תא (כ"ס) 5650/01 טענת קשר פסול עם בורר  א. עובדות:   1. בין הצדדים התנהלה בוררות במספר מחלוקות כספיות. הבורר עו"ד עמוס נצר אמר דברו ביום 30.12.00.   2. התובעת דנן לא רוותה נחת מתוצאות הבוררות והגישה לבורר ביום 28.1.01 בקשה לתקון פסק הבוררות. ב"כ הנתבעת בהליך הבוררות עו"ד בן דוד הגיש תגובתו לבקשה ויחד עמה שלח טיוטת החלטה (להלן: "ההחלטה").   3. התובעת ראתה במשלוח של ההחלטה מב"כ הנתבעת קשר פסול בין הבורר לב"כ הנתבעת ועל כן פתחה ביום 12.2.01 בהליך של ה.פ. בביהמ"ש המחוזי בת"א שסומנה 2870/01. בבקשה עתרו התובעים לביטול פסק הבורר עפ"י סעיף 24(10) לחוק הבוררות.   4. הצדדים הופיעו בפני כב' השופטת שטרנברג-אליעז ולאחר שנשמעו כל הראיות הועבר התיק אלי לשמיעה מחוסר סמכות ענינית של ביהמ"ש המחוזי.   5. עפ"י הסדר דיוני בין הצדדים הפרקליטים סיכמו טיעוניהם בכתב וניתן על ידי פסק דין ביום 23.12.01, הדוחה את הבקשה לבטל פסק הבוררות.   6. התובעים ערערו על פסה"ד לביהמ"ש המחוזי ובדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא דן ארבל בוטל פסה"ד, התבקשתי לשמוע את הבורר להתרשם מחקירתו לפני ולומר את דברי.   7. הצדדים והבורר הופיעו לפני ביום 23.5.02.   ב. הדיון:   1. התובעים טוענים כי:   א. עו"ד בן דוד שלח מסמכים באמצעות הפקסימיליה ממש ערב חתימת פסק הבורר בימים 27/12/00-28. הבורר בעדותו לא מפזר את הענן סביב אירועים חרף הכחשתו של עו"ד בן דוד.   ב. משלוח הטיוטה ביום 1.2.01 ששלח עו"ד בן דוד לבורר וההחלטה בפועל שנתן הבורר מיד לאחר מכן מלמדים על קשר פסול בינו לבין הבורר.   ג. אמירתו של הבורר בישיבת בוררות שנתקיימה במעמד צד אחד (עו"ד בן דוד) כי הוא נדהם לשמוע, על הבקשה שלהם לפסלות הפסק נגועה באי אמת.   2. הנתבעות טוענות כי:   א. גם אם נשלחו איזה שהן הודעות בפקסימיליה מעו"ד בן דוד לבורר בימים 27/12/00-28 (תוכנם לא הוכח כי הם שייכות בדרך כלשהיא לבוררות) אין הוכחה כי הבורר בכלל קיבל אותן מה גם שהוא מכחיש דבר קבלתן.   הפסק שניתן ניתן ללא כל התערבות שיש בה כדי להשפיע על הבורר בשיקול דעתו ולכן אין מקום לבקשה.   ב. הבורר טען כי מכשיר הפקסימיליה במשרדו, היה מקולקל באותם ימים ולכן אין למשלוח הטיוטה כל השפעה על ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר.   ג. אין כל הוכחה שהבורר קיבל את הבקשה לפסלות שהוגשה לבית המשפט המחוזי.   3. א. כאמור לעיל הפסק ניתן ביום 30.12.00 ובכך סיים הבורר את תפקידו. אם מתעוררת בעיה של עילה לביטול על פי סעיף 11 (1) לחוק הבוררות אזי עילה זו עוברת מן העולם עם סיום הבוררות. כך אמר בית המשפט העליון בפרשת י. מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ. מ.ר.פ.ר. בנייה והשקעות בע"מ ע"א 3017/97 פורסם בפד"י נא (3) עמ' 745, בעמ' 749.   