1. בשנת 1999 ניהל הנתבע, מר אלון = (להלן: אלון) מסעדה בשם "לה פרימוורה", באמצעות חברה בשם: אלרן שירותי מזון בע"מ, אשר אלון היה בעל 50% ממניותיה. 50% הנותרים של מניות החברה היו בבעלות שותפו של אלון, מר רן (להלן: רן). השותפות בין השניים התפרקה, והמסעדה נסגרה בחודש יולי 1999.   2. החל מחודש פברואר 1999 הזמינו אלון ורן אצל התובעת - שהיא חברה שמספקת מוצרי בשר - מוצרי בשר שונים עבור המסעדה. הסחורה סופקה בתנאי תשלום של שוטף + 30.   3. עבור הסחורה שסופקה בחודש פברואר 1999 שולם בשיק של חברת אלרן שירותי מזון בע"מ, למועד פרעון 10.04.99, ושיק זה נפרע במועדו.    4. בשלב זה נקלעה המסעדה לקשיים, והתערער אף קשר השותפות בין אלון לבין רן, כפי שפרטו השניים בעדויותיהם.   5. התובעת לא קיבלה במועד תשלום עבור הסחורה שסיפקה למסעדה בחודשים מרס-אפריל 1999, ורק לקראת סוף חודש מאי 1999 משך אלון - מחשבון בנק שלו - את השיק מושא המחלוקת, על סך 5,742 ₪, למועד פרעון 08.06.99.   6. שיק זה חולל, והתובעת פתחה הליכי הוצאה לפועל לשם פרעונו.   7. אלון הגיש התנגדות לביצוע השטר וטען כי שילם את סכום השיק במלואו במזומן לבעלים של התובעת, וזאת במספר פעמים, במסעדה, בנוכחות שותפו. אלון טען, כי למרות זאת סרבה התובעת להחזיר לידיו את השיק, והיא תובעת אותו בכפל.   8. בהחלטתה מיום 27.06.00 נתנה כב' הרשמת שלזינגר-שמאי לאלון רשות להתגונן על סמך טענת "פרעתי" שבפיו, למרות שבקשתו ותצהירו "לא מצטיינים בפירוט יתר" , כפי שכתבה.   9. בתצהיר העדות הראשית שלו טען אלון, כי לאחר שהשיק חולל, הוא שילם למר יעקב דוידוביץ, ממנהלי התובעת (להלן: יעקב) תשלום ראשון במזומן, ולאחר מכן שילם רן ליעקב שני תשלומים נוספים במזומן, וכי שלושת התשלומים הללו כיסו את כל סכום השיק.   עוד טען כי יעקב מסר לו ולרן אישורים בכתב יד על קבלת הסכומים הללו, וכי אותם אישורים הוכנסו לקופת העסק. האישורים האמורים אינם בנמצא, מכיוון שעם סגירת המסעדה, בחודש יולי 1999, זרק בעל הבית את כל חומר הנהלת החשבונות, שהוחזק במסעדה, ובכללו אותם אישורי-תשלום.   10. התובעת טענה, כי יעקב אמנם קיבל מרן תשלומים במזומן, אולם הללו היו עבור סחורה אחרת שסופקה למסעדה, ולא עבור הסחורה שבגינה ניתן השיק שחולל.   11. יש לציין, כי על פי החלטתו של סגן הנשיא, כב' השופט רצ'בסקי, מיום 10.01.01 חוייבה התובעת להגיש את תצהירי העדות הראשית שלה תחילה. על כן הופתעה התובעת על ידי הטענה, שהועלתה בתצהיר העדות הראשית של רן, ולפיה זמן מה לאחר מתן השיק דנן יצא אלון לחופשה; רן ניהל אז את המסעדה לבדו, והוא מעולם לא הזמין סחורה אצל התובעת.   12. בעקבות כך ביקשה התובעת להוסיף תצהיר עדות ראשית של מר משה דוידוביץ (להלן: משה), בנו של יעקב, ואף הוא ממנהלי התובעת. הבקשה להוסיף תצהיר זה (בש"א 3718/01) נועדה להזים את טענתו של רן, כאילו מעולם לא הזמין סחורה אצל התובעת, וצורפו אליה שתי חשבוניות בגין אספקת סחורה למסעדה בחודש מאי 1999, אשר סכומן הכולל 2,768.22 ₪. בהחלטתי מיום 03.12.01 קיבלתי את הבקשה, תוך חיוב התובעת בהוצאות.   