קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מצב של ''צמח'' עקב תאונת דרכים: התובע, יליד 10.2.71 (להלן התובע), נפגע ביום 26.5.95 בתאונת דרכים. אין חולק בין הצדדים על חובת הנתבעים 1 ו-2 לפצותו ואין חולק כי נכותו הרפואית והתפקודית היא 100%. עובדה זו נתמכת גם בחוות דעת מומחי בית המשפט בתחומי הנוירולוגיה והשיקום (פרופ' רכס ופרופ' שאקו - שניהם מבית החולים הדסה). התובע עצמו הוא במצב המכונה מצב של "צמח", ובמלים אחרות הוא מנותק כליל מהמציאות הן מבחינת הבנת הסובב אותו הן מבחינה מוטורית. כל כולו תלוי בטיפול סיעודי וטיפול רפואי תומך אחר הניתן לו. בעקבות התאונה האמורה הוגשה התביעה קא עסקינן על-ידי התובע עצמו אשר התובעים 2 ו-5 מונו לו אפוטרופוסים. אשתו ובנותיו תובעים אף הם בהליך זה. זכאותם של שלושת האחרונים לפיצוי, כנתמכי התובע, מוטלת בספק רב, זאת נוכח העובדה שמדובר בניזוק חי מצד אחד, ובטענת הנתמכים על נזקים הצפויים להם "בשנים האבודות", היינו לאחר פטירתו של התובע. נוכח המסקנה אליה הגעתי שלפיה ישולם פיצוי עתי בגין פריטי הנזק המשליכים על "השנים האבודות", ונוכח הוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים), תשל"ט-1978, המסדירות את התשלומים שייעשו לנתמכים "בשנים האבודות", אין לי צורך לדון בשאלה האמורה של זכאותם של הנתמכים לפיצוי. בבחינת למעלה מהצריך אעיר, שחוששני שאלמלא החלטתי על פיצויים עתיים היתה תביעתם של הנתמכים נדחית, ודאי בשלב זה. שני המומחים הרפואיים האמורים הגדירו כאמור את מצבו של התובע כ"צמח". הוא נזקק לסיעוד מלא כמו גם למעקב רפואי מתמיד. הסיעוד כולל הזנה, הפעלת הגוף על-ידי הרמה, הפיכה מצד לצד ושאר פעילויות מוטוריות יזומות הנועדות להגן על התובע מפני פגעי אי תנוחה מוטורית, פגעים המתבטאים בפצעי לחץ ובשאר תהליכים ניווניים על כל תוצאותיהם הקשות. במצב זה אין חולק שהדרך היחידה להבטיח את הטיפול המקסימלי הוא לאשפז את התובע במוסד מתאים בו יינתן לו מלוא הטיפול הסיעודי והרפואי, כשגם כל שאר הצרכים, ובכלל זה מיזוג אויר ועזרים אחרים, מסופקים לו ככל שיש צורך בהם. לא היה חולק שהמוסד הנוכחי בו מאושפז התובע (בית ליכטנשטדטר) הוא מוסד רפואי טוב, ואין חולק שהתובע זכאי גם בעתיד לטיפול מהסוג האמור. אין גם חולק שחברות הביטוח האחראית לתשלום הנזק (הנתבעות 2 ו3-, כנראה באמצעות אבנר - היא הנתבעת מס' 3) נשאו בעבר ונושאות בהווה בתשלום מלוא הוצאות האשפוז (היום 650 ש"ח ליום). טובת התובע, כפי שרואים אותה שני הצדדים, וכפי שגם אני רואה אותה, מחייבת שמצב זה יימשך, וכפועל יוצא מכך אני מחייב את הנתבעות 2 ו3- לשאת כל ימי חיי התובע במלוא הוצאות האשפוז, כפי שתהיינה מדי פעם, והכל בבית ליכטנשטדטר, או במוסד מתאים אחר שרמתו לא תפחת מהמוסד הנוכחי. היה ויתעורר בעתיד צורך בהעברה למוסד אחר, והיה ולא תהיה הסכמה בין הצדדים על המוסד אליו יועבר התובע, יועבר התובע למוסד אחר רק באישור בית המשפט. להסרת ספק אני מדגיש שהוצאות האשפוז יכללו כל שרות ותרופות שהתובע ייזקק לו לפי המלצת רופאי המוסד, בין הוא כלול בסל הבריאות בין לאו. קביעה זו מכסה פריט נזק שנתבע בסיכומי התובע, אם כי לא הוכח, המתבסס על פער היפוטטי בין צרכי התובע לפריטים הכלולים בסל הבריאות. יצוין שהתובע איננו אזרח או תושב ישראל. התובעים מבקשים שהיישום של תורת הפיצויים העתיים ייעצר בפריט האשפוז ולא ישתרע על פריטי נזק אחרים. בקשתם זו מותנית על-ידם בכך שאקבע כבר עתה את נזקי הנתמכים "בשנים האבודות". כפי שכבר ציינתי, זכאותם של הנתמכים לפיצוי כזה בהליך הנוכחי נתונה בספק רב (אם לנקוט לשון המעטה), ואולם אין לי צורך לדון בכך משום שבין כך בין אחרת נראה לי שבנסיבות העניין הפיצוי העתי הוא התרופה המתאימה. המדובר הוא בסוג פגיעה המקצרת מאוד את תוחלת חיי התובע. התובעים מנסים אמנם להתגבר על חוות דעת ברורות של שני מומחי בית המשפט אודות תוחלת החיים הקצרה של התובע באמצעות "בועה" של נפגעים המוגדרים כצמח המאושפזים בבית ליכטנשטדטר. לדעתם "בועה סטטיסטית" זו נוגדת את המסקנה הסטטיסטית המקובלת בעולם כולו אודות תוחלת חיי מי שנפגע ומוגדר כצמח. שני המומחים דוחים ניסיון זה ואין צריך להיות מלומד בתורת הרפואה או הסטטיסטיקה כדי לתמוך במסקנתם. אין כל קושי להביא ראיות בפני בית המשפט על "חריגות" או "חריגים סטטיסטיים". גם כנגד תוחלת חיים "רגילה" ניתן להביא הוכחה אודות כאלו החיים 120 שנה ואף יותר. נתוני בית ליטנשטדטר לא נבדקו על-ידי המומחים, ובכלל זה לא הובאו נתונים אודות אלו שלא האריכו ימים, ולא הובאו גם נתונים אודות אותם נפגעים המאושפזים במוסד זה שהתובעים מכנים אותם כ"צמח". גם לאחר "בועת נתונים" זו נותרים המומחים עקביים במסקנותיהם על תוחלת חיים קצרה שיש לתובע, ואני מקבל את עמדתם. ואולם דווקא בשל חומרת מצב התובע (שהוא שהביא אפילו את התובעים לדגול ביישום תורת הפיצוי העתי כשמדובר בדמי אשפוז) מצד אחד, ואי הוודאות היכן בתוך "הסטטיסטיקה" או חריגיה ייפול התובע, וההסתברות הסטטיסטית שבכל מקרה אין מדובר בשנים ארוכות מצד שני, נראה לי שראוי וניתן לא להמר בגורלם של התובעים, כולל הנתמכים, ולא לבנות על מודלים סטטיסטיים. תורת הפיצוי העתי יאה והולמת את נסיבות מקרה זה גם בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסד שכר בעתיד. עברו התעסוקתי של התובע ידוע לנו, אם כי לא באופן מלא. הוא לא התמיד אמנם בעבודה במקום אחד, ואולם הוא התמיד בסוג העבודה בה עסק, היא עבודת הנגרות. הוא עבד כנגר בשטחי הגדה המערבית הנשלטים על-ידי הרשות הפלשתינית (אזור יריחו שם הוא ומשפחתו מתגוררים), ואולם גם, וכנראה בעיקר, בשטחי יו"ש שבשליטת ישראל. בעת התאונה עבד אצל מעסיק ישראלי באזור מעלה אדומים. הפערים בין