מצג שווא על מצב כספי של חברה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מצג שווא על מצב כספי של חברה:

1. האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת, הגב' סילביה לוי, שהינה בעלת אחוז אחד מהון המניות בחברת ד.אס.דרמסיינס ישראל בע"מ (להלן:"החברה") , לבין הנתבעת, הגב' טליה שגב, שהינה בעלת 51% מניות מהון המניות בחברה, במצב של העדר רישום המניות שלהן והאם יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לנתבעת באופן בו תחויב באופן אישי בסכומים נשוא התביעה, הן הסוגיות העיקריות נשוא תיק זה.

רקע- להלן העובדות הרלבנטיות כפי שעולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים שהוגשו לביה"ד

2. החברה עוסקת בפיתוח טכנולוגיה לייצור מזון מיוחד לדבורים ולייצור תכשירים בעלי סגולות מרפא מדבש, שמייצרות דבורים הניזונות ממזון מיוחד.

3. הקשר בין הנתבעת לתובעת נוצר בסוף שנת 2006 , בשל היכרות שבאה לעולם באמצעות בעלה של התובעת, שסבל ממחלת הפסוריאזיס ורכש מהחברה, באמצעות הנתבעת תכשירים המיועדים לטפל במחלתו.

4. ביום 25.4.2007 נחתם הסכם בין התובעת לחברה, באמצעות הנתבעת וכן באמצעות מר יוני הנגבי המשמש כבעל מניות בחברה, זאת נוכח העברת סך של 279,000 ₪, אותם העבירה התובעת לחברה, בתמורה לקבלת אחוז מהון המניות של החברה (להלן:"ההסכם") .כמו כן בהסכם הוסכם כי ההון הכללי של המניות אשר ירשם ברשומות של החברה יחולק באופן הבא: לנתבעת - גב' טליה שגב 51.5% מהון המניות של החברה, ליוני הנגבי 47.5% מהון המניות של החברה ולתובעת 1% מהון המניות של החברה. האמור לא נרשם ברשם החברות.

5. התובעת מסרה לחברה שלושה שיקים, האחד בסך של 24,000 ₪ ז.פ 28.2.07 , השני ע"ס 95,000 ₪ ז.פ 5.3.07 והשלישי ע"ס 160,000 ₪ ז.פ 30.8.07 .

6. בתביעה דנן, מבקשת התובעת לקבל סך של 82,920 ₪ המהווים לטענתה, שכר עבודה בגין חודשי עבודה בהן עבדה ולא קיבלה שכר וכן פיצויי הלנת שכר וזכויות סוציאליות נוספות.

7. זה המקום לציין כי בתחילה התביעה היתה כנגד החברה, הנתבעת הנוכחית וכנגד מר הנגבי, שהינו בעל המניות הרשום בחברה. בכל הנוגע למר הנגבי התביעה כנגדו נמחקה בשל העדר מסירה כדין, כנגד החברה והנתבעת ניתן פסק דין נוכח אי הגשת כתב הגנה. פסק הדין כנגד הנתבעת בוטל, נוכח קבלת בקשתה לביטול פסק דין, משכך ההליך הנדון הוא כנגדה בלבד. כן יש לציין כי התובעת פתחה בהליך נוסף כנגד הנתבעים , בבית משפט אזרחי, בכל הנוגע להשבת הכספים נשוא ההסכם, שמסרה לחברה.

הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה

8. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה במהלך דיון ההוכחות. הנתבעת הגישה , תצהיר עדות ראשית ונחקרה אף היא במהלך דיון ההוכחות.

תמצות טענות התובעת

9. לטענת התובעת סיכמה היא עם הנתבעת כי החל מחודש 6/07 תשמש כמנהלת כספים ופיתוח עסקי, כעובדת לכל דבר ועניין.

10. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת היא זו שסיכמה עימה את תנאי העסקתה- תשלום של 7000 ₪ ברוטו לחודש עבודה. כמו כן הנתבעת מסרה לתובעת טלפון נייד וכרטיס ביקור לצורך ביצוע עבודתה. למרות שהתובעת ביצעה את עבודתה לא קיבלה היא שכר בגין עבודתה, למעט 2000 ₪ שהיוו החזר הוצאות. לכן החל מנובמבר 07 נאלצה היא לעבוד בעבודה נוספת והפחיתה את עבודתה למשרה חלקית.

11. עוד טוענת התובעת כי פנתה לנתבעת, בנוגע לשכר עבודתה שלא שולם, אינספור פעמים וכי בחודש 9/08 התקיימה שיחה בינה לבין הנתבעת במהלכה שוב ביקשה את שכר עבודתה ובקשתה נענתה בשלילה וכי במהלך השיחה הבהירה לה הנתבעת כי עליה למסור לה את המפתחות של משרדי החברה שהיו ברשותה ובכך הופסקה עבודתה של התובעת. עוד טוענת התובעת כי באמצע חודש ינואר 09, פנה אליה רו"ח של החברה וביקש ממנה להכין את יתרות הפתיחה לדוח הכספי של החברה לשנת 2008, משכך פנתה בנדון לנתבעת ולמר הנגבי שיאפשרו לה להיכנס לחברה לביצוע האמור אולם הנתבעת הבהירה לה מפורשות כי הם אינם מעוניינים יותר בשירותה וכי מסוף ינואר נותק מכשיר הטלפון הנייד שנמסר לתובעת.

12. לטענת התובעת, עובר לעבודתה בשירות הנתבעת ולפני חתימת ההסכם, הציגה בפניה הנתבעת מצג על ניסיונה העסקי והמקצועי לרבות צפי מכירות גבוה ומשקיעים שעתידים להשקיע בחברה וכן מסרה כי היא ומר הנגבי יעמידו לחברה מקורות עצמיים בסכום של 650,000 דולר ארה"ב. בעקבות מצגים אלו העמידה התובעת לחברה הלוואה בסך של 279,000 ₪ מכספי הפיצויים שקיבלה ממקום עבודתה הקודם שעל הנתבעת להחזיר לה. בכל הנוגע לכך התובעת מנהלת הליך נוסף בבית משפט אזרחי בנדון.

13. עוד טוענת התובעת כי המצגים שנמסרו לה על ידי הנתבעת היו מצגי שווא וכי היא רימתה אותה וגזלה את כספה וכי בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעת בכל המגיע לה באופן אישי.

14. נוכח כלל האמור, התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום נשוא התביעה, לרבות שכר עבודה, פיצויי פיטורים ודמי הבראה והלנת שכר.

תמצות טענות הנתבעת

15. לטענת הנתבעת היא שימשה כשכירה בלבד וכלל לא הייתה מעורבת בניהול החברה שהיתה בידיו של מר הנגבי בלבד וכי אין להרים את מסך ההתאגדות בינה לבין החברה ויש לדחות את התביעה בשל כך. עוד טוענת הנתבעת כי מי שעומד מאחורי החברה הינו מר הנגבי ולמרות זאת הנתבעת מתעקשת לתבוע אותה, בחוסר תום לב.

16. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת חתמה על הסכם בו הסכימה מרצונה החופשי, להשקיע כספים בחברה ושימשה כאורגן בחברה וגם בשל כך אין לה זכאות לכספים משלא היתה עובדת החברה.

17. עוד טוענת הנתבעת כי עבדה בחברה כ-14 שעות כל יום ונתנה את ביתה, שם התבצעה העבודה וגם לה לא שולם שכר עדיין.

18. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת הצטרפה לחברה ולשותפות עם מר הנגבי יוחנן וכי לה לא היתה נגיעה בפן הכלכלי של החברה ולא היתה מעורבת בניהולה וכי היא הביאה ידע מקצועי בלבד. עוד טוענת הנתבעת כי לא לקחה את הכספים שמסרה התובעת.

19. עוד טוענת הנתבעת כי איננה רשומה כבעלת מניות בתדפיס רשם החברות, דבר המעיד על כך שהיתה עובדת בלבד.