13. מעדויותיהם של אלון ושל רן הסתבר, כי בראשית מאי 1999 יצא אלון לחופשה, ורן ניהל את המסעדה לבדו. למרות זאת, הגיע אלון למסעדה מידי מספר ימים ובמשך כל התקופה שעד סגירת המסעדה, כחודשיים לאחר מכן, המשיך אלון להיות האחראי על כל ענייני הכספים והנהלת החשבונות של המסעדה. עוד עלה מעדויותיהם של השניים, כי המסעדה נסגרה על-פי החלטתם המשותפת; כי מכרו את ציודה לאדם, ששכר את המקום אחריהם; כי שילמו לבעל הבית את מלוא דמי השכירות; וכי לא פונו מהמקום מכוח צו כלשהו אלא העבירו אותו לבא אחריהם. על כן תמוהה טענתו של אלון, כי הדייר הנכנס השליך החוצה את כל מסמכי הנהלת החשבונות של המסעדה. אם המסעדה נסגרה באופן מבוקר ויזום על ידי השותפים, ללא כל סכסוך עם בעל הבית או עם הדייר הנכנס - כיצד זה לא דאג אלון לשמר את מסמכי הנהלת החשבונות, ובהם האישורים בכתב שנתקבלו מיעקב בגין התשלומים במזומן שקיבל מהשותפים? לאלון לא היה כל הסבר לעניין זה.   14. כאמור, הגישה התובעת שתי חשבוניות שהוציאה בגין אספקת סחורה למסעדה בחודש מאי 1999: האחת - מיום 14.05.99 - שהיא העתק משוחזר של החשבונית, ללא חתימת הלקוח. השניה - מיום 19.05.99 - העתק מצולם של החשבונית, ועליו חתימת הלקוח. רן אישר בעדותו, כי החתימה שעל גבי חשבונית זו היא חתימתו, וכי קיבל את הסחורה שצויינה בה: שייטל עגל חלב.   רן טען, כי סבר שאלון הזמין סחורה זו, ועל כן אישר את החשבונית, אולם לאחר בירור עם אלון - ביקש מהתובעת לקחת סחורה זו בחזרה, והיא אכן נלקחה בחזרה. לגבי החשבונית מיום 14.05.99: אלון לא יכול היה לשלול, כי הסחורה שבה אכן הוזמנה מהתובעת; ואילו רן טען, שהוא לא הזמין סחורה זו מהתובעת, אך "אני חוזר ואומר שאלון מידי פעם היה במסעדה. יכול להיות שהוא הזמין סחורה... עיקר הבעיה עם אלון היתה שהוא עשה דברים בלי לשאול אותי. איני יכול לשלול שאת ההזמנה מיום 14.05.99 אלון עשה. אני לא הזמנתי אותה" (בעמ' 28 לפר').   נמצא, איפוא, כי טענתם של אלון ורן, כאילו לא הוזמנה כלל סחורה אצל התובעת בחודש מאי 1999 הופרכה מתוך עדויותיהם של השניים, אשר אישרו למעשה כי אותן שתי חשבוניות מחודש מאי אכן משקפות הזמנות של סחורה על ידי מי מהם. הדבר תומך, כמובן, בגירסת התובעת, כי התשלומים במזומן, אשר יעקב קיבל מרן, היו עבור סחורה זו ולא עבור השיק מושא המחלוקת.   15. בהעדר אישורי-התשלום בחתימת יעקב, שנמסרו כנגד התשלומים במזומן, לא יכול היה אלון להראות אילו סכומים שולמו בדרך זו. יעקב, בעדותו, זכר סכום של כ - 3,000 ₪, שהוא קרוב לסכומן של שתי החשבוניות הללו (2,768.22 ₪). על כל פנים, אלון לא הראה כלל כי שולם סכום של 5,742 ₪ - הוא סכום השיק שבמחלוקת.   