן אויר וכן סכומים שיש לשלם אותם והנסיון שהוא להערכתי עפ"י המסמכים שהוצגו בפני לטעון כאילו לא כך הדבר, הוא עם כל הכבוד נסיון ציני שאינו משקף את החומר ואת הראיות אשר הועמדו בפני ובנקודה זו אני נכון לקבל את עמדת התובעת שלא מדובר כאן בתביעה "אקדמית" אלא בחיוב בעולם ובפועל.
 
אינני נכנס כלל לשאלת שטר החוב אשר עליו הוגשה בקשת רשות להתגונן שנדחתה ורק אציין כי אינני מוצא את הטיעון לפיו מדובר בכפל חוב כטיעון מוצדק, שהרי הנתבעת ידעה היטב את משמעות שטר החוב אשר עליו היא חותמת ואני מקבל את טיעוני התובעת בהקשר זה. עם זאת אני מביע תמיהה רבה כי למרות שהתובעת טוענת כי הסיבה לאי החיובים היא עניינה בפעילות עסקית ירודה של הנתבעת ואולם חרף זאת לא מצאה לנכון ליתן התייחסות לדרישות הלגיטימיות של הנתבעת לכך שיפורטו פניותיה בהקשר טיב תפקודם של המכשירים ותלונותיה בהקשר זה. לא ייתכן כי הנתבעת תעשה דין לעצמה ותגיש אך ורק מסמכים שמתייחסים לטענות לירידה בתחום העסקי כנימוק לרצון לצאת מהעסקה ולא תצרף פניות שאני מאמין עפ"י מה שהתרשמתי שאכן היו ביחס לתפקוד המכשירים. בנושא החוזה אני מתקשה לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת הסכימה לדמי שימוש מופחתים מאד מ- 248 ₪ ל- 90 ₪. טענה זו היא טענה שלא הוכחה ע"י הנתבעת והייתי מצפה מחב' שמגיעה להסדר שכזה עם תובעת בסדר גודל של מירס, כי תקבל גושפנקא לכך בכתב ומצד שני אני מתקשה גם להבין הכיצד לא יכולה חב' מירס להמציא חוזה ולו חוזה אחיד עם נתבעת בסדר גודל של החברה הנתבעת בפני.
 
בשים לב לספקותיי אלה אני מוצא לנכון, עפ"י שיקול דעתי לקזז חלק מהסכומים אשר נתבעים בתביעה זו ואשר עומדים על סדר גודל של כ- 12,000 ₪ ליום מתן הגשת התביעה וזאת בשים לב לכך שאני נותן אמון שהמכשירים בחלקם אם כי נעשה בהם שימוש, לא היה תקין ומכל מקום, לא הוכח לי ההיפך מכך וכי הגם שאינני נותן אמון שסוכם על סכום הנמוך יותר מדמי שימוש, הרי יש בהחלט להביע תרעומת על העובדה שאין יכולת להמציא חוזה ולו חוזה אחיד עליו חתומים שני הצדדים.
 
אני מחליט עפ"י שיקול הדעת המסור לי ובשים לב לטענות הנתבעת ככל שהדבר נוגע לנזקים שנגרמו לה כעולה מסיכומיה, להפחית 3,000 ₪ מהסכום הנתבע.
את הסכום של 9,000 ₪ שהוא משוערך ונושא ריבית מיום מתן פסק הדין ובתוספת אגרות בית משפט ששולמו ושכ"ט עו"ד בשיעור של 750 ₪ + מע"מ, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוש בשם שלא כדין

  2. איסור שימוש בצ'קים

  3. שימוש במבנה בלתי גמור

  4. שימוש לרעה בהליכי משפט

  5. חוב על שימוש במכשיר מירס

  6. מניעת אפשרות שימוש בחלקה

  7. שימוש לרעה במסך ההתאגדות

  8. שימוש בתמונה של דוגמנית ללא רשות

  9. תביעה נגד עובד על שימוש בפלאפון

  10. פיצוי בגין טענה לשימוש ביומני חדשות

  11. תביעה בגין שימוש לרעה במוניטין עסק

  12. מניעת שימוש בסודות מסחריים ע''י עובדים

  13. צו לפיו במגרש יעשה שימוש זמני כמגרש חנייה

  14. תביעה לאכוף מתן זכות שימוש ומעבר בחלק מחלקה

  15. שינוי לשימוש עסקי לאחר קבלת היתר למבנה מגורים

  16. איסור שימוש בחצר האנגלית במסגרת פעילות גן ילדים

  17. שימוש בשיטות עבודה של המעסיק ע''י עובד לשעבר

  18. תביעה לפיצוי בגין נזקים לצמחי תבלין עקב שימוש בתכשיר הדברה

  19. תביעה להחזרת "עיצוב" של מעצב בטענה ששולם רק עבור שימוש ולא רכישת העיצוב

  20. שימוש למטרת שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות למגורים ביחידה שהותר בה השימוש ליחידת מגורים אחת

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון