מס שבח במכירת דירה לאחר גירושין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מס שבח במכירת דירה לאחר גירושין: ביום 29.10.1987 נחתם בין המערערת לבין בעלה, הסכם הנושא את הכותרת "הסכם גירושין". בהסכם התחייבו הצדדים, בין היתר, להתגרש זה מזו, כדת וכדין ובפני בית הדין הרבני. בפועל הם התגרשו בבית הדין רק 9 שנים לאחר מכן ביום 20.11.1996. ביום 23.2.97 מכרה המערערת את זכויותיה בדירה שהיתה בבעלותה בבאר שבע. בגין המכירה הזו היא חוייבה לשלם מס שבח מקרקעין, ועל חיוב זה נסב הערעור. החלטתו של המשיב, מנהל מס שבח, להטיל מס על המערער בגין מכירת הדירה, נסמכת על העובדה שבעלה, לשעבר, של המערער, מכר דירה אחרת, כשהוא נהנה מפטור מן המס, ועל העובדה הנוספת שלא חלפו 4 שנים תמימות מאז אותה מכירה ועד המכירה נשוא הערעור. המשיב ראה במערערת ובבעלה לשעבר מוכר אחד, כמשמעות המונח הזה בהוראת סעיף 49(ב) לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק"). המערער חולקת על קביעות המשיב. להשקפתה, אין לראות בה ובבעלה לשעבר בני זוג הנחשבים כמוכר אחד, שכן בפועל נתגרשה ממנו, כך היא טוענת, עוד ביום 29.10.87. היא מבקשת לסמוך על הרשום בתעודת הזיהוי שלה, רישום המלמד, כך היא טוענת, כי אכן נתגרשה מבעלה במועד האמור. הרישום בתעודת הזיהוי, כך היא טוענת, הנו "רשום קונסטיטוציוני". נראה כי כוונתה לכך שהרישום הוא קונסטיטוטיבי. ריבלין יו"ר -3218/97 אפשר שכך הוא ואפשר שלא, אך שאלה זו אינה צריכה תשובה כאן. והטעם לכך הוא פשוט: אין ברשום שעליו היא סומכת מילה וחצי מילה, או רמז אחד, למועד שבו שונה מעמדה האישי, במרשם האוכלוסין, למעמד של גרושה. נותר אך רישום אחד, והוא זה המצוי במשרד לענייני דתות. המשרד הנפיק, בחודש ינואר 1997 תעודת גירושין המעידה על כך כי הגט שניתן למערערת נכתב בבית הדין הרבני רק ביום 20.11.1996 - ולא קודם לכן. ואכן, חרף העירפול המסויים המרחף על פני הטענות שהשמיעה המערערת במשפט מסתבר, גם מהודעת הערעור שלה עצמה, כי בשנת 1987, "לא דאגנו (המערערת ובעלה) להוציא תעודת גירושין" וכי כאשר פנו מחדש לבית הדין הרבני בשנת 1996, כאמור, "דרשו (בית הדין) שיערך הסכם גירושין מחדש וכך יתאפשר ליתן גט מחומרה". הסכם חדש אולי "דרשו". גט ניתן רק בשנת 1996. חומרה לא היתה בגט, משלא היה ספק להמשך הנישואין. העובדה שהמערערת התגרשה מבעלה לאחר שנמכרה הדירה הראשונה ובטרם נמכרה הדירה נשוא הערעור אינה מועילה למערערת, שכן גוררת היא אחריה תוצאות קיומו של התא המשפחתי בעבר (ראה בענין זה א. נמדר, מס שבח מקרקעין, הפטור לדירת מגורים, מהדורה שלישית, בעמ' 310). אכן, על פי גישת המלומד נמדר וכעולה מלשון החוק, אין לראות בבני זוג החיים בנפרד בדרך קבע כ"מוכר אחד" לעניין סעיף 49(ב) לחוק הגם שלא התגרשו "פורמלית". אלא שאין זו הטענה שבפי המערערת היום. המערערת אינה מכחישה את העובדה שהיא שבה להתגורר עם בעלה תחת קורת גג אחת, לאחר שנחתם ההסכם ב- 1987, הגם שלטענתה היו אלה "מגורים מתוך רחמנות". סוף דבר, עובר למכירת הדירה נשוא הערעור היתה המערערת נשואה לבעלה, מכיוון שזה מכר דירה אחרת, וכיוון שטרם חלפו במועד הקובע 4 שנים מאז אותה מכירה, רשאי היה המשיב לחייב את המערערת בתשלום המס. הערעור נדחה, המערערת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ₪. מכירת דירהמיסיםגירושיןמקרקעיןמס שבח