מתן פסק דין ללא חקירות מומחים

תא 1899/01 מתן פסק דין ללא חקירות מומחים 1. עובדות המקרה: א. בפניי תביעת התובעים לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב ג'י.אם.סי. מ.ר. 56-589-00 אשר בבעלותם (להלן: הרכב), עקב תאונת דרכים שנגרמה לטענת התובע 1 (להלן: התובע) באחריותו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע) אשר נהג ברכב פג'ו מ.ר. 17-312-88 אשר בבעלותו (להלן: המכונית). הנתבעים דחו את טענות התובע לגבי אחריותו של הנתבע לתאונת הדרכים המוסכמת לכשעצמה.   ב. הצדדים הסכימו כי הנהגים ימסרו גירסאותיהם בישיבת קדם המשפט, וכי ביהמ"ש יתן פסק דין על סמך גירסאותיהם בלא צורך בחקירת השמאי שערך את חוות הדעת, אשר הוגשה מטעם התובעים.   2. האחריות לתאונה: א. התובע העיד כי ביום שבת נסע בכביש רחב בבאר שבע, והנתבע חסם את הנתיב בו נסע. הנתבע הגיע מצד שמאל, ניסה להשתלב בתנועה, עמד במרכז הצומת בין הנתיבים, כשמכוניתו בולטת, והתובע, על אף שניסה לבלום את רכבו, לא הצליח בכך והתנגש במכוניתו של הנתבע. התובע הגיש לביהמ"ש כתב אישום ודיווח על הרשעתו של הנתבע בבית משפט לתעבורה בגין חוסר זהירות, כניסה לצומת בחוסר זהירות, ואי ציות לתמרור זכות קדימה. כמו כן הגיש את הדוח שערך בוחן התנועה על תאונת הדרכים, עותק מהודעתו לחברת הביטוח בה בוטח, וכן תמונות שצילם במקום התאונה.   בחקירה הנגדית העיד כי נסע במהירות של פחות מ- 70 קמ"ש, ראה את הנתבע ממרחק של כ- 40-50 מ' מהצומת, צפר לו, אך לא היתה לו אפשרות לסטות ולמנוע את התאונה, מאחר שלימינו נסעו כלי רכב, הנתבע בלט לתוך הנתיב, ולכן בלם כ- 30 מ' לפני הצומת.   ב. הנתבע העיד כי אכן נכנס לצומת במקום בו היה לו תמרור שהורה לו להאיט וליתן זכות קדימה, אך הוא ניסה להשתלב בתנועה ולכן נכנס לצומת. הוא ראה את הרכב של התובע עוקף רכב מימין ונוסע במהירות גבוהה, עצר, ולא התקדם. לאחר מכן שמע חריקת צמיגים ואת הפגיעה ברכבו, והתנצל בפני התובע. הוא לא שמע את התובע צופר כלל. באשר להרשעתו, היא ניתנה בהעדר התייצבות, ומאחר שלא היה מיוצג, לא ידע כי קיימת אפשרות לביטול פסק הדין.   בחקירה הנגדית, מסר כי כאשר נכנס לתוך הצומת לא ראה את התובע ואף לא כשהיה בעצירה מוחלטת. הוא רצה להתקדם ולא להפריע לו. עם זאת ראה את התובע עוקף לפני הצומת.   3. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני רואה להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע. א. הנתבע נכנס לצומת בלא לתת זכות קדימה לרכבים הבאים משני הצדדים, חסם את הנתיב של התובע, ולכאורה גרם לתאונה. גירסתו של הנתבע לפיה מחד גיסא לא ראה את התובע הן כאשר נכנס לתוך הצומת והן כשהיה בעצירה מוחלטת, ומאידך גיסא, ראה אותו עוקף במהירות רבה, אינה מקובלת עליי. מדוח הבוחן עולה כי התובע לא נסע במהירות העולה על המותר, ובלם את הרכב במרחק של 26.7 מ' מהצומת, גירסה שאינה מתיישבת עם גירסת הנתבע.   גירסתו של הנתבע בדבר הסיבות לכך שלא ביקש לבטל את פסק הדין או לא ערער עליו, אינן משנות את העובדה כי הנתבע הורשע בעבירות שיוחסו לו, ופסק הדין הוא חלוט. אמנם, אינני קובעת ממצאים עובדתיים על סמך פסק הדין הפלילי, מאחר שהנתבע טען כי לא היה בו דיון לגופו של ענין, אך יש בו כדי לחזק את גירסת התובע. לפיכך אני קובעת כי התאונה נגרמה באחריותו של הנתבע.   ב. הנתבע לא הוכיח באילו נסיבות נסע התובע בנתיב השמאלי, ואין איסור לנסוע בנתיב השמאלי בתנאים מסויימים. חובתו של הנתבע ליתן זכות קדימה חלה גם על הרכבים הנוסעים בנתיב השמאלי, המותר לנסיעה.   עם זאת, אני רואה לקבל את גירסתו של הנתבע בדבר רשלנותו התורמת של התובע, בשעור של 5%.   4. הנזק שנגרם לתובע: הצדדים ויתרו על חקירת השמאי, והאמור בה מקובל עלי במלואו. בנוסף לכך, הגיש התובע חשבונית מס לגבי התיקון שבוצע ברכבו בסכום פחות מחוות הדעת השמאית. בנוסף לכך הגיש התובע חשבונית על כיון פרונט על סך 171 ₪, וחשבון שכ"ט של השמאי בסך 751 ₪.   התובע טען בכתב התביעה כי נגרמה לו עוגמת נפש, הוצאות, נסיעות והפסד ימי עבודה בסך 4000 ₪, אך לא חזר על גירסה זו בפני ביהמ"ש, ולא הגיש כל מסמך להוכחת טענתו.   בנסיבות הענין אינני רואה לפסוק לתובע הוצאות בסכום הנטען, אך על פי אומדנא דדיינא אני רואה לפסוק לו פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.   בסה"כ נגרם לתובע נזק בסך 7,121 ₪. נוכח רשלנותו התורמת של התובע יעמוד נזקו על סך של 6,765 ₪ בלבד. 5. בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 6,765 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.2.01 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חקירת מומחהמומחה