כב' השופט טירקל השאיר בצריך עיון בעמ' 749 ליד האותיות ב' עד ו' האם העילה לפי סעיף 11(1) נכללת באמור בסעיף 24(10).   ב. אמנם בע"א 107/84 פד"י מב' (1) עמ' 298 איליט בע"מ נ. אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ. אומר בית המשפט העליון כי ניתן לברר אחרי מתן פסק הבוררות אם היה משהו בהתנהגותו של הבורר מלכתחילה פגום (עמ' 303 ליד האות ז').   כיוון שכך לא ננעלה הדלת, בפני התובעות כאן, להרהר אחרי מידותיו של הבורר. אולם, לעניין זה יש להפנות לפרשת פלגל (1988) בניה ופתוח בע"מ נ. גבאי אסטבלישמנט ה.פ. (תל-אביב) 658/93 פס"מ נד' (1) עמ' 274, קובע כב' הנשיא ד"ר וינוגרד כי: "במצב בו נהג בורר במשוא פנים או במצב בו היתה הסתברות גבוהה כי כך היה ....אך זה בתנאי שטענה זו מתבססת על הוכחות עובדתיות ממשיות" (ההדגשות שלי ד.ג.). 4. מכל האמור עד כאן עולה כי עדיין פתוחה הדרך בפני התובעים לבקש את ביטולו של פסק הבוררות. אולם, שומה על בית המשפט לבדוק בדיקה יסודית האם יש לנו כאן הוכחות עובדתיות ממשיות כפי שאמר כבוד הנשיא ד"ר וינוגרד.   צודק עו"ד זהבי כי הבורר שעה שהעיד בפני השאיר תמיהות ופירכות שלא קיבלנו עליהן תשובה מלאה, ולעיתים אף לא מספקת, לשאלות שנשאל. אולם, אין בית המשפט מעניק תעודת יושר כזו או אחרת לבורר, אלא כל תפקידו מתמקד האם טענתם של התובעים הפכה מרמה של חשדות גרידא כנגד הבורר, לרמה של הוכחות עובדתיות כאמור לעיל.   5. באשר לאירוע הראשון, קרי משלוח הודעות בפקסימיליה ביומיים שקדמו למתן פסק הבורר, לא הובאה כל ראיה עובדתית ממשית שהבורר קיבל דבר מה, מה היה תוכן ההודעה, ואם היה בהודעה שכזו כדי להשפיע על שיקול דעתו של הבורר שעה שהוא ישב ופסק את אשר פסק.   עניין נוסף שלא התברר די צרכו (והחובה והנטל על התובעים) האם פסק הבורר היה קצר או ארוך ו/או מתי נכתב או הודפס. כל שיש לפנינו זה נתון עובדתי כי ביום 30.12.00 הוא נחתם, הא ותו לא.   לא הובאה כל ראיה והבורר גם לא התבקש להתייחס לשאלה מתי התחיל לכתוב ו/או להדפיס את הפסק כך שהיינו יכולים לדעת, בהנחה שקיבל דבר מה מעו"ד בן דוד, אם היה בו כדי להשפיע על שיקול דעתו של הבורר קודם שאמר את דברו בפסק.   6. באשר לאירוע השני, המדבר על הגשת ההחלטה כמשמעותה לעיל, כבר אמרתי בפסק הדין שבוטל את דעתי על מעשהו של עו"ד בן דוד ואין בכוונתי לשוב ולפרט בפסק דין זה.   הבורר ניסה לומר - תחילה - כי אין לו ידיעה פוזיטיבית, האם או מתי התקבלה ההחלטה מעו"ד בן דוד. אולם בשעת הדיון הוא הניח את כל החומר הקשור לבוררות לעיונו של עו"ד דגן רותם; והאחרון מצא, תוך כדי עדותו של הבורר, את הבקשה לתיקון הפסק וההחלטה בתוך כל החומר כשהמדובר בחומר מקורי.   בתשובה לשאלת עו"ד זהבי ענה הבורר כי ייתכן שהחומר הועבר למשרד בין במסירה ידנית ובין במסירה על ידי הדואר אך בכל מקרה לא באמצעות הפקסימיליה, ולא היה להחלטה כפי שנשלחה על ידי עו"ד בן דוד כדי להשפיע על שיקול דעתו.   