ההשתכרויות בישראל, באזור יו"ש בשליטת ישראל, ובאזורי שליטת הרשות הפלשתינית, הם פערים גבוהים מאוד. עדויות שהיו בפני, ו"דו"ח פיילר" (הוא דו"ח מומחה על ההשתכרות ביו"ש שהוגש בפני) מצביעים על רמת השתכרות ירודה מאוד (בסביבות 2,000 ש"ח לחודש) באזורי הרשות הפלשתינית. לצד זה עבודת התובע אצל מעבידו הישראלי האחרון במישור אדומים היתה גבוהה בכ-80%. כל ניסיון לשער תרחיש מציאותי על העתיד הכלכלי של אזורי הרשות הפלשתינית לא יהיה יותר מניחוש והרהורי לב, שבקצה האחד שלהם מציאות עגומה הידועה מאזורים נחשלים של המזרח התיכון, ואילו מנגד, בקצה השני, פריחה ושגשוג נוסח הונג-קונג. לי נראה שלא אחרוג מגדר הקו הממוצע שבין תקווה ומציאות, בין עבודה אצל מעביד ישראלי לבין עבודה מכניסה פחות, אם אניח כשכר ממוצע בעתיד סכום הסובב שכר חודשי של כ4,000- ש"ח לחודש, ולאחר ניכוי חלקו של התובע בצד ההוצאות של שכר זה (המסופק מאז התאונה על-ידי המוסד בו הוא מאושפז) סכום של 3,250 ש"ח לחודש כסכום שישמש בסיס לפיצוי מכאן ואילך הן בחיי התובע הן לאחר מכן, והכל לפי הוראות תקנות בעניין פיצויי עתי שהוזכרו לעיל. סכום זה יהיה צמוד למדד שפורסם לאחרונה, והוא יתואם מדי ששה חודשים. אשר לעבר, אני פוסק כפיצוי הפסד שכר סכום של 70,000 ש"ח וסכום זה כולל ריבית והצמדה עד היום. עבור נזק בלתי ממוני אני פוסק את הסכום המקסימלי הקבוע בחוק ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון). הסכום יישא ריבית מיום התאונה. אינני רואה יכולת לבודד את פריט הנזק בגין קיצור תוחלת חיים מ"המטריה" של נזק שאיננו נזק ממון שנקבע בחוק, והכולל גם פריט זה. התובעים הביאו ראיות המושתתות על הרהורי לב בכל הנוגע להוצאות הנסיעה של בני משפחת התובע כדי לבקרו. מרישומים רפואיים עולה כי הביקורים היו (וכנראה גם יהיו) נדירים למדי, וכי אמצעי התחבורה היקרים עליהם העידו כת עדי התובעים אינם יותר מבדיה. אני פוסק עבור הוצאות סיעוד (כולל ביקורי משפחה) בעבר סכום של 5,000 ש"ח כשסכום זה נכון להיום וכולל ריבית והצמדה. עבור העתיד אני פוסק 10,000 ש"ח וסכום זה כולל גם הוצאות אפוטרופסות. מכל הסכומים האמורים ינוכו כל התשלומים התכופים ששולמו (כשמרכיב שכר הטרחה בהם לא מובא בחשבון) כשתשלומים אלו נושאים ריבית והצמדה כחוק. על כל הסכומים שאינם פיצוי עתי יתווסף סכום המתאים ל 13% בצרוף מע"מ כשכר טרחת עורך-דין. לסכום זה יתווסף סכום נוסף של 45,000 ש"ח בצרוף מע"מ כשכר טרחת עורך-דין בגין הפיצוי העתי, בעיקר בגין שכר. הסכום בגין אשפוז לא היה שנוי במחלוקת, שולם בפועל מאז ומתמיד על-ידי חברות הביטוח, ואם היה ספק (שאיננו בעצם מחלוקת) הרי שהספק הוא אם מדובר בתאונת עבודה, כשהיה ברור שכל עוד לא יוכרע שיש מממן אחר, תישאנה חברות הביטוח בתשלום זה כפי שאכן נעשה. בנוסף יישאו הנתבעים בכל הוצאות התובע בהליך זה. תאונת דרכיםצמחים