16. לא היה תואם בין עדויותיהם של יעקב ושל משה לגבי הנסיבות של ביצוע התשלומים במזומן על ידי אלון ורן: יעקב טען, כי בחודש מאי הוא לא סיפק את הסחורה למסעדה, אלא כנגד תשלום במזומן, ואילו משה טען, כי עד אשר חולל השיק שבמחלוקת, ביום 08.06.99, לא היתה התובעת מודעת לכך, שהמסעדה נקלעה לקשיים, ועל כן סיפקה לה את הסחורה שהוזמנה בחודש מאי, מבלי לדרוש תשלום במזומן על אתר. רק לאחר שהשיק חולל, היינו: לא לפני 09.06.99, גבה יעקב מרן תשלומים במזומן, אך אלה היו רק עבור הסחורה שסופקה במאי, ולא עבור זו שסופקה בחודשים מרס-אפריל, ושבגינה ניתן השיק. יש לציין, כי יעקב הוא אדם מבוגר, וכי בעת מתן עדותו היה נסער מאוד ומבולבל למדי. יש לזכור, כי מדובר בארועים שארעו כשנתיים וחצי לפני מועד מתן העדות.   לעומת זאת, התרשמתי כי הבן משה היה הרבה יותר מאורגן ומסודר בזכרונו, ודבריו נתמכים, מכוח ההיגיון, גם על ידי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לאמור: כי הקשרים בין הצדדים החלו רק בחודש פברואר 1999; כי התשלום הראשון נפרע ללא בעיה; וכי עד למועד של חילול השיק הספיקה התובעת לספק למסעדה את הסחורה שהוזמנה בחודש מאי, ואשר אלון ורן - בחקירותיהם הנגדיות - אישרו למעשה את הזמנתה.   17. הן יעקב והן משה שללו בתוקף את טענתו של רן, כאילו הסחורה על-פי החשבונית מיום 19.05.99 נלקחה בחזרה על ידי התובעת. משה העיד כי הוא, באופן אישי, סיפק אותה סחורה לידי רן, וכי רן מעולם לא ביקש להחזירה.   אני מאמינה לעדותו של משה בעניין זה. משה מסר (בעמ' 41-43 לפר') פירוט מאוד ספציפי לגבי אספקת הסחורה בחודש מאי. עדותו עשתה עלי רושם אמין והיא לא הופרכה, במיוחד בקטע מפורט זה. אני מסכימה עם טענתו של ב"כ התובעת, בסיכומיו, כי לו אומנם הוחזרה סחורה זו - היה מצופה כי רן (או אלון) יעלו טענה זו בתצהיריהם; אלא שהשניים בחרו לשלול לחלוטין הזמנתה של סחורה מהתובעת בחודש מאי - טענה שקרסה בחקירה הנגדית.   18. מחלוקת נתגלעה בין הצדדים גם בשאלה, אם התשלום הראשון במזומן לידי יעקב בוצע על ידי אלון, בנוכחות רן - כטענתם של השניים - או שכל שלושת התשלומים במזומן בוצעו רק על ידי רן, ללא נוכחותו של אלון - כטענתו של יעקב. מתצהירו של אלון בבקשת ההתנגדות, ומעדותו בדיון ההתנגדות, עלה כאילו התשלומים על ידי רן בוצעו בנוכחותו, אולם בעדותו בדיון ההוכחות אמר אלון, כי לא נכח בעת שרן שילם ליעקב, וכי הוא יודע על התשלומים הללו מפי רן. נמצא איפוא כי טענתו של אלון, בשלב ההתנגדות, כאילו "שילם" את מלוא סכום השיק במזומן לידי יעקב, אינה משקפת תשלום שאמנם בוצע על ידיו, אלא - לשיטתו שלו - היא למעשה עדות שמיעה, שמבוססת על דברי רן. מעדויותיהם של השניים עלה בבירור, כי התקשורת ביניהם היתה לקוייה למדי.   בנסיבות אלה, טענתו של אלון כאילו התשלומים במזומן - אשר ביצע רן, ואשר הסתבר בדיעבד שלא נעשו כלל בנוכחותו של אלון - נועדו לכסות את סכום השיק, היא טענה רופפת, בלשון המעטה.   