התובע טוען כי היה אמור לצאת למילואים שקוצרו לבסוף והחברה ביקשה ממנו "לשבת בבית" עד שיסדרו לו עבודה אחרת - ולדעתו, מקביל הדבר לפיטורין. 1. לפני תביעה כספית לתשלום שכר עבודה, פדיון ימי חופשה, פיצוי על הרעת תנאים, גמול שעות נוספות ודמי הודעה מוקדמת.   2. הרקע העובדתי וטענות הצדדים: א. התובע עבד בחברה הנתבעת (להלן - החברה) כשומר בין התאריכים 6/12/00 עד 30/7/01. (בסה"כ - פחות משמונה חודשים). ב. התובע טוען כי עם סיום יחסי העבודה בינו ובין החברה, נתגלו הפרשי שכר וחובות של החברה כלפיו המגיעים לו וטרם שולמו: מגיע לו גמול עבודה לשעות נוספות בסך 794.59 ש"ח. בנוסף מגיע לו 214 ש"ח כתוספת גמול ימי מנוחה, ועוד שמונה ימי חופשה. כמו כן - הוא טוען שעבור פדיון חופשה מגיע לו 1,123 ש"ח, עבור תשלומים אחרים (נסיעות,דמי הבראה,הודעה מוקדמת) מגיע לו 6,651 ש"ח, ובסך הכל 8,871 ש"ח.   ג. התובע טוען כי הוא סיכם עם החברה על שכר מינימום לשעה וכי לדעתו שכר זה פוצל לרכיבים באופן ששולם לו דמי הבראה, נסיעות וחופשה אך בפועל הדבר לא שולם לו.   ד. טוען כי פוטר ולכן מגיעים לו דמי הודעה מוקדמת. התובע טוען כי היה אמור לצאת למילואים שקוצרו לבסוף והחברה ביקשה ממנו "לשבת בבית" עד שיסדרו לו עבודה אחרת - ולדעתו, מקביל הדבר לפיטורין.   ה. כן טוען התובע להרעת תנאים - התובע עבד בשמירה בימי שישי משעה 20:00 עד 08:00 בבוקר ונאמר לו כי יגיע שומר חדש וכי הוא יעבור לעבוד ב 22:00 במקום ב 20:00. התובע לא אמר דבר כי רצה לשמור על העבודה ועל היחסים בעבודה.   ו. לעומתו טוענת הנתבעת כי עבודתו של התובע היתה רצופת תקלות - איחורים חוזרים ונשנים, ניתנה לו אפשרות לעבוד בכמה מתקנים שונים, אך הוא לא נתן תשובה לגביהם.   ז. הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר. הוא גם העיד זאת, מה גם שהוצעה לו עבודה אחרת.   ח. התובע עובד לפי שעות עבודה המשתנות מחודש לחודש בהתאם לצרכי הלקוחות. העובדים מנוידים ממתקן למתקן.   ט. התובע קיבל את השכר ואת התלוש בזמן ומעולם לא התלונן שחסרות לו שעות.   י. לאחר סיום העבודה ערכנו חישוב מדוייק הקובע את שעות עבודתו של התובע ומפרט את זכאותו לחופשה. שולם לו 716 ש"ח, חישבנו גם את הנסיעות ויוצא הפרש של 44 ש"ח. סכום ההפרשים חושב בצורה מדוייקת והופקד לחשבונו של העובד בתאריך 25.10.01.   יא. יש התאמה מדוייקת בין השעות שהלקוח חוייב בהן לבין הסכום שהתובע קיבל. גם בחוזה ההתקשרות כתוב כי התשלום מתבסס על שעות העבודה על פיהן מחוייב הלקוח והם נרשמים במשרד. הנתבעת אף ביקשה מהתובע להגיע למשרדה ולבדוק את השעות ביחד, אך התובע סרב.   לאחר שמיעת העדויות, קריאת הפרוטוקול, המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן:   1. התובע עצמו הודה כי לא פוטר. עד הנתבעת, מר יואב גולן, העיד ואמר "העובד לא פוטר. הודה גם בכך שהוא לא פוטר, והוצעו לו עבודות אחרות..." (עמ' 6 לפרוטוקול). גם התובע העיד ואמר: "אני לא פוטרתי, אבל מה זה לשבת חודש חודשיים בבית". (ע"מ 4 לפרוטוקול). כיוון שהתובע לא פוטר, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת, הכל - לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.     2. בעדותו של מר יואב גולן (עד הנתבעת), נאמר כי יחסי העבודה בין התובע לחברה נסתיימו ורק אח"כ הגיעה התביעה לפיטורים ומשהובהר כי לא היו פיטורים, התובע תבע את שעות העבודה שלא שילמו לו, לטענתו. (עמ' 6 לפרוטוקול).   3. התובע לא הצליח להוכיח כי אכן לא שולמו לו השעות עבורן הוא תובע ולהיפך, הנתבעת הראתה כי כל ההפרשים שולמו לו במלואם. (ראה, עמ' 6 לפרוטוקול).   4. החברה ביקשה מהתובע להגיע אליה ולהסדיר את טענותיו אך זה סירב. החברה, ומר יואב גולן אף ניסו ליצור איתו קשר מספר פעמים, אך ללא הצלחה. במשך כמה פעמים פנו אליו בבקשה להגיע ולהסדיר את המחלוקת, כולל פנייה שנערכה לאחר הדיון אצל רשם בית הדין, אך התובע סירב.   5. לאור התנהגות זו אני קובעת כי החברה התנהגה באופן סביר עם התובע ואף מעבר לכך - שילמה לו כל הפרש לאחר בדיקה חוזרת וניסתה באופן עיקש לפתור את הבעיה/טענה ללא בית משפט.   6. התובע מצידו לא נקט באף אמצעי על מנת להגיע להסדר עם החברה או לפחות להבהיר את הדברים באופן מסודר וברור יותר.   7. לגבי טענתו על הרעת תנאים - הנתבעת הראתה כי לתובע הוצעו מספר חלופות עבודה - חלופות שהוא דחה. (עמ' 5 לפרוטוקול).   התובע אף הגיש תביעה כנגד הנתבעת לועדת התעסוקה של משרד הבטחון, על פי חוק חיילים משוחררים, בטענה כי פוטר עקב שירות המילואים. ועדה זו שללה מכל וכל את הקשר בין "פיטוריו" לבין שירות המילואים. בפני הועדה אימת התובע את טענת הנתבעת כי הוצעו לו חלופות אחרות לעבודה, והוא דחה אותן. 9. באשר לטענת התובע כי מגיעים לו הפרשי שכר, הרי מתלושי המשכורת עולה כי התובע השתכר שכר יסוד העולה על שכר המינימום, ובכל חודש ניתן לו סכום נוסף בגין חופשה ובגין הבראה. יש לציין שבדיעבד לא היה התובע זכאי לדמי הבראה כיוון שלא השלים שנת עבודה קלנדרית אצל הנתבעת, ועל כן אף קיבל תשלומים אלה ביתר. לפיכך - לא הוכיח התובע זכאותו להפרשי שכר, ופדיון חופשה. 10. סוף דבר - התובע לא הוכיח כי היתה פגיעה בשכר עבודתו או בכל שכר המשולם כשכר עבודה אחר, לא הוכיח כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או שפוטר באיזה שהן נסיבות אשר על כן, אין התובע זכאי לסכומים אותם הוא דורש. נראה כי התובע שם לו למטרה להגיש כנגד הנתבעת תביעות בפני כל גורם אפשרי, ולגרום לה עינוי דין ובזבוז משאבים. 11. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1500 ש"ח וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.   הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. צבאמילואים