חובת הבנק לפרוע צ'ק

בענין ע"א (חיפה) 94/583 ש.א. דפוס אובסט תפן בע"מ נ. בל"ל, דינים מחוזי, כרך כו(3) 108, נקבע, "כי משמעותו של היסוד הסביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון כוללת מרכיבים אובייקטיבים וסובייקטיבים המשמשים במשולב זה עם זה ונבחנים זה לאור של זה". סבירות הנחתו של הלקוח הספציפי, דהיינו, היסוד האובייקטיבי צריך שיבחן על רקע היסוד הסובייקטיבי. בדרך כלל, היסוד הסביר להנחת הלקוח, שעל הבנק מוטלת חובה לפרוע את השיק, חייב להיות מבוסס עלכך שיש יתרה מספקת בחשבון או הסכם עם הבנק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הבנק לפרוע צ'ק: 1. בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א 1981. המדובר בחשבון עו"ש שמספרו 281572 המנוהל בסניף של המשיב. לטענת המבקש, המדובר בחשבון המתנהל בסניף מאז 1985, כאשר בשנת 1996 היתה לו זכות למשיכת יתר בסדר גודל של 20,000 ש"ח וכנגד זה ניתנה לו אפשרות לאשראי נוסף בשיעור של 75% מסה"כ סכומי השיקים הדחויים. כמו כן, התנהלו בחשבון הפקדות באמצעות הוראות קבע לשתי תוכניות חסכון שהיו משועבדות לאשראי נוסף שניתן בחשבון שסך סכומי הפדיון של תכניות חסכון אלו עמדו בסוף 96' על כ - 30,000 ש"ח. 2. לטענת המבקש כאשר סורב השיק הראשון הוא לא היה בחריגה משמעותית ממסגרת האשראי באותה תקופה. שיק זה, נועד למע"מ ולא היתה סיבה לסבור כי המשיב לא יכבד את משיכתו. כמו כן, לא ניתנה לו כל אזהרה לגבי האפשרות ששיק יוחזר ללא כיסוי אם לא יופקד כסף תמורתו ולכן החזרתו לא היתה כדין. לגבי השיק השני שסורב, היתרה בחשבון היתה כ - 59,841 ש"ח אך בשל חילופי מנהלי מחלקת העו"ש ובואו של אדם חדש לתפקיד שלא הכיר את המבקש הוא סירב לפרוע שיק דחוי שהופקד למשמרת ואשר מועד פרעונו הגיע לאחר מכן. בעקבות הפקדה חוזרת של השיק הוא נפרע בעקבות פרשה זו הובטח למבקש, כי לא יוחזרו שיקים, אם לא יתנו לו התראה קודם לכן ואפשרות להסדיר את האובליגו שנוצר. 3. לגבי השיקים 3-10 טוען המבקש, כי החל מחודש אפריל, ניתנה פקודה למחשב "לבלוע" את כרטיס האשראי שלו, כרטיסים ששימשו אותו, בין היתר, כדי לברר את מצב היתרה, ההפקדות והמשיכות בחשבון. עקב כך היה תלוי במידע שנמסר לו ע"י פקידי המשיב. גם שיקים אלו, לטענתו, הוחזרו שלא כדין לדבריו, נוצרה אצלו חוסר בהירות באשר להתייחסותם של פקידי הסניף לשיקים מכיוון שנמשכו על ידו מהחשבון. מכיוון שהוחזרו שיקים, פתח המבקש חשבון בנק חדש בבנק אחר, לשם העביר את מרכז הכובד של ענייניו הכספיים, שכן המבקש לא יכול היה עוד לסמוך על פקידי המשיב ותקבולים בשיעור עשרות אלפי שקלים הופקדו בחשבונו האחר. 4. מנגד, טוען המשיב, כי לאחר שנפתח החשבון בשנת 87', נחתם כתב התחייבות נוסף בשנת 1995 ובו נקבעה מסגרת אשראי של 10,000 ש"ח. בשנת 1996 נחתם כתב התחייבות נוסף ובו נקבע למבקש מסגרת של 15,000 ש"ח. נוספים. כמו כן, טוען המשיב, כי המבקש נהג לבצע נכיונות של שיקים, וכן לא ניתנה לו כנגד שיקים אלו אפשרות למתן אשראי נוסף. עוד טוען המבקש, כי בין 17.9.96 לבין 11.5.97 סרב המשיב לפרוע עשרה שיקים מחמת חוסר כיסוי מספיק. לדברי ב"כ המשיב, נשלחה למבקש התראה כדין בדבר החלת ההגבלות ביום 15.04.97 וביום 15.05.97 נשלחה הודעה על החלת ההגבלות. כמו כן, עשרה שיקים נוספים שהגיעו לאחר תחילת ההגבלה סורבו אף הם בנוסף לעשרת השיקים שכבר סורבו וזאת מחמת א.