דיון והכרעה
האם יש לראות בתובעת עובדת או רק בעלת מניות? המסגרת הנורמטיבית

20. השאלה המשפטית הראשונה המונחת לפתחנו היא האם התקיימו במקרה שלפנינו יחסי עובד-מעביד בכל הנוגע להעסקת התובעת, במקביל להיותה בעלת מניות בחברה, נוכח ההסכם עליו חתומה וסך של 279,000 ₪ אותם העבירה והיותה בעלת אחוז אחד מהון המניות שלא נרשם ברשם החברות.

21. הפסיקה נדרשה רבות, לשאלת מעמדו של יזם, שותף, בעל מניות ו/או דירקטור כעובד בחברה. ראה: דב"ע לד/ 3-60, עזבון בלה ורי המנוח - "לאורווי" בע"מ, פד"ע ו, עמ' 10. ראה גם: דב"ע נז/29-3, משה שחר – משה כץ, עבודה ארצי, כרך ל(4), 57.

22. המבחן המרכזי לקביעת קיומם או היעדרם של יחסי עבודה בין בעל מניות או מנהל לבין התאגיד הוא במענה לשאלה האם ניתן להפריד בין עבודתו של אותו אדם בתאגיד מכוח מעמדו כבעל מניות או מנהל לבין עבודתו כעובד :
"יחסים מקבילים מכגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים " ר' פרשת עיזבון בלה ורי.

23. בע"א 85/86, ישראל וצביה דנברג נ' שרה ואליעזר וולף, פ"ד מב (3), 471,465 פסק בית המשפט העליון כדלקמן:
 
"9. הגבול בין חבר בתאגיד, העובד בתאגיד בתוקף היותו חבר (או"בעל שליטה"), לבין חבר, העובד בתאגיד כ"עובד" והכנסתו היא "משכורת", הינו לעתים דק וגמיש, ומבחנים שונים משמשים כאמצעי עזר לסייע לשופט להכריע בעניין. כך ישאל עצמו בית המשפט, בין היתר: מה הייתה כוונת הצדדים, כאשר חתמו על הסכם העבודה? האם החבר-העובד סר למרות ה"מעביד"? האם שכרו עומד בפרופורציה לתפקידו ולערך הריאלי של עבודתו בשוק העבודה?
ראה בענין זה גם דב"ע תשן/11-2, ששון לוי - מלונות שלום בע"מ פד"ע כב 285; וראה: דב"ע נז/ 257-02, יוסף אשטמקר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 122.

24. הפסיקה קבעה כי ניתן להיעזר בשלושה מבחנים לקביעת היותו של בעל חברה "עובד" לצורך ענף ביטוח אבטלה, והדברים יפים אף לעניינו.

  1. האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות?
  2. האם ניתן לקבוע מה שכרו של האדם כ"עובד"? כחלק ממבחן זה בוחנים אם היה לתשלומים אופי של "שכר" – האם התמורה היא אכן תמורה בעד עבודה.
  3. האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה?

ראה: עב"ל 20182/97, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, פד"ע ל"ד 97.

25. כיום הגישה הינה להרחיב את ההלכה בעניין ראייתו של הדירקטור כעובד החברה. ראה: ד"ר הדרה בר מור במאמרה מעמד הדירקטור כעובד שנתון משפט העבודה, כרך ד', עמ' 50, בעמ' 70.

26. כמו כן, בשנים האחרונות הגמישה הפסיקה את הכללים בדבר המבחנים הדרושים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד. כך, בעניין סרוסי (דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק-על 98(3) 1154) נקבע כי יש לנהוג בגמישות בהגדרת המושג "עובד" וכי אין לראות בקיומו של קשר חוזי בין הצדדים תנאי לקיומם של יחסי עובד מעביד.

בעניין קמחי (דב"ע נד/128-3 קמחי נ' דיור לעולה´פד"ע כח 347, 348) הכיר בית הדין הארצי לעבודה ביחסי עובד מעביד בין יו"ר מועצת המנהלים בחברת דיור לעולה בע"מ לבין החברה, בהסתמכו על הסממנים הבאים:
"קמחי הקדיש משך כל השנים מאז מחצית השנה השנייה להתקשרות עם דיור לעולה את כל כח עבודתו ומרצו בניהול עסקי דיור לעולה. הוא היה מעורה היטב בכל עסקי החברה, נפגש מידי שבוע עם מנהלי האגפים, התעניין והכיר את כל ההיבטים והביצועים שלה וזאת לא רק בתקופה שבה שימש כמנכ"ל בצד תפקידו כיו"ר הדריקטריון אלא אף קודם לכן, די בקביעות עובדתיות אלו כדי להגיע למסקנה כי קמחי אכן היה עובד דיור לעולה בנוסף להיותו יו"ר מועצת המנהלים שלה".

27. בבג"צ קמחי (בג"צ 4295/95, 4602/96 קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נב(5) 723) נקבע כי על מנת שדירקטור יחשב כעובד אין הכרח להוכיח כי בנוסף לתפקידיו כדירקטור מילא בחברה תפקיד של עובד, אלא שגם דירקטור פעיל עשוי להיחשב כעובד, שכן די אם ייחד מזמנו לפעילות של החברה ולעסקיה כדי שייחשב כעובד. כלומר, לא אפשרות ההבחנה בין תפקידים שונים היא הנותנת, אלא אפשרות ההפרדה בין שתי מערכות יחסים מקבילות המתקיימות בינו לבין החברה.

ומן הכלל אל הפרט:

28. לאחר שבחנו את התשתית הראייתית בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת, תוך יישום המבחנים המפורטים, שוכנענו כי יש לראות בתובעת כעובדת ולא רק כבעלת מניות. נבהיר טעמנו.

29. ראשית, עיון בגרסתה הראשונית של הנתבעת מעלה כי היא מודה היא כי יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לחברה כעולה מסעיף 19 ו21 לתצהירה:" התובעת מעולם לא הועסקה על ידי הנתבעת , אלא הועסקה על ידי החברה... התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת הוגשה גם כנגד מעסיקה, חברת די. אס.איי דרמיסיינס בע"מ" והמשך בסעיף 37 לתצהירה:" הנתבעת חוזרת וטוענת כי יש לסלק על הסף את כתב התביעה דנן שהוגש כנגדה בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות, מאחר והתובעת הינה עובדת מן המנין בחברה דנן..." גם עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי הנתבעת מודה כי התובע עבדה בחברה:" ש: היא לא עבדה בחברה? ת: לא. היא נכנסה לעבודה איתי ועם יוני. יוני קיבל אותה מתקו, זה שהיא הכניסה כספים, כל אחד נתן שעות עבודה, אני נתתי 15 שעות ביום. ש: היא כן עבדה? ת: כל השותפים עבדו... ר' עמ' 22 שורות 1-3 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

30. כמו כן גם עיון בסיכומי הנתבעת שנעשו בעל פה, מעלה כי יש הודייה באמור:" אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת הועסקה אצל הנתבעת 2 " ר' עמ' 34 שורות 29 לפרטיכל הדיון מיום 11.7.12. רק בהשלמת הסיכומים בכתב חזר בו ב"כ התובע מטענה זו.

31. כמו כן אנו מקבלים את עדותה של התובעת בנדון, שהיתה מהימנה עלינו ולא נסתרה בעדויות ההגנה, לפיה שימשה כעובדת הלכה למעשה, כמצוטט:
" ש: אחרי שנכנסת שותפה לחברה זה לא עזר? ת: לא נכנסתי כשותפה לחברה, השיחות שניהלתי בסוף 06 היו לגבי העסקתי בתוך חברה שהנתבעת מנהלת- כוונתי לגב' טליה שגב. אנחנו סיכמנו איתה על כל תנאי תעסוקתי מבחינת המשכורת והתפקיד שאני אכנס לתוך החברה בניהולה" ר' עמ' 11 שורות 8-12 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

32. גרסתה של התובעת היתה עקבית בנדון , המעידה כי אכן שימשה כעובדת בחברה:
" ש: את היית פרילנסרית בחברה, באה והולכת מתי שאת רוצה?
ת: זה לא נכון. הייתי באה ב-8.00, למרות שבחלק הזמן ובתקופה די ארוכה ב-2007 המשרד היה בבית של טליה שגב, אז היא היתה ישנה עדיין ואני הייתי באה, מתיישבת ומתחילה לעבוד. זה היה חדר עבודה בתוך הבית" ר' עמ' 18 שורות 9-12 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.
"... הייתי מגיע בבוקר, מקבלת חומר שהיה מוכן, חומר שצריך להיכנס לאתר האינטרנט של החברה. העבודה שלי היתה לבדוק אותו , לסייע ולהכין אותו מבחינת השגיאות. הייתי עובדת על דף הבנק שהייתי מקבלת להוצאות, לגבי ניהול החשבון של החברה, הייתי מתחילה עם השאלות מאיפה ההוצאות, החשבוניות והשיקים. הייתי מסיימת את יום העבודה בסביבות 17.00 , כל יום עבדתי ככה, יום שיש לא עבדתי. ...." ר' עמ' 18 שורות 24-28 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

33. מעבר לאמור, החברה הוציאה תלושי שכר לתובעת וזאת מבלי למסור אותם לתובעת. ר' נספחי תצהיר גמ"ס מטעם התובעת.

34. מנגד, שוכנענו כי החברה והנתבעת לא ראו בתובעת בעלת מניות ו/או נושאת משרה כלשהי בנתבעת אלא קיבלו אותה לצורך ביצוע עבודה בלבד וזאת רק בכדי לקבל ממנה את הכספים בסך של 279,000 ₪, הא ראיה שכלל לא רשמו את המניות שלה ברשם החברות ולא העבירו לה אותם בנאמנות.

35. הנתבעת אף הודתה בכך במסגרת חקירתה הנגדית:" .. היא נכנסה לעבודה איתי ועם יוני. יוני קיבל אותה מתוקף זה שהיא הכניסה כספים, כל אחד נתן שעות עבודה, אני נתתי 15 שעות ביום" ר' עמד 21 שורות 31-32 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

36. כך גם הבינה התובעת בסופו של יום, במועד מאוחר מידי כעולה מחקירתה הנגדית:
":ש: בתור רו"ח בדקת שרשם החברות איך נרשמו המניות שלך? ת: בדקתי לא רשום. ש: מתי הם כן היו רשומות? ת: היו צריכים להיות רשומות אך לא נרשמו. ש: לא בדקת? ת: לצערי בדקתי בשלב מאוחר מידי. בגלל זה ביקשתי לקבל את הכסף בחזרה שהבנתי שרימו אותי והשתמשו בכסף שלי לדברים אישיים ולא לקידום החברה" ר' עמ' 17 שורות 17-23 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

37. אשר על כן שוכנענו כי התובעת שימשת כעובדת בחברה וכי למעשה הכובע השני שלה כבעלת מניות בנתבעת לא מומש ובא לעולם באופן פיקטיבי רק בכדי לקבל כספים מהתובעת כפי שנרחיב בהמשך. משכך אנו קובעים כי יש לראות בתובעת כעובדת של החברה.

38. עתה נעבור לבחון האם בנסיבות העניין משקבענו כי התובעת היתה עובדת בחברה, יש לראות בנתבעת כמעסיקה ישירה של התובעת והאם יש לחייבה באופן אישי גם בשל עילת הרמת מסך.

לעניין עילת הרמת מסך

39. אנו סבורים כי יש לבחון בתיק זה גם את הסוגייה בנוגע לחיוב הנתבעת באופן אישי מכוח עילת הרמת מסך.

40. לא נסתר מעיננו כי טענה זו בפן המשפטי שלה לא הובאה בכתב התביעה, עם זאת עיון בסעיפים נרחבים של כתב התביעה ובתצהיר התובעת ( סעיפים 19, 22,23, 24-26 ) מעלה כי התשתית העובדתית לצורך עילת הרמת מסך מצוייה בכתב התביעה ובתצהירה של התובעת. יתרה מזאת עיון בכתב הגנה ובתצהיר הנתבעת מעלה כי סוגייה זו עלתה ביוזמת הנתבעת בעצמה ומשכך היה לה יומה להתגונן כנגד טענה זו , כפי שאכן עשתה בהרחבה במהלך הדיון ובכתבי טענותיה.

41. ערים אנו כמובן לפסיקה המושרשת של בית-הדין הארצי לעבודה, לפיה אין לפסוק לתובע סעד או סכום שלא נתבע במסגרת כתב התביעה (ראה: ע"ע 39843-04-10 –מועצה מקומית כפר כנא נ' אחמד מוחמד טאהא ). עם זאת, סבורים אנו כי בדברינו לעיל אין משום סטייה מכלל זה נוכח תכליתו של הכלל ונוכח החובה ליישמו לאור תכליתו ובכפוף לעקרונות תום הלב.

42. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בכל הנוגע לסעד שלא נתבע, נפסק בע"ע (ארצי) 673/09 , עו"ד טלי גלעד - מזור נ' מדינת ישראל, כמצוטט:
"... ההלכה בעניין זה תומצתה מפי השופטת ארד, כתוארה אז, בענין הרב יוסף מינסקי, וכך נאמר שם:
"כלל הוא, שלא יזכה התובע בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובית המשפט לא יעניק סעד
ultra petita לאמור, סעד מעבר לזה שהתבקש בכתב התביעה... "ערכאה שיפוטית אינה מוסמכת ליתן בידי צד סעד גדול מזה שביקש אך הוא מוסמך ליתן בידו סעד חלקי ואף סעד שונה מהנתבע, כאשר אין בידו ליתן את הסעד המבוקש" [פסק דינה של סגנית הנשיא השופטת ברק, עס"ק 1018/04, שירותי בריאות כללית - הסתדרות המעוף, 30.5.05].חריגים לכלל יכול ויתקיימו במקרה בו העובדות הנחוצות לצורך הכרעה באותו סעד הובהרו למעלה מהנחוץ ולא היה טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים; או במקרה בו נמצא כי הסעד המבוקש נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה. חריג זה יכול ויתקיים גם בשלב של ערעור ובלבד שהעובדות הקשורות בו נתבהרו בהליך. ....אולם, בכל מקרה, לא יוענק סעד כנגד נתבע, אשר כלפיו לא התבקש כלל מתן הסעד שנפסק, כאשר לא ניתנה לאותו צד הזדמנות להשמיע טיעוניו ולהתייחס לאפשרות כי יוטל עליו חיוב כזה או אחר..." ראה גם: ע"א 253/84, ספיר נ' ספיר , פ"ד מב (3), עמ' 14].

43. לטעמינו עקרונות נשוא הפסיקה לעיל מתקיימים בענייננו, משכך נבחן את סוגיית הרמת המסך .

התשתית המשפטית להרמת מסך

44. חוק החברות תוקן ובסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות החדש"), נקבעו ההוראות דלקמן –
(א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) יחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;
(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית המשפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה".

45. עובר לתיקונו של חוק החברות, היו בתי המשפט מבצעים הרמת מסך תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת, מקום בו מצאו שנעשה שימוש לרעה בקיומה של ההתאגדות כחברה, כמפורט בפסיקה, כמצוטט:
"יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות" (ד"ר א' חביב סגל, "דיני חברות" לאור חוק החברות החדש", התשנ"ט-1999, כרך א' עמ' 253).

46. חוק החברות החדש הרחיב את המקרים בהן ניתן לבצע הרמת מסך במספר הקשרים, וכך, בעוד שעובר להתקנתו דובר על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הרי שבהתאם ללשון סעיף 6 לחוק החדש, ניתן לבצע הרמת מסך כאשר - "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן ..." או שהתקיימו התנאים שבסעיף 6(ג) לחוק; זאת, כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת דין, או לקפח אדם, או שצודק לבצע הרמת מסך, שכן, היה יסוד להניח שניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

47. בית-הדין הארצי לעבודה הוסיף והרחיב בשנים האחרונות את המקרים בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך. על פי גישה זו, חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הפיננסית של החברה, ובהעדר יכולת פיננסית יתכן ויהא מקום להטיל אחריות אישית על בעלי החברה שהעסיקה את העובדים.

48. בהתאם לכך נפסק כי אין מקום להמשך העסקתו של עובד, ע"י מעסיק היודע שלא יוכל לשלם לעובד את שכרו ו/או את זכויותיו הסוציאליות.
וכך, למשל, נפסק כדלקמן –
"בצד הכלל הבסיסי הנותן תוקף לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה, קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה ולעיתים אף לבעלי תפקידים בה. העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג 'שימוש לרעה' כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד (ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, עמ' 253; דיון לח/3/52 ברגר ואח' נ. קאמיל פד"ע י' 435, 441-442) ... מבין מגוון המתקשרים עם החברה, יש לעובדים בה מעמד מיוחד. העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא; העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד. העובד אינו עוד נושה "וולונטארי" העובד הוא מתקשר מיוחד אשר כלפיו קיימת אחריות מוגברת מצד החברה ובעלי השליטה בה" . (ראה: ע"ע 1170/00, מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, מיום 27.11.02).

49. עוד נפסקו הדברים הבאים –
"העסקת עובדים יוצרת קרבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קרבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קרבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קרבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם ... הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עיסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדים - לעיתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך ...". (ע"ע 1201/00, יהודית זילברשטיין-ערב חדש עיתונות אילת בע"מ, מיום 17.12.02).

50. סוגית הרמת המסך בין עובד אל מול בעל המניות של החברה שהעסיקה את העובד, באה לאחרונה שוב לפתחו של בית הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 129/19, אופיר זוננשיין נ' G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, שם קבעה כב' השופט וירט-ליבנה, כמצוטט:
" ...אי תשלום שכר ורכיבים אחרים לאורך תקופה כה ארוכה, מהווה הפרה ברורה ומובהקת של חובת האמון ותום הלב בנדרשים ביחסים שבין מעסיק לעובד, הרמה המלמדת על שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות ולקפח, כך שנוצרת הצדקה להרמת מסך. אנו סבורים כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובד ליכולת הפיננסית של החברה...חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי העבודה מחייבת להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה. במקרה כפי שנדון בפנינו, הגורם שעמד מאחורי החברה ידע שהחברה לא תוכל לשלם שכר למערער והמשיך לפעול בחברה ולהעסיק את המערער מבלי ששולם לו שכר וזכויות סוציאליות. אין בידינו לתת הכשר להתנהלות מעין זו".

51. מן הכלל אל הפרט- לאחר שעיינו היטב ובחנו את מארג הראיות ולאחר ששמענו את העדויות בתיק, אנו סבורים כי התקיימו בפנינו נסיבות המצדיקות להרים את מסך ההתאגדות בכל הנוגע לנתבעת. נטעים טעמינו.

הנתבעת כבעלת מניות בנתבעת

52. ראשית נבחן האם הנתבעת היתה בעלת מניות בחברה כדי לבסס את עילת הרמת המסך.

53. לטענת הנתבעת לא היתה בעלת מניות בנתבעת ולא עסקה בניהול אלא שימשה כעובדת בלבד ולראיה טוענת כי עיון בתדפיס רשם החברות מעלה כי אינה רשומה כבעלת מניות. מנגד, התובעת טוענת כי הנתבעת שימשה כבעלת מניות, ניהלה את החברה וכך אף הציגה את עצמה, כלפי צדדים שלישיים.

54. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ובחנו את מארג הראיות, אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה איננה בעלת מניות ושימשה רק כעובדת בחברה .

55. גרסתה זו סותרת את ההסכם עליו היא חתומה- נספח טז לתצהיר התובעת. עיון בהסכם זה, שנחתם בין התובעת לבין החברה באמצעות הנתבעת ומר הנגבי מעלה כי ההואיל הראשון קבע, כמצוטט:
" הואיל טליה שגב ויוני הנגבי שותפים מזה מספר שנים, בייצור שיווק של מוצרים בתחום הביו טכנו ליגות הביו אורגאני וכן במתן טיפולים בקליניקות בהסכמי התקשרות במקומות שונים בארץ ועיקר הפעילות כיום מרוכזת תחת כנפי החברה בשם – די.אס.איי דרמי סיינס ישראל בע"מ"

56. כמו כן עיון בסעיף 5 לאותו הסכם מעלה , כמצוטט:
5.1 הון הכללי של המניות אשר ירשם ברשומות של החברה (להלן:"מניות רגילות")
5.2 לטליה שגב 51.5% (חמישים ושתיים) מהון המניות של החברה.
5.3 ליוני הנגבי 47.5% (ארבעים ושמונה) מהון המניות של החברה
5.4 לסילבי – 1% (אחוז אחד) מהון המניות של החברה.
5.5 רישומם של המניות יעשה באופן הבא בשלב הראשון ירשמו מניות של טליה ובשלב השני תרשם המניה של סילבי. המניות ירשמו ברשם החברות כדין באותו מעמד"

57. כמו כן עיון בסעיף 6.3 להסכם זה מעלה כי הוסכם כמצוטט:" כל מכירה ו/או העברה של מניות החברה תהיה כפופה לאישור מועצת המנהלים ששל החברה מייסדי החברה – יוני וטליה, אשר יהיו רשאים לאשר או לסרב העברה ו/או מכירה הנ"ל לפי שיקול דעתם הבלעדית ובלבד ששיקול דעת זה יופעל באופן סביר ולטובת החברה."

58. עיון בעדויות התובעת, הן במסגרת חקירה נגדית בדיון ההוכחות והן במסגרת חקירה נגדית במסגרת בקשה לביטול פסק דין והן במסגרת חקירה נגדית בתיק האזרחי מעלה כי למרות סתירות רבות בעדותה, שוכנענו כי היא ידעה היטב כי היא מחזיקה ב- 51% מניות של החברה ואינה משמשת רק כעובדת בחברה, כמפורט:
עיון בפרוטוקול הדיון מיום 7.6.12. בעמ' 25 שורות 7-26 מעלה, כמצוטט:
"ש: בישיבה הקודמת כאן, העדת על יוני – פרוטוקול 28.4.11 עמ' 3 שורות 17-21- בבקשה לביטול פסק דין- מתי סיכמת שאת מקבלת 51%?
ת: די מאוחר לאחר הקמת החברה.
ש: מפנה לסעיף 60 לתצהירך
ת: יש הסכם אחר ביני לבין יוני . לפני החתימה עם התובעת.
ש: זה צורף לתצהירך ההסכם הזה? ת: לא.
ש: ומה הוא אמר לך שייתן לך 51%?
ת: ככה הוא אמר שייתן , אבל בפועל הכל היה רשום על שמו..
ש: מה נחתם בהסכם הפנימי בינך לבין יוני לפני ההסכם עם התובעת?
ת: אני פעם ראשונה שהקמתי חברה ואני לא מבינה בזה שום דבר, חוץ מלטפל ולכתוב את הדברים , אני לא יודעת... הוא אמר שהמניות יהיו עליו ואני לא אדאג יהיו לי 51% ובפועל זה לא היה. הם לא יכולים להיות שלי כי אני לא חברה ברשם החברות.
ש: המניות היו בנאמנות אצל יוני? ת: אני לא יכולה להגיד אם היו בנאמנות או לא, כי אני לא מבינה את המינוח. הוא נתן לי חוזה שיש לי 51% מהמניות, אבל בפועל זה לא היה כך."

59. מנגד, עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת במסגרת הבקשה לביטול פסק דין בתיק דנן מעלה כי דווקא התובעת יודעת ומבינה את סוגיית נאמנות מניותיה, כמצוטט:
" ש: למה לא רשמו את המניות על שמך? הוא רצה להשתלט על הכל והוא החזיק את המניות שלי בנאמנות. לא ידעתי אפילו מהן כי זה היה נאמנות אצלו. הוא רשם לי את זה רק בחוזה הזה. כשעשינו את זה מול סילבי הוא אמר שיתן לי 51 אחוז בתנאי שאמשיך לטפל באנשים... "ר' עמ' 3 שוורות 24-27 לפרטיכל הדיון מיום 28.4.11.

