קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ניהול ספרים ציוד מכני הנדסי: המערערת מופנה נגד החלטת המשיב, מנהל מס ערך מוסף, בבאר שבע, לפסול את ספרי המערער, ככל שהם מתייחסים לשנות המס 1991 ו- 1992, וכנגד השומה שהוצאה למערער בגין אותן שנים, על פי מיטב שפיטה של המערער. בשנים הרלבנטיות עסק המערער בביצוע עבודות עפר. בשנת 1991 שימש כעצמאי במשך מקצת מחודשי השנה וביתר החודשים שימש שכיר. בשנת 1992 שימש במשך מרבית השנה כעצמאי. המשיב בא לכלל מסקנה כי המערער נמנע מלנהל את ספריו בהתאם להוראות הדין המתחייבות בהתחשב במהות עסקיו. המערער סבור כי מלא אחר ההוראות המתחייבות בהתחשב במהות עסקיו. המערער סבור כי מלא אחר ההוראות המתחייבות לעסקים מן הסוג שניהל וכי המשיב טעה במסקנותיו בכל הנוגע לדרך ניהול הספרים. המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת בפועל שלאה אם היה על המערער לנהל את ספריו בהתאם לתוספת ד להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), התשל"ג- 1973, או שמא חלה עליו תוספת יא לאותן הוראות. הראשונה חלה בעניינם של קבלנים בעוד שהאחרת מתייחסת לנותני שירות. המשיב פסל את ספרי המערער בהנחה כי חלות עליו הוראות התוספת הרביעית המטילות עליו לנהל ספר ציוד מכני הנדסי וספר הזמנות. המערערת טוען לעומתו, כי כיוון שאינו מבצע עבודות בניה כי אם עבודות עפר, אין לסווגו בקטגוריה של קבלן, כי אם בזו של נותן שירות וממילא לא חייב היה לנהל ספר ציוד מכני הנדסי ואף לא ספר הזמנות - זאת כיוון שנכנס הוא לגדר החריג הקבוע בתוספת יא ואשר על פיו פטור נותן שירות מרישום ספר הזמנות, מקום בו השירות ניתן בנוכחות המזמין. המשיב סובר כי אפילו היה אמת בטענות המערער, הרי חייב היה, בין כך ובין כך, לנהל ספר הזמנות, משלא הוכיח את קיומו של החריג האמור. מכל מקום, כך טוען המשיב, נסמכת פסילת הספרים של המערער על ליקויים נוספים בספרים. חשבוניות המס שהוציא המערער, כך טוען המשיב, אינן מפרטות את סוג השירות שניתן על ידו או את תיאורו, אינן מתארות את אתר העבודה ואינן נוקבות במחיר העבודה - הכל בניגוד להוראות ניהול הספרים. ואכן, בספריו של המערער נתגלו ליקויים. הוא לא רשם שוברים של קבלה. בשל שחשבוניות המס שהציג חסרות פרטים מהותיים, אינן ממוספרות כנדרש, ואינן נוקבות בשיטת התקבול, אין הן יכולות לשמש כקבלות. המערער גם לא ניהל רשימת חייבים וזכאים. כאשר לכל אלה מתווספת העובדה כי שלטונות מס הכנסה ניכו למערער, בשנת 1991, מס במקור בגין מחזור המסתכם ב- 65,506 ש"ח, בעוד שהמחזור שדווח על ידו לשלטונות מס ערך מוסף עמד על 18,165 ש"ח, הצביע המשיב על צידוק די בהוצאת שומה על פי מיטב השפיטה. זאת ועוד זאת: המערער דיווח כאילו טרקטור אחד בלבד שימש אותו בעסקיו בעוד שראיות חיצוניות מצביעות על כך כי בשנים הרלבנטיות היו ברשותו לפחות שני טרקטורים. בפי המערער טענות נוספות כנגד פעולות המשיב. בגדרן של אלה כלולות טענות של צורה יותר מאשר של מהות. מכל מקום אין אלה טענות שיש בהן כדי לשנות מן התוצאה במקרה זה. כך למשל, טוען המערער, כי המשיב לא ערך דו"ח תפיסה ראוי של הספרים המפרט את רשימת הספרים שנתפסו וסוגיהם. טענה זו אינה צריכה בירור כאן שהרי המערער עצמו מאשר כי לא ניהל כלל ספרים מסוג מסוים, לרבות ספר הזמנות, ספר ציוד מכני והנדסי ושוברי קבלה. הוא הדין בטענה אחרת שמעלה המערער כאילו מסר המשיב לבית המשפט "מסמכים לא נכונים בצירוף לתצהירו של (רכז חוליה מטעם המשיב)" וכאילו אותם מסמכים אינם אלה המפורטים בדו"ח התפיסה שערך המשיב. גם בכל אלה אין צורך לדון שהרי, כאמור, מודה המערער, בתצהירו ובחקירתו הנגדית בבית המשפט, וחוזר ומודה בסיכומיו, כי לא ניהל אותם ספרים, שנטען כלפיו שלא ניהל, משסבר כי הדין לא מחייבו לעשות כך. משנפסלו ספרי המערער פסילה של מהות רובץ עליו הנטל להוכיח כי השומה שקבע המשיב מופרכת. טענותיו של המערער כי עשה שימוש בכלי עבודה יחיד נסתרו בראיות חיצוניות ובעדותו שלו. התברר, כאמור, כי בעסקו שימשו שני טרקטורים וכי הייתה ברשותו גם משאית בה עשה שימוש לצורכי הפקת הכנסה. ממילא מתערערות גם הערכותיו של המערער בדבר מספר ימי העבודה בהם עסק משהערכות אלה נתבססו על ההנחה המוטעית שעשה שימוש בכלי עבודה יחיד. יש להעדיף בנסיבות אלו את ההערכה המתונה למדי שהציע המשיב באשר למספר ימי העבודה. אשר להכנסה המוערכת לכל יום עבודה אין המערער מלין בסיכומיו. הערכה זו, שבאה מטעם המשיב מתקרבת לתוצאה המתקבלת בהתחשב במחזור העסקות שדווח למס הכנסה. המשיב נכון להפחית את השומה שערך, בשנת המס 1992, על ידי הפחתת המספר הכולל של ימי העבודה, שאותו העריך על פי נתוני צריכת הדלק של המערער ולפיכך תפחת השומה לשנת המס הזו ותתבסס על שעור כולל של 416 ימי עבודה שעור המתייחס להיקף העבודה שעשו כל הכלים גם יחד. מחיר יום עבודה באותה שנה נקבע על ידי המשיב על פי הנתונים בפועל שהגיעו לידיו, לאמור, המחירים הרשומים בכרטיסי העבודה המתייחסים למערער, וגם בכך אין להתערב. התוצאה היא מכל אלה, כי דין הערעור על עצם קביעת השומה ועל גובה השומה להדחות, בכפוף לכך שהשומה המתייחסת לשנת 1992 תופחת בשיעור המוצע, כאמור, על ידי המשיב. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות. מיסיםניהול ספרים / פסילת ספריםהנדסה / מהנדס