מחלת מקצוע של תופרת

להלן פסק דין בנושא מחלת מקצוע של תופרת: 1. התובעת עותרת להכיר בפגיעות בצווארה ובידה הימנית בגדר "מחלת מקצוע" או לחילופין "תאונת עבודה" מכוח תורת המיקרוטראומה כמשמעותם בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. בכתב ההגנה נטען כי לתובעת לא ארעה כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק וכי לא התקיימו בענינה יסודות תורת המיקרוטראומה. עוד נטען, כי אין קשר בין עבודת התובעת לבין מחלתה, הבאה על רקע מצבה הבריאותי הקונסטיטוציונלי, ואין לראות במחלתה בגדר "מחלת מקצוע" כמשמעותה בחוק ובתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח לנפגעי תאונות עבודה), התשי"ד - 1954 (להלן - התקנות). בנוסף נטען, כי השפעת העבודה על מחלת התובעת היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. טעמים אלה הם שהובילו לדחיית התביעה שהגישה התובעת לנתבע לתשלום דמי פגיעה ביום 3.8.99. 3. בהסכמת ב"כ הצדדים, הועבר עניינה של התובעת למתן חוות דעת ע"י מומחה רפואי. ביה"ד בהחלטתו מיום 4.8.02 מינה את ד"ר דוד אנג'ל לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק. (להלן - המומחה הרפואי) 4. ואלה העובדות שהועברו למומחה הרפואי: א. התובעת ילידת שנת 1941, תופרת פנים של נעליים במקצועה. ב. במקצועה זה, עובדת התובעת מזה כ - 15 שנה על מכונה לייצור נעליים מעור, 8 שעות לפחות בכול יום. ג. בעבודתה רכונה התובעת לפנים בצוואר וכתפיים ולוחצת ברגלה הימנית על דוושה. בנוסף, היא מדביקה עור תוך שימוש ביד ימין של פטיש שמשקלו 100-150 גרם. לאחר מכן, תופרת התובעת את העורות במכונת תפירה גם באמצעות לחיצה ברגל ימין על הדוושה. ד. התובעת מתלוננת על כאבים ביד ימין, כאבי צוואר, גב וידיים ואובחן כי היא סובלת מהפרעה שורשית בצוואר ותסמונת התעלה הקרפלית ביד ימין ושיניים בכתף ימין. 5. כב' המומחה נתבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי המחלה שאובחנה בתובעת ? ב. האם מדובר במחלת מקצוע כמשמעותה בחוק ? ג. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה כפי שתוארו לעיל לבין המחלה ? ד. אם התשובה לשאלה ג' היא חיובית - האם כל מאמץ פיסי שעשתה התובעת במסגרת עבודתה גרמה לפגיעה כלשהי, זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים (עפ"י תורת המיקרוטראומה), או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך ? ה. אם התשובה לשאלה ד' היא חיובית - האם השפעת תנאי העבודה הנ"ל הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים אם היו ? 6. בחוות דעתו מיום 19.8.02 השיב המומחה הרפואי לשאלות ביה"ד, כדלקמן: "א. אצל התובעת אובחנו מספר מחלות שנוגעות לכאבי הצוואר, הגב והידיים: שינויים ניווניים בחוליות הגב והצוואר, כאבי מפרקים מפושטים בגוף, תסמונת תעלה קרפאלית קלה מאוד, ואוסטאופורוזיס. ב. אף אחת מהמחלות האלה ועבודתה, כפי שתוארה אינם מתאימים לסעיף ברשימת מחלות המקצוע. ג. אין קשר סיבתי בין מחלותיה לעבודתה. עבודתה עם צוואר כפוף תכאיב יותר כאשר יש מחלה בצוואר אולם אין לה כל השפעה ממשית כגורם סיבתי לשינויים הניווניים בחוליות השדרה. כאבי מפרקים מפושטים גם כן לא קשורים בקשר סיבתי לעבודתה. תסמונת תעלה קראפלית יכולה להיגרם כאשר עובד נמצא במשך שעות עם שורשי כפות הידיים בכיפוף, כמו אצל קלדניות, או כשיש לחץ ישיר על התעלה. עבודתה כפי שתוארה אינה מתאימה גם לתרום לתסמונת התעלה הקראפלית." 