2. תמצית העובדות הרלבנטיות אינן למעשה במחלוקת של ממש: (א) התובע וגרושתו (הנתבעת הפורמלית) מכרו לנתבעים דירה בשד' הרצל 129 בירושלים עפ"י חוזה מכר מתאריך 22 יוני 1999. (ב) עפ"י הוראות חוזה המכר אמורה היתה החזקה בדירה להימסר לידי הנתבעים בתאריך 15/09/99 כנגד תשלום יתרת מחיר בסך 81,612.50 $ שישולמו בשיק בנקאי. (ג) למרות זאת, הסכימו מוכרי הדירה (התובע והנתבעת הפורמלית) ללפנים משורת הדין למסור את מפתח הדירה לידי הנתבעים כבר ב15/08/99-, עוד בטרם שולם התשלום האחרון - "וזאת לצורך ביצוע שיפוצים בלבד" כפי שנקבע מפורשות בזכרון דברים אשר נחתם בין הצדדים לצורך זה (נספח ב' לכתב התביעה). (ד) במהלך חודש אוגוסט 1999 שילמו הנתבעים לנתבעת הפורמלית את מחצית התשלום האחרון (בקירוב) אך את חלקו של התובע לא שילמו. (ה) לתדהמת התובע ובניגוד להתחייבות עפ"י זכרון הדברים הנ"ל נכנסו הנתבעים לגור בדירה כבר בראשית ספטמבר 1999 ובלא ששילמו לו את חלקו בתשלום האחרון (כ40,000.- $). (ו) פניות באת כחו, דאז, של התובע אל הנתבעים נענו במכתבו של ב"כ הנתבעים מתאריך 21/09/99, שעיקרו: הנתבעים הופתעו מדרישת התובע לתשלום 40,000.- $, שכן 30,000.- $ מתוך סכום זה שולמו לו כבר. הנתבעים רואים בתביעת התובע לשלם לו 40,000.- $ הפרת החוזה ומשום כך לא שילמו לו גם את 10,000.- $ הנוספים. ואולם, כך מודגש באותו מכתב, יהיו מוכנים לשלם את יתרת התמורה (היינו, לגירסתם, 10,000.- $) בכפוף לקבלת אישור כי "תשלום זה מהווה את השלמת מלוא התמורה בגין רכישת הדירה". באותו מכתב הוסיף ב"כ הנתבעים גם "בחצי משפט" כי "בנוסף לאמור לעיל הוברר למרשי כי מרבית המצגים אשר הוצגו להם ע"י מרשך היו מטעים או שקריים". (ז) משקיבל מכתב זה לא נותרה לתובע דרך אלא למהר ולפנות לערכאות; תחילה פנה אל ביהמ"ש המחוזי בבקשה לסעד זמני (למניעת רישום הדירה על שם הנתבעים, באמצעות יפוי כח אותו הפקידו התובע וגרושתו בידי ב"כ הנתבעים וסילוק יד הנתבעים מהדירה). במסגרת הדיון בבקשה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה דיוני (בלא שיהא בו "כדי להוות הודאה של מי מן הצדדים בטענות הצד השני") על פיו הופקדו 40,000.- $ בידיהם הנאמנות של באי כח הצדדים והבקשה לסעד זמני תימחק. לאחר שהופקד הסכום האמור והתובע ויתר על סעד סילוק היד נותרה התביעה לסעד כספי בסכום שבמסגרת סמכותו של בית משפט זה והועברה מבית המשפט המחוזי לכאן. (ח) רק בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי שגו בטענתם וכלל לא שילמו לתובע את את 30,000.- $ הנטענים. עם זאת, עדיין לא הודו הנתבעים בזכותו לקבל את הכסף המופקד, בשל טענות שונות אשר הועלו בכתב ההגנה בדבר "מצגים" מטעים של התובע במהלך המו"מ אשר קדם לכריתת החוזה, ובכלל זאת הצמדת מחסן והצמדת גינה לדירה הנמכרת וקיום אישור הועדה המקומית לתכנון ובניה לצורך קבלת היתר בניה להרחבת הדירה. עד כאן, כאמור, עיקר העובדות שאינן במחלוקת. 3. נוכח הסמכת בעלי הדין, כמפורט ברישא של פסק דין זה, אין לי צורך לנמק פסק דיני ואזכיר רק בקצרה מספר עיקרים אשר הנחוני אל התוצאה הסופית. (א) סבור אני כי הנתבעים עוולו כלפי התובע עוולה כפולה: בראש ובראשונה משניצלו מחווה של רצון טוב עת מסר לידיהם את מפתחות הדירה, קודם למועד וקודם להשלמת תשלום התמורה והפרו התחייבות מפורשת כפולה (זו שבחוזה המכר וזו שבזכרון הדברים המאוחר) ונכנסו לגור בדירה. לאחר מכן - משנמנעו מתשלום יתרת התמורה בטענה מופרכת כי כבר שילמו לו את יתרת התמורה. בנסיבות אלו קשה לקבל טענת הנתבעים בראש כתב הגנתם כי התובע הוא שנהג כלפיהם בחוסר תום לב. יש להשיב את הגלגל לאחור (עיונית) ולהעמיד את התובע במצב בו היה אלמלא כך נהגו הנתבעים כלפיו. (ב) אין ספק כי הנתבעים לא היו זכאים לקבל חזקה בדירה, ואף היו בחזקת מפירי החוזה וחייבים בפיצוי התובע בנזקי הפרה זו. (ג) "טענות הקיזוז" אותן העלו בכתב ההגנה בודאי לא היו עומדות להן בעילה לקבלת החזרה בלא תשלום יתרת התמורה. (ד) אף לעיצומן אין ל"טענות הקיזוז" הללו כל יסוד משאינן מתיישבות, אף סותרות את הוראות החוזה החתום ע"י הצדדים, כמבואר ומפורט בטענות ב"כ התובע, המקובלות עלי. 4. אין ספק כי כתוצאה מעיכוב קבלת כספו נגרמו לתובע נזקים - העובדה שהכסף הופקד בנאמנות בידי ב"כ הצדדים בודאי שלא צימצמה נזקיו. 5. לאחר ששקלתי כל אלו וכל טענות הצדדים אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000.- ש"ח וכן אגרת התביעה בסך 3,090.- ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מ23/09/999- וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000.- ש"ח בצרוף מע"מ. מקרקעיןחוזה דירה