כ.מ. 5. לדברי ב"כ המשיב מסגרת האשראי עמדה על סך של 25,000 ש"ח בלבד והמבקש חרג ממסגרת זו וביום 17.09.96 הגיעה יתרתו ל - 30,307 ש"ח. לכן, טוען המשיב, לא היה למבקש יסוד להניח כי השיק הראשון יכובד. שיק זה סורב מאחר שלא היתה יתרה כאמור. 6. המשיב טוען, כי חילופי מנהלי מחלקת העו"ש נעשו בשלב מוקדם, טרם יציאת המנהלת הקודמת לחופשת לידה, ובאופן שלא פגע בלקוחות או בהיכרות עימם. עוד טוען המשיב, כי במהלך חודש מרץ הוזמן המבקש לסניף והובהר לו כי עליו להפקיד כספים בחשבון ולהקטין מיידית את יתרות החובה, שאם לא כן, יסורבו לו שיקים. הכספים לא הופקדו למרות הבטחותיו של המבקש. ואכן, כפי שמצהיר המבקש עצמו בתצהירו, הגיעה היתרה ל - 59,841 ש"ח בחובה, ולכן לא היה לו יסוד סביר להאמין כי השיק יכובד. כן טוען המשיב כי, הובהר למבקש שאם לא יפקיד 10,000 ש"ח בחשבונו, יבוטל כרטיס האשראי שברשותו. משום כך, ומשום שיתרות החובה הגיעו לסכומים של כ - 60,000 ש"ח סורבו השיקים בחשבונו של המבקש. השאלה היא האם מתקיימת העילה שבסעיף 10(א)(3) לחוק והאם היה למבקש יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו מכח קיומו של הסכם כלשהו בין המבקש למשיב. 7. דיון בענין ע"א (חיפה) 94/583 ש.א. דפוס אובסט תפן בע"מ נ. בל"ל, דינים מחוזי, כרך כו(3) 108, נקבע, "כי משמעותו של היסוד הסביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון כוללת מרכיבים אובייקטיבים וסובייקטיבים המשמשים במשולב זה עם זה ונבחנים זה לאור של זה". סבירות הנחתו של הלקוח הספציפי, דהיינו, היסוד האובייקטיבי צריך שיבחן על רקע היסוד הסובייקטיבי. בדרך כלל, היסוד הסביר להנחת הלקוח, שעל הבנק מוטלת חובה לפרוע את השיק, חייב להיות מבוסס עלכך שיש יתרה מספקת בחשבון או הסכם עם הבנק. 8. בענייננו, נראה, כי אין מחלוקת על כך שהחשבון היה בחריגה מהמסגרת המאושרת בעת שסורב השיק הראשון. המבקש בתצהירו (סעיף 6 לתצהיר) אומר מפורשות כי "החשבון לא היה בחריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת באותה תקופה". היתה חריגה של כ- 5,300 ש"ח מהמסגרת המאושרת וכן עולה גם מתצהיר המבקש. על כן, הוחזר השיק כא.כ.מ. עלנין זה ראה גם ע"א (אשקלון) 95/132 דנאור נ. בל"ל בע"מ, תקדין שלום, 96/6 תשנ"ו/תשנ"ז, עמ' 1466. שם נקבע אמנם, כי יתכן פרעון שיק מפעם לפעם בחריגה מהאשראי המוסכם או מתן אשראי נקודתי במקרים מסויימים אך הללו אינם מגבשים נוהג מחייב. כלומר, בענייננו, עצם החריגה ממסגרת האשראי בלא שהיה הסכם כלשהו אם בכתב ואם בכח נוהג, ואם בעל - פה, די בה כדי לדחות טענתו זו של המבקש בדבר קיומו של יסוד סביר להניח כי השיק יכובד. 9. כך גם לגבי השיק השני. היתרה הגיעה לכ - 60,000 ש"ח בחובה. המבקש לא הוכיח קיומו של הסכם כלשהו בינו לבין הבנק, להיפך הוא הוזהר שעליו להפקיד כספים ושלולא כן יסורבו לו שיקים וילקח ממנו כרטיס האשראי אך הוא התעלם מהתראות אלו. מכאן, שלא מתקיימת צפיות כלשהי לכך שעל הבנק לכבד המחאות שנמשכו מעבר למסגרת המאושרת. 10. לא הוכח אם על ידי דפי החשבון ואם בדרך אחרת כל קיומו של הסכם ולא הוכח קיומם של פקדונות מספקים אשר יש בהם כדי להעיד על אפשרות שהבנק יסכים לחריגה כל כך משמעותית ממסגרת האשראי שאושרה. אשר על כן יש לדחות את הבקשה. בנסיבות אין צו להוצאות. בנקשיקים