קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כניסה לצומת באור צהוב - נזקי רכוש בתאונת דרכים: 1. מקרה די שכיח במציאות חסרת הסבלנות של כבישי ארצנו; שני נהגים קרבים לרמזור מעברים שונים, האחד ממהר "להספיק" ולעבור למרות שהאור הירוק בכיוונו עומד להתחלף וחברו מן העבר האחר, ממהר להיכנס אל הצומת בהרף עין שבו מתחלף האור מאדום לצהוב. 2. בתאריך 25/11/97 נפגשה מכוניתו של תמיר אשר שהיתה נהוגה ע"י עמית (להלן: "עמית") במכוניתו של שמואל (להלן: "שמואל") נהוגה בידיו; כל זאת אירע בצומת הרחובות אורוגוואי וטהון בקרית יובל שבירושלים. 3. עפ"י גירסת עמית הגיע הוא אל הצומת מכיוון מערב שמגמת פניו ישר לפנים. הוא המתין מול הרמזור שהאור בו היה אדום עד התחלפות האור לירוק ורק אז הסיע רכבו אל תוך הצומת; או אז הגיחה מימינו מכיוון רח' אורוגוואי מכוניתו של שמואל אשר נכנס אל הצומת כאשר האור ברמזור מכיוונו אדום כשמגמת פניו שמאלה אל תוך רח' טהון. הוא חסם את דרכו של עמית וכך אירעה ההתנגשות. 4. גירסתו של שמואל: הוא נכנס אל הצומת באור ירוק ובהיותו בתוך הצומת החל האור להבהב, אך הוא הספיק כמעט להשלים את מעבר הצומת אלא שעמית נכנס אל הצומת כבר כאשר מכיוונו התחלף האור לצהוב ועוד בטרם הספיק שמואל לפנות את הצומת. 5. אין חולקין כי חזית מכוניתו של עמית פגעה במרכז דופן שמאל של מכוניתו של שמואל; בין שתי הדלתות. 6. בעת הדיון בפני אישר עמית כי לא זיהה ולא ראה את מכוניתו של שמואל עד לרגע המגע בין שתי המכוניות. כפי שציינתי גם בעת הדיון, הודאתו זו "מזכה" אותו ב"מקדמה" של מידת רשלנות גבוהה גם אם אקבל את גירסתו שלו במלואה. אין צריך להזכיר ולהדגיש את העקרון הידוע כי על נהג הנכנס לצומת אפילו הוא נהנה מ"זכות קדימה" ואפילו האור ברמזור מכיוונו ירוק, לבדוק ולהיזהר היטב לבל יכנס אל הצומת כאשר זו איננה פנויה. הצדדים אישרו בפני (והדבר אף ידוע לי מהיכרותי את הצומת) כי טווח הראיה באזור הצומת המדובר, לכל כיוון, איננו מוגבל. מכאן, העובדה שעמית לא הבחין במכוניתו של שמואל אשר נכנסה אל הצומת וכמעט הספיקה לחצותה, מלמדת כי דעתו של עמית כלל לא היתה נתונה לנעשה לפניו על הכביש. 7. אשר לשאלה בכיוונו של מי היה האור הירוק ברמזור ירוק בעת ששני כלי הרכב נכנסו אל הצומת: בעניין זה שמעתי, לבד מעדויות שני הנהגים המעורבים גם את עדותו של העד מר צחי שטרן אשר נסע עם עמית במכוניתו בעת האירוע. העד אישר ללא כל פיקפוק את גירסת עמית כי כאשר החל עמית בכניסה אל תוך הצומת היה האור ברמזור בכיוונו ירוק. אמת הדבר שעד זה הינו חברו של עמית אשר ישב עמו במכונית אך מבין שלושת העדים אשר העידו בפני על האירוע הוא העד היותר אוביקטיבי. עוד יצויין בהקשר זה כי גם מדברי עדותו של שמואל עולה כי נכנס אל הצומת במקרה הטוב (לדידו), ברגע התחלפות האור מירוק לכיוונו ומן הסתם נכנס בחיפזון "כדי להספיק". 8. אני מעדיף איפוא בעניין זה את גירסת עמית על פני גירסת שמואל. בנסיבות אלו סבור אני כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הנהגים המעורבים ואני מטיל עליהם את האחריות בחלקים שווים, בשיעור של 50% על כל אחד מהם. 9. מכאן לנזקים: (א) נזקיו של אשר תמיר (התובע בת.ק. 5668/98): מבין הנזקים המפורטים בכתב התביעה הוכחו רק נזקי התיקון בסך 3,819.- ש"ח ושכ"ט השמאי בסך 387.- ש"ח. סה"כ 4,206.- ש"ח. (ב) מבין נזקיו של שמואל הוכחו הנזקים המפורטים בס"ק א' ב' ג' ו-ד' בסעיף 6 של כתב תביעותו בסך 1,501.- ש"ח. 10. התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים בת.ק. 5668/98 לשלם לתובע באותו תיק מחצית מסכום הנזק המוכח על ידיו ובסה"כ 2,103.- ש"ח ואילו את הנתבע בת.ק. 5033/98 לשלם לתובע באותו תיק מחצית מהנזק המוכח על ידיו, סה"כ 750.50 ש"ח. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת