נזקי רכוש לרכב סובארו:  1. עובדות המקרה: בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג סובארו מס' רישוי 8358487 אשר בבעלותו (להלן: הרכב), עקב תאונת דרכים (להלן: התאונה) שנגרמה באחריותו של הנתבע 1 (להלן: הנתבע) אשר נהג במשאית מס' רישוי 4749300 (להלן: המשאית) שבבעלות הנתבעת 2 (להלן הנתבעת), והמבוטחת על ידי הנתבעת 3 (להלן: חברת הביטוח). התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של השמאי אבו חוסיין חוסאם, אשר ממנה עולה כי בגין הנזקים ברכב נגרם לרכב אובדן כללי, וכי בעבור שרידיו תועבר לתובע תמורה בסך 1,860 ₪. הנתבעים מודים באחריותו של הנתבע לתאונה, אך טוענים כי הנזקים הנטענים לא נגרמו כתוצאה מהתאונה, וכי הם מוגזמים ומופרזים.   2. הצדדים הסכימו כי הנהגים ימסרו גירסאותיהם בישיבת קדם המשפט, וכי ביהמ"ש יתן פסק דין על סמך גירסאותיהם, ללא צורך בהזמנת השמאי.   3. האחריות לתאונה: כאמור לעיל, אין מחלוקת כי התאונה ארעה כתוצאה מנסיעתו לאחור של הנתבע, בעת שנהג במשאית, ופגיעתו ברכב התובע.   4. התובע הצהיר והעיד כי נהג ברכב ביום התאונה, 24.6.01, כי לפתע עצרה המשאית שנסעה לפניו, נסעה לאחור, פגעה ברכב והרסה אותו כליל בחלקו הקדמי. לדבריו הוא אף נדחף על ידי המשאית ופגע ברכב שעמד מאחוריו, אך לרכב מאחור לא היו נזקים. התובע מסר כי לאחר התאונה קשר בן דודתו שהיה במקום את רכבו לרכב אחר וגרר אותו למוסך שהיה בקירבת מקום. התובע דחה את גירסתו של הנתבע כי בגין התאונה נפגע רק הפנס הימני הקדמי שלו, ועמד על כך כי הרכב ניזוק כמפורט בחוות הדעת של השמאי, וכפי שניתן לראות בתמונות בהן צולם רכבו.   5. הנתבע, אשר עלה על דוכן העדים לאחר שהתובע העיד, מסר כי התובע לא נהג ברכב בזמן התאונה, וכי נהג אדם מבוגר עם שיער שיבה. הוא אישר כי הוא מסר את פרטיו וקיבל את פרטיו של הנהג לאחר התאונה, וכן כי לקח תעודת זהות מהנהג. הנתבע עמד על גירסתו כי בעקבות התאונה נפגע אך ורק הפנס הימני הקדמי של רכב התובע. הנתבע נתבקש להתייחס לאמור במסמך הקרוי: "הודעה על תאונת דרכים" (להלן: ההודעה) אשר נמסרה ביום 25.6.01, למחרת התאונה, ולהסביר את הסתירות בין גירסתו בתצהיר ובעדותו לבין האמור בהודעה. בהודעה אשר הוגשה על ידי הנתבעים וצורפה לתצהירו של יעקב אברהם, עובד במחלקת התביעות של חברת הביטוח נמסר כדלקמן: "בזמן מציאת חניה למטרת פריקת סחורה, ותוך כדי נסיעה לאחור המשאית פגעה ברכב פרטי". בנוסף לכך נערך תרשים של מקום התאונה, וצויירו כלי הרכב המעורבים בתאונה. נמסרו הפרטים של בעל המשאית, בעל הרכב וכן נהג הרכב. במקום המיועד לשמו של בעל הרכב נרשם שמו של התובע. במקום שנועד לתיאור האחראי לארוע התאונה נכתב: "אני". במקום שנועד לתיאור הנזקים ברכב המבוטח לא נכתב דבר, אך בתיאור הנזקים ברכב צד ג' נכתב: "כנף + מכסה מנוע + פנסים קדמיים". ההודעה אינה חתומה ונתקבלה בפקס אצל חברת הביטוח.   הנתבע מסר כי הוא אינו חתום על ההודעה, אך מה שמסר לסוכן הביטוח בהודעה הוא נכון. לאחר מכן חזר בו ואמר כי לא אמר לסוכן שהנזקים שנגרמו לצד השני הם כנף, מכסה מנוע ופנסים קדמיים, אלא רק שפגע בפנס קדמי ימני. הנתבע טען כי מדובר בנזקים כבדים, ואפילו נסע במהירות גבוהה לא היה גורם לנזקים אלה.   6. ניתוח הראיות. לאחר ששמעתי את שני הנהגים אני רואה להעדיף את גירסתו של התובע, המקובלת עליי, ואשר נתמכת גם בהודעה שהוגשה על ידי הנתבע. אני מאמינה לתובע כי נהג ברכב בזמן התאונה, וכי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי.   חברת הביטוח אינה מתכחשת לרוב הפרטים שנמסרו בהודעה, ואין הסבר לשוני בין האמור בהודעה לבין גירסת הנתבע. חזקה היא כי אין אדם משים עצמו רשע, וכי לא היה למוסר ההודעה ענין ל"נפח" את הנזק שנגרם לצד ג', אם לא גרם נזק זה. סביר להניח כי ההודעה נמסרה מפיו של הנתבע, שאם לא כן לא ברור כיצד קיבלה חברת הביטוח את ההודעה ועליה תרשים בדבר ארוע התאונה מאדם אחר שאיננו הנהג אשר היה מעורב בתאונה. בנוסף לכך בהודעה נכתב מפי המודיע: אני אחראי לתאונה, ואם נתקבלה ההודעה מאדם אחר, אין לחברת הביטוח להלין אלא על עצמה. לפיכך אני רואה להניח כי ההודעה נמסרה על ידי הנתבע.   חברת הביטוח התבססה על ההודעה בעצם הודייתה באחריות הנתבעים לתאונה, והתכחשותה לחלק מהמסמך לא הוסברה כדבעי. מכל מקום, אני רואה בהודעה הודיית בעל דין, משצורפה לתצהירה של חברת הביטוח. כאמור לעיל, האמור בהודעה תואם את האמור בחוות דעתו של השמאי, ויש בכך משום חיזוק לגירסת התובע. משנפגעה מהימנותו של הנתבע לענין הנזק, אינני רואה לקבל את דבריו גם לענין זהותו של נהג הרכב אשר היה מעורב בתאונה. הנתבע העיד כי עיין בתעודת הזהות של הנהג, וציין את שמו של התובע הן כבעל הרכב והן כנהג הרכב בהודעה, ואינני רואה לקבל את גירסתו היום כי התובע לא נהג ברכב. באשר לטענת הנתבע כי מדובר בנזק בלתי סביר בנסיבות העניין, מדובר בטענה שבמומחיות ואינני רואה לקבלה. גם לגופו של עניין הטענה אינה מקובלת עלי. אמנם אין לנתבע ענין כיום בתובענה, ואולם אין די בכך על מנת לקבל את גירסתו.   7. לפיכך, אני רואה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 15,531 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.   בנוסף לכך ישאו הנתבעים בהוצאות התובע, דהיינו בשכ"ט השמאי בסך 776 ש"ח וכן בתשלום האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום התשלום בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. רכבנזקי רכושנזק לרכב