7. בהחלטה מיום 15.10.02 נעתר ביה"ד לבקשת ב"כ התובעת להפנות שאלת הבהרה למומחה הרפואי. המומחה הרפואי נתבקש להשלים חוות דעתו וזאת כמענה לשאלה להלן: "האם ייתכן כי עקב עבודתה של התובעת חלה החמרה במחלות שאובחנו אצל התובעת שהן: שינויים ניווניים בחוליות הגב והצוואר, כאבי מפרקים מפושטים בגוף ואוסטאופורוזיס?" 8. בחוות דעתו המשלימה מיום 8.11.02 השיב המומחה הרפואי לשאלת ההבהרה, כדלקמן: "החמרה הינה קשר סיבתי חלקי בין עבודה למחלה. לו היתה עבודתה מחמירה אחת ממחלותיה הייתי ממליץ להכיר בקשר סיבתי של החמרה. במקרה הנדון עבודתה לא גרמה ולא החמירה את מחלותיה. כפי שציינתי, כאשר יש מחלה מרגיש החולה פעמים רבות יותר כאב בזמן עבודה, אולם אין בכך כדי לקשור קשר סיבתי בין העבודה למחלה." 9. לטענת ב"כ התובעת, עצם העובדה שהמומחה הרפואי בשתי חוות הדעת שהגיש לביה"ד הכיר בכך שעבודה עם צוואר כפוף מכאיבה יותר שעה שכבר קיימת מחלה בעובד, היא היוצרת קשר סיבתי בין העבודה לבין הכאבים בזמן העבודה מהם סובלת התובעת. דא עקא, שבבחינת שאלת הקשר הסיבתי נבחנת הזיקה בין תנאי העבודה, אופי והתנועות הכרוכות בה לבין המחלה עצמה, הנטענת כ"מחלת מקצוע", ולא בין העבודה לבין הכאבים המופיעים במהלכה. התובע לא עמד בקריטריונים של מחלת מקצוע כמפורט בתוספת השניה לתקנות. זאת ועוד, עצם העובדה שבזמן העבודה החריפו כאבי הצוואר של התובעת, אין בה כשלעצמה כדי ליצור קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה עצמה, שהיא זו שהובילה להופעת תופעת הכאבים הנלווית. למצער, התנועה הסטטית של כיפוף והרכנת הצוואר, הכרוכה מעצם טיבה של העבודה אותה ביצעה התובעת באופן יומיומי חידדה את תחושת אי הנוחות והכאבים אותם חשה המערערת, אך הללו היו שם ממילא וללא קשר לעבודתה. חיזוק נוסף למסקנה זאת ניתן למצוא בפסיקה במקרה אשר בינו לבין נסיבות המקרה דנן יש דמיון רב. דובר היה במקרהו של עובד דפוס אשר עשה עבודתו בעמידה תוך כדי כיפוף עמוק על שולחן העבודה וכתוצאה לקה בליבו. מקרה זה לא הוכר כ"תאונת עבודה" מאחר והסיבה לנזק היתה התנוחה המתמדת והמזיקה שבה עבד, ולא מספר אירועים תאונתיים שגרמו לנזק. (ר' דב"ע לו/75-0 המוסד נ' רפאל טואיטו, פד"ע ט 8) על דרך ההיקש יש לומר, כי גם במקרה דנן עבודתה של התובעת היתה כרורה בתנוחה מתמדת של כיפוף, תנוחה זו, כפי שציין המומחה הרפואי, יכול והוסיפה לכאביה של התובעת אך לא גרמה להופעתם של הכאבים כל שכן לא לא הובילה להחמרת המחלות מהן סבלה התובעת ואשר מהן בלבד נבעו הכאבים. 10. אשר על כן, לאור קביעותיו הברורות והמפורשות של המומחה הרפואי הן בחווה"ד מיום 19.8.02 והן בחוות דעתו המשלימה מיום 8.11.02 , בדבר העדר קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין הליקויים מהם סובלת התובעת, אם כמחלת מקצוע ואם מכח תורת המיקרוטראומה - אין מנוס מדחיית התביעה. 11. אין צו להוצאות.מחלת מקצוערפואה