האם צריך לשלם מע"מ על מכירת דירה המשמשת כעסק ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת דירה המשמשת כעסק: .1העובדות נשוא הערעור אינן שנויות במחלוקת והן אלו המפורטות בתצהיר המערער בצירוף מסמכים שהוגשו בהסכמה, פסק-דינו זה יסתמך על אלו בלבד - ולא על עובדות נוספות שהובאו בסיכומי ב"כ המערער. .2המערער הוא אורטודנט ולו מרפאה בתל-אביב, ב- 1973רכש עם חבר למקצוע דירה בירושלים, שהותאמה לשמש כמרפאת שיניים. לא היתה למערער כוונה לנהל מרפאה בירושלים. והדירה לא נועדה על-ידו לשמש מרפאה שלו. מאז רכישתה ועד מכירתה ב- 1982שימשה הדירה בפועל כמרפאה, כשחדר אחד ממנה שימש את אותו חבר למקצוע וחדר שני הושכר לאחרים. במשך תקופה מוגבלת של כשנתיים, הירשה לו החבר הנ"ל להשתמש, אחת לשבוע, בחדרו הנ"ל לקבלת לקוחות. באותה עת היה המערער עובד צה"ל וביקוריו בירושלים היו כדי לבקר את חברתו שלמדה בירושלים, ואגב ביקוריו אלה קיבל את הלקוחות כאמור. .3כשנכנס חוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975לתקפו, כבר לא עשה המערער שימוש באותה דירה כמרפאה או כמום לקבלת לקוחות, והוא לא עשה כן עד מכירת הדירה. .4המשיב סבור היה, שהמכירה של הדירה חייבת במס ערך מוסף, על-פי הגדרת "עיסקה" בחוק שזה לשונה: "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקיו, לרבות מכירת נכס שנועד לשמש לעוסק בעסקיו ואין מכירתו מעיסוק העוסק". נברר תחילה את השאלה האם הנכס הנדון "נועד לשמש לעוסק בעסקיו". שאם התשובה לכך תהיה שלילית - אין צורך שנכנס להגדרות "מכירת נכס" ולהגדרת "עוסק ו"מהלך עסקיו". הגדרה זו הוחלפה בתיקון מס' 3לחוק. השינוי הנוגע לענייננו הוא שבנוסח המקורי נאמר "המשמש לעוסק בעסקיו", ובמקומו בא הנוסח הנוכחי "נועד לשמש". הביטוי "משמש" נידון בע"א 545/78 ענבה נ' מנהל מס שבח מקרקעין, שם אמר השופט ויתקון, בהקשר לביטוי "משמשים למטרה חקלאית" שבחוק מס שבח: "עלינו לפרש את החוק, ככל האפשר, לפי פשוטו, וכאן אין קושי בדבר. אין ספק שעד למועד ההעברה שימשה הקרקע למטרה חקלאית ובעצם אין חולק על-כך שגם אחרי ההעברה היא מוסיפה לשמש מטרה זו. ניתן, איפוא, לומר שבזמן ההעברה השימוש הוא חקלאי, כשם שאומרים בלשון הווה על דירת יחיד שהיא "דירה המשמשת בעיקרה למגורים" וכו' אף כי כוונת הרוכש עשויה להיות להפכה מיד למשרד או לדירה להשכרה". עינינו הרואות, כי כאשר מדבר המחוקק בלשון הווה, יש לפרש את המילה "משמש" כפשוטה: משמש בפועל. מכאן, ומדברי השופט ויתקון בסוף הפיסקה שצוטטה, ניתן לומר ש"נועד לשמש" מתכוון לזמן עתיד. והשאלה שתישאל בענייננו תהיה: האם התכוון העוסק שהנכס ישמש לו בעסקיו? האם הועיד אותו למטרה זו? אף לפי ההגדרה המילונית של "נועד" במילון אבן שושן ("נועד נקבע, הוקדש למטרה מסויימת") מדובר בשימוש בזמן עתיד וביעוד שהועידו לנכס בעתיד. עלינו, איפוא, לדעת למה הועיד המערער את הנכס? האם הועיד אותו לשמש לו בעסקיו? הואיל ומהתצהיר נובע כי הוא לא הועיד את הנכס למטרה זו, נוכל אולי ללמוד על כוונותיו ממעשי בבחינת "סוף מעשה - במחשבה תחילה". אך גם ממעשיו, כפי שפורטו לעיל, אין להסיק כי המערער הועיד את הנכס לשמש לו בעסקיו, העובדה שבפרק זמן מצומצם של בעלותו בנכס (שנתיים מתוך תשע שנים) השתמש אחת לשבוע באחד מחדרי הדירה שהיה בחזקתו של אחר, על-פי רשות שקיבל ממנו, אינה מצביעה על הועדת הנכס על-ידי המערער לשמש למערער בעסקיו. הואיל וכך, נשמט היסוד העיקרי מהסיפא להגדרת "עיסקה". על-כן מכירת הדירה בנסיבות שתארתי אינה חייבת במע"מ. הערעור מתקבל והשומה בגין מכירת הדירה תבוטל. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 1שקל חדש בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום. מכירת דירהמיסיםשמשות רכבשאלות משפטיותמקרקעיןמע"מ (מס ערך מוסף)