ירידה בשמיעה - רופא תעסוקתי

ירידה בשמיעה - רופא תעסוקתי: 1. המערער ניהל מתפרה החל משנת 1978. במתפרה נחשף המערער לרעש מזיק. ברבות השנים, לקה המערער בשמיעתו ופנה לטיפול רפואי. ביום 31/12/99, עבר המערער בדיקת שמיעה. ביום 3/1/00, היה המערער אצל רופא אא"ג, שהפנה אותו לרופא תעסוקתי. ביום 21/2/00, נתן רופא תעסוקתי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, שבה נרשם כי אצל המערער יש ממצא של ירידה בשמיעה וטנטון. ביום 5/11/01, עבר המערער בדיקת שמיעה נוספת. 2. המערער פנה למשיב - עוד ביום 31/12/99 - להכיר בו כמי שנפגע פגיעה בעבודה. המשיב, אכן, הכיר במערער כמי שנפגע - פגיעה בעבודה והודיע לו על כך במכתבו מיום 20/11/01 (כך, על פי האמור בסעיף 4 לסיכומיו המשיב). 3. המערער הגיש למשיב בקשה לקבוע את דרגת נכותו מעבודה. המשיב לא דאג לדעת מתי הוגשה הבקשה. (ראו סעיף 4 לסיכומי ב"כ המשיב). 4. ביום 25/3/02, הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי, שקבע כי החל מיום 5/11/01, דרגת נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0%. המערער ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי. הערר נדון ביום 30/10/02, בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לקבל את עררו של המערער תוך שקבעה למערער נכות מעבודה בשיעור 10%, בגין טנטון תמידי, לפי פריט 72(4)(ד)(II) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "התקנות"). 5. הועדה קבעה כי מועד תחילת הנכות מעבודה הוא יום 5/11/01. על קביעה זו, בדבר מועד תחילת הנכות - הוגש הערעור שבפני. תמצית טענות הצדדים 6. לטענת ב"כ המערער - היו לועדה מסמכים המצביעים על כך שנכותו של המערער החלה במועד מוקדם יותר מאשר יום 5/11/01 והתאריך שהועדה קבעה אינו נסמך עליהם. כן טען ב"כ המערער כי הועדה לא הסבירה מדוע היא בוחרת דווקא בתאריך זה (5/11/01) ולא בתאריכים הנלמדים מהמסמכים שהיו בפניה. 7. לטענת ב"כ המשיב - לפי תקנה 20 לתקנות, הועדה אמורה לקבוע את תחילת דרגת הנכות על פי מועד הגשת הבקשה, אלא אם היא מוצאת סיבה לקבוע תאריך אחר. מועד זה - לטענת ב"כ המשיב - היה לכל המוקדם ביום 20/11/01, כך שתאריך ברירת המחדל הוא מאוחר לתאריך שקבעה הועדה. הועדה קבעה את התאריך על פי מועד הבדיקה שבה התגלה קיומו של הטנטון התמידי. הועדה לא חרגה מסמכותה, החלטתה היא בתוך מתחם הסבירות וביה"ד אינו אמור להתערב בהחלטתה. גורל הערעור 8. הלכה פסוקה היא שמכח תקנות 24(ב) ו-31 לתקנות, שומה על ועדה רפואית לעררים לנמק את החלטותיה. אחת מטענותיו של ב"כ המערער היתה שהועדה לא נימקה את החלטתה על מועד תחילת דרגת נכותו של המערער. עיון בטיעוניו של ב"כ המשיב מעלה שהמשיב לא התמודד עם טענה זו. במקום להתייחס לטענה לגופה, בחר ב"כ המשיב לתת הנמקה משל עצמו להחלטתה של הועדה. יפה שב"כ המשיב מקבל על עצמו את החובות המוטלות על הועדה ומנסה לתת הסברים להחלטותיה של הועדה, אך לא ניתן לקבל את הנמקותיו במקום את הנמקותיה של הועדה. הועדה עצמה היתה אמורה לנמק את החלטתה, ואם היא לא עשתה כן, הרי שהחלטתה פגומה, גם אם המשיב מנסה לתרץ את החלטתה בעצמו. 9. בחינת החלטתה של הועדה מעלה שאכן - החלטתה בדבר מועד תחילת דרגת הנכות אינה מנומקת כלל. הצורך בהנמקת ההחלטה בענין תאריך תחילת דרגת הנכות, נובע מהעובדה שבפני הועדה היו מסמכים המעידים על כך שהטנטון התמידי לא החל רק ביום 5/11/01. כזכור, כבר ביום 31/12/99 פנה המערער אל המשיב בתביעה להכיר בו כנפגע עבודה. באותו יום עבר המערער בדיקת שמיעה. בהפניה שניתנה ביום 3/1/00, מרופא אא"ג לרופא התעסוקתי, נרשמה תלונת המערער על "רעשים באוזניים". הממצא על הטינטון נרשם במפורש בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, מיום 21/2/00. יתרה מכך, הועדה עצמה קבעה בממצאיה (בסעיף 21 לפרוטוקול שערכה), כי התלונות על הרעשים באוזניים הן במיוחד בשלוש השנים האחרונות. בנסיבות אלה, לא ניתן להבין מהחלטתה של הועדה כיצד היא הגיעה למסקנה שתחילת דרגת הנכות היתה דווקא ביום 5/11/01. 10. הפנייתו של ב"כ המשיב לאמור בתקנה 20 לתקנות, היתה אכן במקומה. אולם, אין בכך כדי לפטור את הועדה מהצורך לנמק את החלטתה. בתקנה 20 לתקנות נאמר: "דרגת הנכות אשר נקבעה על ידי הועדה היא מתאריך הגשת הבקשה, אך רשאית הועדה לקבוע את דרגת הנכות מתאריך מוקדם מזה, ויכולה, בשים לב לשינויים הצפויים בדרגת הנכות, לקבוע דרגת נכות שונה מתאריך מאוחר יותר.". מכאן, שלועדה היה שיקול דעת לקבוע למערער את דרגת הנכות במועד מוקדם יותר מאשר מועד הגשת הבקשה (למעשה - על פי עמדת ב"כ המשיב, שלפיה בקשתו של המערער הוגשה ביום 20/11/01, הועדה אכן הפעילה את שיקול דעתה וקבעה למערער נכות ממועד מוקדם יותר - מיום 5/11/01). על הועדה היה לדאוג לכך שמהפרוטוקול שהיא עורכת יובן כיצד היא השתמשה בשיקול דעתה, ומדוע - בהתחשב במסמכים המלמדים על כך שהטנטון החל עוד טרם יום 5/11/01 - היא החליטה לקבוע את מועד תחילת דרגת הנכות דווקא מיום 5/11/01 ולא ממועד מוקדם יותר. 11. לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה. לסיכום 12. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. על הועדה יהיה לשקול מחדש את מועד תחילת הנכות, לקבוע את המועד שממנו תתחיל הנכות ולנמק מועד זה, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שהיו בפני הועדה ואשר מצביעים לכאורה על כך שהמערער החל לסבול מטנטון כבר בתחילת שנת 2000 (לכל המאוחר), וכן תוך התייחסות לקביעתה של הועדה עצמה על כך שלפי תלונתו של המערער, הטנטון הוא במיוחד בשלוש השנים האחרונות. 13. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/03, אם לא ישולמו קודם לכן. 14. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהשמיעהרופא תעסוקתי