אני מוכן להרחיק לכת יותר ולומר, כי גם אם ההחלטה הייתה מונחת בפני הבורר קודם שתיקן את פיסקו יש לראות במעשהו של עו"ד בן דוד מעשה לא ראוי אך חזקה על בורר בעל וותק כמו זה של הבורר דנן, כי בטיוטת החלטה כפי שהוגשה לו היא תיחשב כחלק מהטיעון שלפניו ולא נייחס לה השפעה פסולה על כיוון מחשבתו של הבורר.   אני מגיע למסקנה זו נוכח העובדה שאנו מדברים כיום על סעיף 24 (10) לחוק הבוררות ולא לעילות הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות שכאמור אין לו כבר תחולה לאחר שניתן הפסק העיקרי. כאן מדובר בבקשה לתיקון הפסק (שהוכח להנחת דעתי כי היא באה להיטיב עם התובעים ולא לגרוע מזכויותיהם).   7. באשר לאירוע השלישי, הבעת תדהמתו של הבורר בישיבת הבוררות מיום 13.5.01, אכן צודק עו"ד זהבי שלא קיבלנו תשובה מלאה, מספקת, משכנעת והגיונית עד תום באשר להמצאת הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות בשל הנגיעה שיש כביכול לבורר ביחסיו מול עו"ד בן דוד.   הבורר ניסה ליישב עניין זה ולומר, כי יכול להיות, שהייתה לו ידיעה כללית אך לא מול מסמך מסודר, חרף המכתב שנשלח מעו"ד בן דוד למשרדו של הבורר בפברואר שאליו הוא מצרף את הבקשה לביטול הפסק. לא אחת אנו נתקלים כי מכתבים נשלחים, נאמר בהם כי חומר כזה או אחר רצוף להם, אך בסיכומו של דבר נשלח המכתב ללא כל צרופה שהיא.   ב"כ התובעים ביקש לומר כי אנו נמצאים כאן במצב שבו אחד משניים אינו אומר אמת לבית המשפט והמילה בית המשפט כאן היא במובן רחב, בין אם הכוונה לבית משפט זה ובין אם הכוונה לבית המשפט המחוזי בת"א כאשר הטענה היא כי אחד משני עוה"ד קרי, או הבורר או עו"ד בן דוד אינו מדייק (וזאת למצער) במסירת מלוא העובדות, ועובדות כהוויתן. כאשר אנו נדרשים לבדיקת טיב המידע שנמסר לבורר, ובעיקר מהי נקודת הזמן מדויקת שבו הגיעה לידיעתו הבקשה לביטול פסק הבורר שהוגשה בבית המשפט המחוזי.   8. כפי שנאמר כבר קודם עלי להשתכנע בשכנוע חד משמעי וממשי על בסיס עובדות מוצקות כי אכן הבורר היה מוטה לצד זה או אחר בשעה שאמר את דברו. אך לאור כל האמור לעיל לא הונח לפתחי חומר שיהיה בו די, על מנת ליתן מסקנה פוזיטיבית חד משמעית וללא היסוס כי הבורר אכן מעל בשליחותו, ובעיקר באמון שנתנו בו הצדדים ובאופן ממוקד התובעים דווקא.   ג. לסיכום:   העולה מן המקובץ כי דין התביעה להדחות.   כפועל יוצא מן התוצאה אליה הגעתי, אמור הייתי לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט. על מנת להביע את מורת רוחי מדרך התנהלות העניינים מצדם של הנתבעים ו/או מי שייצג אותם בעבר (ואין המדובר בעו"ד וסרצוג שעשה מלאכתו נאמנה בצירוף נסיבות לא קל, לא פשוט ולא נעים כשהמדובר בחברים ותיקים למקצוע) אינני פוסק להם כל הוצאות ובנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו. יישוב סכסוכיםבורר