60. יתרה מזאת, עיון חקירתה הנגדית של הנתבעת במסגרת התיק האזרחי המתנהל בנדון מעלה כי הודתה כי היא הקימה את החברה ביחד עם יוני שנה לפני שנכנסה התובעת. ר' עמ' 2 שורות 25-27 לפרטיכל הדיון מיום 29.5.11 בתא"ק 175739-09 . האמור לא הפריעה לנתבעת להעיד במסגרת חקירתה הנגדית באותה סוגייה ממש כמצוטט:
ש:"... כתוב שאת המייסדת של החברה בהסכם וחברה במועצת המנהלים. סעיף 6.3 מה תגובתך? ת: אני עבדתי ולא הייתי מייסדת. זה לא שקר מה שכתוב. אין לי שום קטע בעניין הזה. ר' עמ' 4 שורות 14-16 לפטיכל הדיון מיום 28.4.12.

מנגד במקום אחר, הנתבעת העידה:
"... מי השקיע כספים בחברה? ת: פתחנו את החברה ב-06 ישר התחלנו לעבוד. ר' עמ' 29 שורות 21-22 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

ובדיון בבית משפט השלום בתל אביב בתא"ק 175739-09 מיום 29.5.12 בעמ' 5 שורות 13-14, העידה הנתבעת:" האתר היה מנוהל ע"י יוני הנגבי והוא הפיל את כל האתר. אני בעצמי לא מוצאת אותו, הוא השאיר עלי המון דברים".

61. לעומת זאת כנשאלת הנתבעת מדוע הציגה את עצמה כמנהל ומייסדת החברה בכתבות ובאינטרנט עונה הנתבעת : "ש: את מכירה את הפרסום הזה באתר הבית של מגזין יופי? ת: בטח ש: אני רואה שכתוב שאת חברת הנהלה? ת: נכון. אני כתבתי את זה. בטח שכתבתי את זה. העיתונאים שאלה מה תפקידי ואמרתי שאני ביולוגית חברת הנהלה. לא שזה לא נכון אבל היא ביקשה טייטל. לשאלת בית הדין למה לא אמרתי רק שאני עובדת שם ואמרתי שאני חברת הנהלה אני משיבה שאני עבדתי שם . רציתי טייטל מכובד . לא כתבי דברים שהם לא נכונים. אני אמרתי את זה כי היא ביקשה ממני טייטל מכובד. היא אמרה לי "אכפת לך שאני אכתוב שאת חברת הנהלה" ר' עמ' 4 שורות 21-32 לפרטיכל הדיון מיון 28.4.12. אולם מצג זה של היות התובעת מנהלת בנתבעת הוצג במספר מקומות . ר' נספחים ט-יא לתצהיר התובעת.

62. זה המקום לציין כי הנתבעת העידה במהלך עדותה ב-28.4.12 כי לא יכולה להיות בעלת מניות וכי רק עבדה בחברה. ר' עמ' 3 שורות 17 לפרטיכל הדיון מיום 28.4.11. וכן התובעת גם לא שללה במסגרת חקירתה הנגדית כי לא היו לה מניות בגלל היותה מסובכת עם נושים, בנושא זה ענתה הנתבעת, כמצוטט: "ש: אולי לא היו לך מניות בגלל שהיית מסובכת עם נושים, היה לך תיקים בהוצל"פ והיה לך חשבון מוגבל? ת: באותה תקופה היה לי איחוד תיקים, לא היה לי נושים ולא שום דבר היה לי איחוד תיקים בהוצל"פ.. ר' עמ' 25 שורות 30-31 – עמ' 26 שורות 1-3 לפרטיכל הדיון מיום 28.4.12.

63. אשר על כן שוכנענו כי הנתבעת שימשה כבעלת מניות בחברה ולא רק כעובדת, וכי מניותיה הוחזקו בהסכמתה, בנאמנות על ידי מר יוני הנגבי, שהקים עם הנתבעת את החברה ולכן אין רישום של מניות אלו ברשם החברות.

64. יובהר כי ישנם מצבים בהם הרישום במרשם של בעלי המניות אינו משקף את הזכויות המלאות. הזכויות במניה הינן עבירות. כל בעל מניות רשאי להעביר את מניותיו לאחר (כפוף למילוי התנאים הקבועים בדין ובתקנון החברה). על כן ייתכנו מצבים שבהם הושגה הסכמה על העברת מניות בין מעביר לנעבר, אולם העברה זו טרם נרשמה במרשם בעלי המניות. כן יתכנו גם מצבים שבהם בעל המניות הרשום יחזיק את המניות כנאמן עבור אחר. משקבענו כי מניות הנתבעת הוחזקו בנאמנות, אין בהעדר הרישום כדי לקבוע כי הנתבעת אינה בעלת מניות.

65. מעבר לאמור, בתי משפט גם הכירו בזכויותיהם של מי שטענו לבעלות במניות אף אם טרם נרשמו (ראה למשל ת.א (חי') 618/05, פריצקר נ' פיליפס (ניתן ביום 28/9/05) וכן ראה: ע"א 497/84, ביטון נ' אמר, פ"ד מא (1) 673, 681 (1987)) הואיל ומצבים כאלו בהם לא מנוהל רישום מהימן בחברה אינם נדירים. לטעמינו במקרה דנן יש לראות בנתבעת כבעלת מניות , הגם שמניותיה לא נרשמו.

66. אשר על כן אנו קובעים כי הנתבעת שימשה כבעלת מניות בחברה.

עילות להרמת מסך
מצגי הנתבעת

67. לאחר שעיינו בכל חומר הראיות ולאחר ששמענו את העדים שוכנענו כי הנתבעת ניצלה את האישיות המשפטית של החברה כדי לקפח את התובעת ותוך גרימת נזק לתובעת, זאת על ידי הצגת מצגי שווא בכל הנוגע למצבה של החברה, כדי לגרום לתובעת להעביר כספים ולחתום על הסכם מקפח בכל הנוגע לזכויות התובעת, תוך שימוש לרעה בעיקרון האישות המשפטית ותוך ידיעה שאין כל יכולת לחברה או לנתבעת לשלם לתובעת את שכר עבודתה.להלן נימוקינו.

68. לאחר ששמענו את העדויות אנו מעדיפים לקבל את עדותה של התובעת שהיתה מהימנה עלינו על פני עדותה של הנתבעת שלא היתה מהימנה עלינו, ונתגלו בה סתירות רבות, כמפורט.

69. עיון בחקירה הנגדית של התובעת מעלה כי האמור בסעיף 9 לתצהירה לא נסתר כלל ועיקר וכי ההיכרות הראשונית של התובעת היתה אל מול הנתבעת שהציגה באופן אישי לתובעת את המצב של החברה:" ..אני התרשמתי מהגודל של העסקים והמכירות שטליה הציגה בפני.לשאלת בית הדין. ש: מתי טליה מסרה לך את הנתונים בדבר גודל העסק? ת: במהלך מרץ. ש: מי מסר לך את הנתונים האלה? ת: טליה מסרה לי את המידע. יוני לא היה מעורב בשיחות אלה. ש: איך היא מסרה לך את המידע? ת: מאזנים לא קיבלתי. את המוצרים היא הציגה. סיפרה לי לגבי העסקים שזה מתנהל דרך הסוכנים שעושים מכירות, שעומדים להיכנס כמשקיעים בשווי של 7 מיליון דולר ובדרך יש מפעל שצריך לבנות" ר' עמ' 12 שורות 1-12.

