לשון הרע בכתב ההגנה

המערערים ראו בטענותיה של המשיבה בכתב ההגנה משום הוצאת לשון הרע כנגדם, ולכן הגישו בבית המשפט קמא תביעה לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע בכתב ההגנה: המערערים הינם ההורים של מר X, בעלה של X, היא המשיבה בתיק זה. הבעל הגיש כנגד אשתו, המשיבה, תביעה לגירושין בבית הדין הרבני באשדוד. המשיבה הגישה בבית הדין כתב הגנה וכן תביעה שכנגד. בכתב הגנה זה העלתה המשיבה טענות כנגד הורי בעלה, הם המערערים. המערערים ראו בטענותיה של המשיבה בכתב ההגנה משום הוצאת לשון הרע כנגדם, ולכן הגישו בבית המשפט קמא תביעה לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). המשיבה הגישה בבית המשפט קמא כתב הגנה וכן בקשה למחיקת התובענה על הסף. כב' השופט קמא נעתר לבקשה זו והורה על דחיית תובענת המערערים על הסף, בסומכו על האמור בסעיף 13 (5) לחוק, הקובע כי פרסום לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, אם הוא "פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטי על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, ב"כ של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". המערערים טענו בפני בית המשפט קמא והם חוזרים ומעלים גם בפנינו את הטענה כי, הפטור הניתן בהקשר לפרסום על ידי בעל דין בכתב טענות, מתייחס רק לפרסום הנוגע או הקשור לבעל הדין שכנגד, אך לא לאנשים זרים לדיון המתקיים, באותו הליך, בפני בית המשפט. כב' השופט קמא לא קיבל טענה זו והורה, כאמור, על דחיית התביעה על הסף, ומכאן הערעור בפנינו. אני סבור כי טעה כב' השופט קמא בקביעתו זו. יש לפרש הוראה בחוק על פי תכלית החקיקה. נראה לי, כי כוונת המחוקק בבואו להגן על צד להליך במשפט אזרחי מפני תביעה על פי החוק, לא באה אלא כדי לאפשר לצד בהליך אזרחי להעלות כנגד הצד שכנגד כל טענה הדרושה לסעד המבוקש מבלי לחשוש מתביעה כנגדו על פי החוק. אין מקום להעניק חסיון לגבי טענות שמעלה צד כנגד אנשים זרים, שאינם צדדים לדיון, באשר טענות כאלה אינן דרושות ואינן צריכות להליך המתקיים בין הצדדים לדיון. בספרו של יונה יהב "לשון הרע", שם בעמוד 60, מציין המחבר: "תנאי לחיסוי הוא שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט". לכן ומבלי להתייחס לשאלה אם הדברים שציינה המשיבה בכתב ההגנה, כלפי המערערים, מהווים לשון הרע, אם לאו, נראה לי כי יש לקבל את הערעור לבטל את פסק הדין ולהחזיר הדיון בתיק, לדיון לגופו, לבית המשפט קמא. יש לחייב את המשיבה לשלם למערערים כאחד שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.כתב הגנהמסמכיםלשון הרע / הוצאת דיבה