מסקנה זו מתחזקת על ידי כפירתם של אלון ורן בעצם ההזמנה של סחורה בחודש מאי, אשר בדיעבד הסתבר כי הוזמנה ואף סופקה למסעדה על ידי התובעת. בנסיבות אלה, לא הצליח אלון להראות כי אותם תשלומים במזומן נעשו דווקא לשם פרעון השיק שחולל, ולא כתשלום עבור הסחורה שסופקה בחודש מאי. לעניין זה, אין זה משנה אם רק שניים מאותם תשלומים, או כל השלושה, נעשו על ידי רן לבדו, ועל כן אין צורך שאקבע מסמרות במחלוקת בנקודה זו.   19. על-פי החלטתי בתום דיון ההוכחות, העבירה התובעת אל הנתבע עותקים משוחזרים של שלוש קבלות שהוציאה למסעדה בגין הסכומים במזומן, ששולמו לידי יעקב בחודש יוני או בתחילת יולי 1999 (הללו צורפו לסיכומיו של ב"כ הנתבע). הקבלה הראשונה היא מיום 23.06.99, השניה - מיום 02.07.99, והשלישית - מיום 05.07.99. יעקב העיד, כי אכן מסר לידי רן אישור בכתב לגבי כל סכום במזומן שקיבל ממנו, ולאחר מכן העביר אישורים אלה להנהלת החשבונות של התובעת, ועל פיהם הוצאו הקבלות. תאריכיהן של הקבלות הללו תואמים את לוח הזמנים שעולה מעדויותיהם של יעקב ושל משה (ב"כ הנתבע תמה בסיכומיו (בסעיף 42) על כי הקבלות הופקו בהפרש של דקה זו מזו, אך ב"כ התובעת הסביר בסיכומיו, כי זו שעת ההפקה של ההעתקים המשוחזרים של הקבלות, שהופקו מהמחשב). סכומן של שלוש הקבלות: 3,190 ₪, והוא עולה ב - 422 ₪ על סכומן של שתי החשבוניות בגין הסחורה שסופקה בחודש מאי.     על כן כתב ב"כ התובעת, בסעיף 60 של סיכומיו, כי ניתן לזקוף הפרש זה על חשבון השיק מושא התביעה. מתוך שלוש הקבלות מסתבר, כי הסכום שרן שילם במזומן הוא אכן כ - 3,000 ₪, כפי שזכר יעקב, ואינו מתקרב לסכום השיק שבמחלוקת. אף דבר זה תומך בגירסת התובעת, כי התשלומים במזומן, שרן ביצע, נועדו עבור הסחורה, שסופקה בחודש מאי, ולא עבור השיק שבמחלוקת.   20. ב"כ הנתבע טען, בסעיף 38 לסיכומיו, כי נמנעה ממנו הזכות לחקור את משה ויעקב לגבי שלוש הקבלות הללו, אך איני מקבלת טענה זו. נכון כי עניין הקבלות עלה רק בדיון ההוכחות, אך לו אומנם סבר ב"כ הנתבע, כי יש מקום וצורך לחקור את משה ויעקב לגביהן, היה מצופה כי יגיש בקשה לקיים דיון נוסף למטרה זו ולהגיש את הסיכומים רק לאחר דיון כזה. ב"כ הנתבע לא ביקש כלל לקיים דיון לשם חקירה כזאת, ועל כן אינו יכול להישמע בטענה, כי נמנעה ממנו הזכות לכך.   21. כידוע, המתגונן בטענת "פרעתי", כפי שעשה הנתבע דנן - עליו הנטל להוכיחה. אלון לא הוכיח כלל טענה זו, החל מה"העלמות" של אישורי-התשלום בכתב, אשר אין מחלוקת שיעקב מסר לרן, ואשר אלון לא נתן הסבר משכנע להעלמותם; וכלה בכל יתר הפירכות בגירסתו, כפי שפורטו לעיל.   22. על כן אני דוחה את ההתנגדות לביצוע השטר ומקבלת את התביעה.     23. הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 4-00-77540-61 יימשכו. הנתבע ישלם לתובעת את הסכום כפי שהוא בתיק הוצל"פ האמור, בניכוי הסכום של 422 ₪, כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום 02.07.99 (מועד הקבלה על הסכום הגבוה מבין השלושה ששולמו במזומן); וזאת בהתאם לאמור בסעיף 60 של סיכומי ב"כ התובעת.   24. עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כלהלן: א. 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.06.00 ועד לתשלום בפועל (על-פי החלטתה של כב' הרשמת שלזינגר-שמאי ב-בש"א 11075/00). ב. 2,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.חובשטרביצוע שטר