70. ובהמשך בחקירה החוזרת: " ... אני נתתי את הכסף הראשוני כי בפברואר, במילים של טליה שגב. היא קיבלה 90 אלף דולר עבור סחורה שנמכרה ביפן. סחורה של החברה, סחורה של ייצור פרי התכשיר שלה ..." ר' עמ' 20 שורות 12-20 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

71. מנגד, עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת מעלה כי במועד בו בחנה התובעת את האופציה האם להעביר סך של 279,000 ₪ שהינם כספי הפיצויים שלה, לחברה, ידעה הנתבעת היטב כי מצבה הכספי של החברה אינו טוב ולמרות זאת הדבר לא מנע ממנה להציג מצג הפוך לנתבעת, מצג שגרם לה להשקיע אל כספי הפיצויים שלה ולחתום על ההסכם, כמצוטט:
" בגלל חוסר הכספים בחברה סגרנו ועבדתו בחדר אחד בבית שלי. איך חברה עושה כסף בחדר אחד בבית שלי? ש: ממתי עברת לעבוד ת: בספטמבר 06 נפתחה החברה וכדי שהיא תתקיים בגלל כל ההוצאות שלה, בספט' סגרנו שהטיפול עוד היה בבעלה. ואז עברו אליי לדירה. איך אפשר להציג מצגות שווא בחדר של 10 מטר. ש: אמרתם לה שאין בחברה שום דבר והיא התעקשה לשלם כסף? ת: אבל ראו את זה... ר' עמ' 22 שורות 1-12 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

לעומת זאת עיון בעמ' 24 שורות 19-23 מעלה כי גרסתה של הנתבעת משתנה ולפתע טוענת היא כי אכן היו תוצאות נפלאות בכל הנוגע לפעילות החברה:
" לא הזהרת את התובעת למה לשלם 279 אלף ₪ בחברה שאין בה כלום? ת: חברה שנוסדה ב-06 שהיא הביאה את בעלה ואנשים אחרים וכולם ראו תוצאות נפלאות וקיבלנו שטח אדמה שהחברה תבנה עליו מפעל ומעבדות וקיבלנו אישורים מהתמ"ת מרגע קבלת האישורים ואיך שהתובעת נכנסה היא הייתה אך ורק בכל הנכסים עם יוני הנגבי עם המנכ"ל היא לא אני. אני ישבתי ועבדתי 15 שעות כולם מכירים רק את סילבי ואת יוני , התובעת דיברה עם דודו וולף מהתמ"ת..."

72. אולם לאחר שהנתבעת נשאלת על אותו מפעל לפתע נסוגה היא:" יש מפעל בשטח שאת מדברת? ת: תשאלי את יוני, אני לא יודעת ש: את לא ראית שמשהו מעבירים למפעל? ת: נעשה סדר. התובעת נסעה עם המנכ"ל לא פעם ולא פעמיים ראתה את השלט שהמדינה תלתה בשם של הנתבעת בפארק נועם. יש לי מסמכים על כך. התובעת ראתה חברה בהתהוותה היא זיתה את הפוטנציאל של החברה והיא הביאה חברים ואת בעלה וראתה את התוצאות. ד: את אומרת שיש שלט בשטח? ת: כן . עמוד עם שם. ש: מפעל אין? ת: מי יקים מפעל. זה היה הכל על השם של יוני. ר' עמ' 24 שורות 24-32 ועמ' 25 שורות 1-2 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

73. למותר לציין כי הנתבעת לא הציגה אסמכתאות בכל הנוגע לבניית מפעל ומעבדות ו/או אישורים מהתמ"ת ו/או גיוס כספים וכד'. הימנעותה הנתבעת מהצגת ראיות בנדון פועלת לחובתה.

74. מנגד, בניגוד למצג שהציגה הנתבעת לתובעת כפי שפרטנו, במהלך דיון ההוכחות הודתה הנתבעת כי כלל לא גייסה כספים. ר' פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום . עוד הודתה הנתבעת במהלך הדיון כי היא גם לא השקיעה כספים בנתבעת כלל. ר' עמ' 29 שורות 18-20 לפרטיכל הדיון מים 7.6.12.

75. כמו כן עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת במסגרת הדיון בתיק תא"ק 175739/09 מעלה כי הנתבעת הודתה כי כלל לא היה הליך גיוס בחברה, כמצוטט:" ש: כמה עובדים היו? ש: שניים. אני והמשיבה נכנסה. ש: החברה לא העסיקה רופאים: לא. ש: היו לה קשרים בינלאומיים? ת: דרמיסיינס עשתה כנס בתל השומר... גייסתם מיליונים? ת: אין גיוס. ... .ר' עמ' 2 שורות 18-32 לפרטיכל הדיון מיום 29.5.12. ר' עמ' 3 שורות 1-5 לפרטיכל הדיון מיום 29.5.12.

76. כמו כן לטעמינו יש לזקוף לחובתה של הנתבעת גם את העובדה כי הנתבעת הודתה במהלך עדותה הן בחקירה הנגדית בדיון ההוכחות והן במסגרת חקירתה הנגדית בבקשה לביטול פסק דין ובבית משפט השלום, כי במועד בו הנתבעת חתמה על ההסכם וכן גם לפני כן במועד בו הוצג לתובעת מצג על ידי הנתבעת, כדי לגרום לה להשקיע כספים בחברה מצבה הכספי של הנתבעת היה בעייתי:"ש: אולי לא היו לך מניות בגלל שהיית מסובכת עם נושים, היה לך תיקים בהוצל"פ והיה לך חשבון מוגבל? ת: באותה תקופה היה לי איחוד תיקים... ברגע שיש איחוד תיקים אי אפשר לפתוח חשבון בבנק..." ר' עמ' 26 שורות 1, ו9. ובהמשך בשורות 26-29. וכן ר' עמ' 30 שורות 18-28 לפרטיכל הדיון מיום 29.5.11 בתא"ק 175739-09 .

77. מעבר לאמור שוכנענו כי הנתבעת היא זו שגרמה לתובעת למסור את השיקים נשוא ההסכם לנתבעת ללא ציון שם המוטב. לאחר ששמענו את העדויות בנושא זה אנו מעדיפים לקבל את עדותה של התובעת בנקודה זו שלא נסתרה:
ש: נתת ליוני שיקים פתוחים על החלק? ת: איפה אתה רואה ליוני? השיקים פתוחים מכיוון שלא ידעתי למי לכתוב אותם. עדיין לא היה לי ברור למי צריך לתת אותם. ש: למרות שההסכם מאפריל כבר בפברואר נתת כסף לחברה? ת: לא נתתי לחברה, נתתי לטליה. ש: אני אומר לך שאת יודעת איפה השיקים הופקדו? ת: נכון. השיקים הופקדו בחשבון שהיה של החברה שהיה מתנהל בבנק של החברה, לאומי לפי התשובה שקיבלתי מטליה שגב,... ר' עמ' 14 שורות 7-20 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

78. מעבר לאמור, הנתבעת לא הציגה כל ראיה מה נעשה עם הכספים אותם מסרה הנתבעת לתובעת. הימנעות זו מהצגת ראיות בנדון פועלת לחובתה.

79. זה המקום לציין כי הנתבעת הודתה כי היתה עוד חברה וגם לגביה טענה היא להיותה עובדת בלבד:" ש: מה זאת חברת דרמיסנס? ת: דרמיסנס היא רופא מארגטינה שעבד איתנו. ש: היו 2 חברות באותו שם? ת: זה לא אותו שם, החברה השניה הייתה דרמיסנס. ש: מי היה שם בעל המניות? ת: הרופא . אני רק עבדתי שם." ר' עמ' 29 שורות 3-6 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

80. מכל האמור לעיל שוכנענו כי הנתבעת שהיתה בעלת מניות בחברה ועמדה מאחורי החברה וחתמה על הסכמים בשם החברה ידעה כי מצבה הכספי של החברה ושלה לא יאפשר לשלם לתובעת שכר וזכויות סוציאליות ולמרות האמור בחוסר תום לב לא מסרה מידע זה לתובעת, עובר להעברתה לחברה כספים בכימות גבוה. חמור מכך שוכנענו כי הנתבעת הציגה באופן אישי לתובעת מצג שווא בכל הנוגע למצבה הכספי והעתידי של החברה וגרמה לתובעת להעביר כספים לחברה בשל כך, זאת בחוסר תום לב תחת הסתתרות האישיות המשפטית של החברה באופן שגרם עוול לתובעת ואבדן כספי רב .

81. אשר על כן אנו קובעים כי יש לחייב את הנתבעת באופן אישי למחויבויות החברה בשל קבלת עילת הרמת מסך.

האם יש לראות בנתבעת כמעסיקה של התובעת

82. למעלה מן הדרוש נבחן האם יש לראות בנתבעת כמעסיקה של התובעת , במנותק מעילת הרמת המסך, שפרטנו.

83. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעת כמעסיקָתהּ האמיתית. לטענתה, הנתבעת היא ששכרה אותה לעבודה, היא זו שיצרה את המצגים בכל הנוגע להצלחה העסקית של החברה שמכוחו העבירה התובעת כספים, היא זו שפיקחה על עבודתה והיא זו שבסופו של יום פיטרה אותה. מנגד טוענת הנתבעת כי היא לא שימשה כמנהלת והיתה רק עובדת בחברה וכי לא העסיקה את הנתבעת.

84. לאחר שבחנו בקפידה את מארג הראיות שהונחו בפנינו ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים שוכנענו, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין הנתבעת.

85. ראשית נציין כי הנתבעת נחקרה 3 פעמים בכל הנוגע לסוגיות נשוא תיק זה ועלו סתירות מהותיות ורבות בהשוואת גרסותיה כפי שנפרט בהמשך באופן שאין אנו מוצאים את גרסתה של הנתבעת אמינה, זאת בניגוד לגרסת התובעת שהיתה אמינה עלינו, ועלתה בקנה אחד עם שאר הראיות בתיק ועם הגיונם של דברים .

86. עיון בעדותה של הנתבעת מעלה כי בתחילה העידה כי התובעת לא ידעה עברית ואנגלית ולכן לא ניתן לקבל אותה לעבודה, כמצוטט:" ש: מה סיכמתם על תנאי העבודה? לא היו תנאי עבודה. היא הגיעה אלינו כתוצאה שטיפלנו בבעלה, בעלה התלונן ובכה בפני הנגבי שתהיה איתנו שהיא לא מסתדרת ... לא קיבלנו אותה לעבודה כי אין לה עברית ואין לה אנגלית. איך אפשר לקבל דבר כזה לעבודה?ש: היא לא עבדה בחברה? לא. היא נכנסה לעבודה איתי ועם יוני. יוני קיבל אותה מתוקף זה שהיא הכניסה כספים, כל אחד נתן שעות עבודתה, אני נתתי 15 שעות ביום. ר' עמ' 21 שורות 25-32 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

87. מנגד לאחר מכן העידה הנתבעת, בכל הנוגע לאותה תובעת שאין לה עברית ואין לה אנגלית, כמצוטט: " התובעת היתה מהיום הראשון בקשר איתנו, הלכנו איתנו לכל הרופאים שהיה להם את הטכנולוגיה הזו, הייתה איתנו אצל משה אלמליח שנתן לנו חלק גדול מהעבודה, הייתה עובדת מול ד"ר גרינר..." ר' עמ' 22 שורות 27-30 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

ובהמשך : כולם מכירים רק את סילבי ויוני , התובעת דיבר עם דודו וולף מהתמ"ת. הוא היה מתקשר אליה ומבקש רק אותה" ר' עמ' 24 שורות 22-24 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

88. כמו כן עיון בעדותה של הנתבעת מעלה כי לכל אורך הדרך היא טוענת כי מר יוני הנגבי הוא זה שהיה המעסיק של התובעת וכי טוענת כנגד התובעת מדוע לא פנתה ישירות אליו.

89. מנגד הנתבעת לא מצאה לנכון לזמנו לעדות כדי לאשש את טענותיה בנדון, הימנעות מהבאת ראיה. הימנעותו של הנתבע מלמסור גרסתו, מהווה חיזוק לטענות התובעת, שכן לא אחת נקבע בפסיקה:
"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" ראה: ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651).

90. מנגד עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הצהירה היא כי נשכרה על ידי הנתבעת לתפקיד מנהלת כספים ופיתוח עסקי של החברה (סעיף 2 לתצהירה) וכי הנתבעת היא זו שסיכמה עימה את תנאי עבודתה והיא זו שהתחייבה בפניה לשלם לתובעת סך של 7000 ש"ח ברוטו לחודש החל מיוני 2007 ( ר' סעיף 7 ) וכן כי הנתבעת היא זו שביקשה מהתובעת להחזיר את המפתחות של החברה והיא זו שהפסיקה את העסקתה באותו מועד ( סעיף 16 לתצהיר).

91. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר: " לא נכנסתי כשותפה לחברה, השיחות שניהלתי בסוף 06 היו לגבי העסקתי בתוך חברה שהנתבעת מנהלת- כוונתי לגב' טליה שגב. אנחנו סיכמנו איתה על כל תנאי תעסוקתי מבחינת המשכורת והתפקיד שאני אכנס לתוך החברה בניהולה. ר' עמ' 11 שורות 10-12 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12. ובהמשך: "אני ניהלתי מה שטליה אמרה לי לעשות, במסגרת הפעילות העסקית בתוך העבודה" (ר' עמ' עמ/ 11 שורות 24. לפרטיל הדיון מיום 7.6.12)

ובהמשך: ".. כל השיחות שלי היה רק עם טליה ועם יוני לא היה לי עם מי לדבר. יוני גם היה אחד העובדים של טליה, הוא היה עושה מה שהיא אמרה לו והוא היה מעביר לי את שהיא אמרה לו להגיד לי" ר' עמ' 19 שורות 3-6 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

92. כמו כן הוכח לטעמינו כי התובעת מסרה את השיקים בסך של 279,000 ₪, לידי הנתבעת וזאת מבלי שרשמה לפקודת מי הם, דבר המחזק את מעורבותה של הנתבעת כמעסיקה של התובעת. מעבר לאמור, העבודה בוצעה בביתה הפרטי של הנתבעת.

93. כמו כן כפי שפורט שוכנענו כי הנתבעת היא זו שהציגה מצגי שווא לתובעת בכל הנוגע להצלחתה של החברה ולחוסנה הכלכלי דבר שהוביל לכך שהתובעת הסכימה לעביר כספים לנתבעת ולעבוד בה.

94. הנה כי כן, מהראיות אשר בפנינו עולה תמונה ברורה וחד משמעית, לפיה הנתבעת היא זו שקיבלה את התובעת לעבודתה , היא זו שסיכמה את תנאי העסקה של התובעת ניהלה את התובעת , קיבלה את התובעת לעבודתה, הפסיקה את העסקתה והיתה מעורבת בכל תנאי העסקה ולכן יש לראותה גם כמעסיקה ישירה של התובעת.


הזכויות המגיעות לתובעת
שכר עבודה

95. לטענת התובעת סוכם בינה לבין הנתבעת כי שכר עבודתה החל מחודש 6/07 יעמוד על סך של 7000 ₪ ברוטו לחודש. עוד טוענת התובעת כי החל מחודש 11/07 הפחיתה את היקף משרתה ולכן בכל הנוגע לחודשים 11/07 ועד 8/08 על הנתבעת לשלם לה שכר בסך של 3500 ₪ לחודש. בנוגע לחודש 9/08 טוענת התובעת כי עבדה בו 10 ימים בלבד, משכך על הנתבעת לשלם לה שכ"ע בסך של 1590 ₪.

96. מנגד, עיון בכתב ההגנה ובתצהירה של הנתבעת מעלה כי מלבד הטענה כי אין לחייב אותה בתשלומים נושא התביעה מכל הסיבות שפורטו לעיל וכי הסיכום היחיד שהיה היה לפי המפורט בהסכם קרי אחוז אחד מהון המניות מבלי שסוכם על תשלום שכר עבודה, אין כל גרסה או טענה בנוגע לתקופת העסקה של התובעת ו/או להיקף משרתה ו/או לנסיבות סיום העסקתה.

97. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים אנו מעדיפים לקבל את גרסת התובעת שלא נסתרה והיתה מהימנה עלינו לפיה סוכם בינה לבין הנתבעת כי שכר עבודתה החודשי יעמוד ע"ס 7000 ₪ ברוטו למשרה מלאה וכי החל מחודש 11/07 החלה לעבוד במשרה חלקית.

98. אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה סוכם עם התובעת כי לא תקבל שכר אלא רק הון מניות כפי שפרטנו בהרחבה לעיל, מעבר לאמור ברי כי אין השכל הישר מקבל כי התובעת היתה מוכנה לשלם סכום כה נכבד של 279,000 ₪ שהינו כלל הפיצויים שלה ממקום עבודתה הקודם, בגין אחוז אחד מהון מניות, בחברה שאינה רווחית.

99. אנו מקבלים את גרסת התובעת כפי שפרטה במסגרת תשובתה לשאלת בית הדין:
" ש: את אומרת שבעצם סיכמו איתך שכר ואת טוענת שלא קיבלת תקופה ארוכה מדוע לא עשית כן ( צ.ל כלום. א.ר.ב) ת: לא נרשם הסכם לתעסוקתי. האמון שלי היה כל כך גבוה, לא חשבתי שצריך לרשום משהו שאנחנו סיכמנו והיה מאד מדוייק בנוגע לסכום שאקבל ואיך יהיה תעסוקתי. חוץ מבעל פה לא פניתי בשום דרך בגלל ההבטחות של קרובי המשפחה, שאמרו שמבינים את המצב שלי, וגם טליה אמרה לי שהיא מבינה את המצב שלי כמה הוא קשה. ר' עמ' 21 שורות 1-7 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

100. יתרה מזאת גם הנתבעת בחקירתה הנגדית מודה כי נשארה לעבוד בחברה למרות שלא קיבלה כספים. ר' עמ' 29 שורות 15-17 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

101. מעבר לאמור הנתבעת לא הציגה כל גרסה לעניין היקף משרתה של התובעת, מנגד גרסת התובע בכל הנוגע להיקף משרתה כפי שפורט בתצהירה, לא נסתר וגרסה זה חודדה והובהרה במסגרת החקירה הנגדית:" לאחר מכן עברתי לעבוד חצי משרה שזה אומר באתי בסביבות 16.00 -20.00 -21.00 פחות או יותר " ר' עמ' 18 שורות 30-32 לפרטיכל הדיון מיום 7.6.12.

102. עיון בכתב ההגנה, בתצהיר העדות ובחקירה הנגדית של הנתבעת, מעלה כי הנתבעת כלל לא התייחסה לאמור.

103. אשר על כן אנו מקבלים את גרסת התובעת ואת תביעתה בכל הנוגע לרכיב שכר העבודה ובכל הנוגע לתקופת העסקתה ומשכך אנו קובעים כי תקופת העסקתה של התובעת בנתבעת הינה מיום 1.6.07 ועד ליום 10.9.08 .

104. אשר על כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה כמפורט:
עבור החודשים יוני 2007 ועד לחודש אוקטובר 2007: 7000 ₪ ברוטו * 5 חודשים = 35,000 ₪.
עבור החודשים נובמבר 2007 ועד אוגוסט 2008: 3500 ₪ * 10 חודשים = 35,000 ₪
עבור חודש ספטמבר 2008 ( בו עבדה התובעת 10 ימים) = 1590 ₪.

105. בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין פיצויי הלנת שכר עבודה, לא שוכנענו כי יש לקבלו וזאת בשל התיישנות של החלק הארי של תביעה זו וכן בשל חילוקי דעות בדבר השאלה האם יש לראות בתובעת עובדת בנתבעת עם לאו נוכח ההסכם עליו היא חתומה.

106. שכר העבודה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום שהיה צריך לשלמו על פי הוראות חוק הגנת השכר ועד ליום התשלום בפועל באופן הבא: שכר יוני 2007 ע"ס 7000 ₪ יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2007 , שכר יולי 2007 ע"ס 7000 ₪ ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.8.2007 וכך בהתאמה לכל חודשי השכר שנקבעו.

בכל הנוגע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

107. לטענת התובעת פנתה לנתבעת, בנוגע לשכר עבודתה שלא שולם, אינספור פעמים וכי בחודש 9/08 התקיימה שיחה בינה לבין הנתבעת במהלכה שוב ביקשה את שכר עבודתה ובקשתה נענתה בשלילה וכי במהלך השיחה הבהירה לה הנתבעת כי עליה למסור לה את המפתחות של משרדי החברה שהיו ברשותה ובכך הופסקה עבודתה של התובעת.

108. מנגד, עיון בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבעת, ובחקירה הנגדית מעלה כי אין כל גרסה מפורטת בנוגע לנסיבות סיום העסקתה של התובעת .

109. נוכח האמור גרסת התובעת בנדון לא נסתרה ואנו מקבלים אותה.

110. על כן אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לתקופת העסקתה שנקבעה על ידינו מיום 1.6.07 ועד ליום 10.9.09 וכן לתמורת הודעה מוקדמת בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001.

111. נוכח העובדה כי היקפי המשרה של הנתבעת השתנו יש לבצע את התחשיב בהתאמה בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשס"ד- 1964, כמפורט:
7000 ₪ * 5 חודשים / 12 = 2916 ₪
3500 ₪ * 10 חודשים / 12 = 2916 ₪
סה"כ: 5833 ₪.

112. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5833 ₪ בגין פיצויי פטורים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.9.2009 ועד ליום התשלום בפועל . ותמורת הודעה מוקדמת בסך של 3500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.9.2009 ועד ליום התשלום בפועל .

113. בנסיבות העניין ונוכח המחלוקת לעניין קיום יחסי עובד ומעביד, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.


דמי הבראה:

114. נוכח קביעתינו לעיל, התובעת עבדה יותר משנה ואין חולק כי לא קיבלה דמי הבראה.
זכאותם של העובדים במשק להשתתפות המעביד בדמי הבראה מעוגנת בהוראותיו של צו ההרחבה (י"פ 4689, התשנ"ט, 189), שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 13.7.98 שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (מספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7038/98), ובו נקבעו תנאי התשלום להשתתפות המעביד בהוצאות ההבראה והנופש של העובדים.

115. משכך הוראות צו הרחבה בעניין דמי הבראה מזכה אותה ב-6.5 ימי הבראה בשווי של 340 ₪ ליום/2 ( בשל עבודה ב50% משרה) . משכך על הנתבעת לשלם לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1105 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.9.2009 ועד ליום התשלום בפועל.

סוף דבר

116. הנתבעת 1 תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים:
א. שכר עבודה: עבור החודשים יוני 2007 ועד לחודש אוקטובר 2007: 7000 ₪ * 5
חודשים = 35,000 ₪ .
עבור החודשים נובמבר 2007 ועד אוגוסט 2008: 3500 ₪ * 10 חודשים = 35,000 ₪
עבור חודש ספטמבר 2008 ( בו עבדה התובעת 10 ימים) = 1590 ₪.
שכר העבודה ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום שהיה צריך לשלמו על פי הוראות
חוק הגנת השכר ועד ליום התשלום בפועל כמפורט בסעיף 106 לפסק הדין.


פיצויי פיטורים: 5833 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.9.2009 ועד ליום התשלום בפועל .

ג. תמורת הודעה מוקדמת: 3500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.9.2009 ועד ליום התשלום בפועל .


דמי הבראה : 1105 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 10.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.


117. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

118. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מצג שווא חוזה

  2. עוולת מצג שווא

  3. מצג שווא רשלני

  4. שתיקה כמצג שווא

  5. שיהוי בטענת מצג שווא

  6. עוולת מצג שווא רשלני

  7. מצג שווא להשקעת כספים

  8. מצג שווא של סוכן ביטוח

  9. מצג שווא דירה בשכירות

  10. מצג שווא למשקיעים בחברה

  11. מצג שווא של כיסוי ביטוחי

  12. כישלון פרויקט עקב מצג שווא

  13. מצג שווא על מצב כספי של חברה

  14. ביטול הסכם מכר בגין מצג שווא

  15. מצג שווא במו''מ בעסקת מקרקעין

  16. מצג שווא כלפי הבנק לקבלת משכנתא

  17. מצג שווא הטעיה במו"מ לקניית מכונית

  18. הסתמכות אזרח על מצג שווא רשלני של רשות

  19. פיצוי על הסתמכות על מצג שווא לגבי יעוד של קרקע

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון