קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול נכסי נעדרים / איתור נכסי נעדרים: .1בקשת האפוטרופוס הכללי למתן הוראות בענין מקרקעין שנוהלו על ידי המבקש. אלו העובדות שאינן שנויות במחלוקת: ביום 26.7.87ציווה בימ"ש על המבקש לנהל את נכסיו העזובים של הנעדר על שם הנעדר היו רשומות זכויות הבעלות בחלקה 49בגוש .30192החלקה אוחדה וחולקה מחדש, ובעליה קיבלו זכויות בשטח אחר בסמוך, בשותפות עם אדם נוסף, כך שלנעדר זכויות בשיעור % 49.6ולשותף זכויות בשיעור % 50.4מהמגרש. (חלקו של הנעדר ייקרא להלן - "הנכס"). השותף פנה אל המבקש וביקש לרכוש ממנו את הנכס מאחר שלדעתו, אין אפשרות לבצע חלוקה בעין של הקרקע. המבקש סבר כי מכיוון שיש להביא לפירוק השיתוף, יש למכור את הנכס במכרז בפומבי, על פי הכללים הנהוגים אצל המבקש. במכרז שנערך ביום 7.12.92זכה המשיב 2(ולא השותף לחלקה) לפי שהצעתו היתה ההצעה הגבוהה ביותר. סכום הרכישה נקבע בהסכם המכר מיום 8.12.92בסך 000, 510ש"ח. והיה גבוה בשיעור של % 25מעל השווי שנקבע לפי שומת השמאי הממשלתי. עשד ליום החתימה על ההסכם, שילם המשיב 2כ-% 50מהתמורה. למחרת היום, התקבלה במשרדי המבקש הודעת פקסימליה ששוגרה על ידי ב"כ יורשי הנעדר (המשיב 1), לפיה המשיב 1מיוצגים על ידי בא כוחם. בהמשך, ביום 14.4.93, החליטה הועדה המוסמכת במשרדו של המבקשלשחרר את הנכס לידי המשיב .1 המשיב 2דורש לאכוף ביצועו בעין של הסכם המכר שנערך עימו, אך המשיב 1מתנגד לכך. .2אביו של המשיב 2, שטיפל בעסקת המכר בשם בנו, טוען כי אם תבוטל עסקת המכר ויוחזר לו כספו, ייגרמו לו נזקים. שכן, הנכס היה סמוך למקום מגוריו והוא תכנן להקים בו יחידות דיור עבור ילדיו. באותו הזמן הוצעה למכירה קרקע נוספת בקירבת מקום, שאביו של משיב 2לא התעניין בה, מאחר שחתם על העסקה הנדונה. ב"כ המשיב 1טוען כי מרשיו מתנגדים למכירה מהטעמים הבאים: ראשית, טוען ב"כ המשיב 1, גם אם נניח שהמגרש אינו ניתן לחלוקה, ניתן לקבל מחיר גבוה יותר מזה שהושג וזאת בדרך של מכירת המגרש כולו וחלוקת הפדיון בין שני הבעלים המשותפים. ואולם, טוען ב"כ המשיב 1, המבקש והמשיב 2טעו בסוברם כי המגרש אינו ניתן לחלוקה. המשיב 1מציג חוות דעת של שמאי מקרקעין לפיה, המגרש הנדון ניתן לחלוקה בעין באמצעות בניית קוטג' דו משפחתי עם קיר משותף. על פי חוות הדעת, "במכירה של חלק ממגרש שאינו ניתן לחלוקה ואשר טרם הוגדרו גבולותיו וההלק הינו במושא (במשותף) בשיעור %49.6, יש מקום להפחתה משווי המגרש בין % 10ל-%12, עקב הצורך בפירוק השיתוף, בזמן הדרוש למימוש הזכויות וגורם הסיכון". לפיכך, טוען המשיב 1, המחיר שנקבע בהסכם המכר עם המשיב 2נמוך בשיעור של בין % 10ל-% 12משווי חלקו של המשיב .1 .3הסעיפים הרלואנטיים מתוך חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח - 1978(להלן - "החוק") קובעים כדלקמן: " .1בחוק זה - "נכס עזוב" - נכס שנתקיימו בו אלה: (1) לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו, או שבעלו אינו ידוע; (2) הנכס נמצא בארץ, ובנכס של אזרח ישראלי של תושב ישראל, או של תאגיד הרשום בישראל או שהוקם בה - גם נכס שנמצא בחוץ לארץ; "מעוניין" בנכס עזוב - מי שיש לו זכות באותו נכס או זיקה קיימת או צפויה בו, לרבות נושה של אדם כזה; "בית משפט" - בית משפט מחוזי; .9(א) האפוטרופוס הכללי חייב לכנס את הנכסים שבניהולו, לנהלם ולעשות בהם מה שעשוי לדעתו להועיל למעוניינים בהם. (ג) פעולות אלה טעונות אישור מראש של בית המשפט: (1) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק; .15(א) האפוטרופוס הכללי ינהל נכס עד שיתייצב אדם ויוכיח להנחת דעתו שהוא רשאי לקבלו, או שהוברר לאפוטרופוס הכללי שהנכס חדל להיות נכס עזוב. .16פעולה שנעשתה בתום לב בין האפוטרופוס הכללי לבין אדם אחר, מתוך הנחה שנכס פלוני הוא נכס עזוב, תעמוד בתקפה גם אם נתגלה לאחר מכן שהנכס לא היה עזוב." .4 אין חולק כי בשעה שנחתם חוזה המכר בין המבקש למשיב 2היה הנכס "עזוב", כהגדרת סעיף 1לחוק. לפיכך, פעל המבקש בדרך שהותוותה בסעיף 9(א) לחוק. שכן, בקשת המשיב 2לרכישת חלקו של הנעדר, היתה מוצדקת בהנחה המוטעית, אולי, אך תמת הלב, שהמגרש אינו ניתן לחלוקה. סעיף 37לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969קובע כי שותף במקרקעין רשאי לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף בהם. לדעת המבקש, קבלת סכום הגבוה ב-% 25מהשווי שנקבע לפי הערכת השמאי הממשלתי בתמורה לחלקו של הנעדר, מועילה למעוניינים בנכס (שהם הנעדר עצמו מחד גיסא, ומאידך-שותפו למגרש). אני מקבל את שומת השמאי הממשלתי ודוחה את טענת ב"כ המשיב 1כי שומה זו אינה ריאלית, עמדתו של המבקש סבירה גם בהתחשב בחוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, שכן, בקביעת מחיר הגבוה ב-% 25משווי הנכס על פי הערכת השמאי, פוצה המשיב 1מעל ומעבר להפסד בשיעור % 10- % 12אותו קבע המומחה. ואולם, דבר זה הוא למעלה מן הצורך, שכן, כפי שנראה מייד, די בכך שהמבקש פעל בתום לב בדרך שלדעתו תועיל למעוניינים, על מנת שהעסקה תעמוד בתקפה. .5ב"כ המשיב 1טוען כי עסקת המכר בטלה, שכן סעיף 40לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, קובע כי כאשר המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה, יש לפרק את השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון. דין טענה זו להדחות. סעיף 40הנ"ל חל רק כאשר אין הסכמה בין הצדדים. בענייננו בא המבקש בנעלי אחד משני הבעלים המשותפים. שני הבעלים המשותפים הסכימו להעמיד למכירה את חלקו של הנעדר בלבד, ולא את המגרש כולו. לפיכך רשאי היה המבקש למכור את חלקו בלבד. .6עסקת המכר בין המבקש למשיב 2בוצעה בתום לב. ב"כ המשיב הצביעה על כך שמקור התסבוכת נבע מהעובדה שהנעדר לא נרשם במרשם האוכלוסין עם מספר תעודת הזהות שלו. המבקש טוען כי פנה לכל האנשים בארץ בשם "X" ולא קיבל תשובה מועילה. מאחר שלא אותרו היורשים, החל המבקש בהליכי מכירה. והיות שכללי המבקש מחייבים הוצאת מכרז במקרים כאלה, הוצא המכרז כאמור. כאמור, אין חולק על כך כי בעת חתימת הסכם המכר, היה הנכס "עזוב". העסקה בוצעה כאמור בתום לב, ולכן היא תקפה. צא ולמד מסעיף 16לחוק. אלמלא היה הנכס עזוב והמבקש היה עורך בו עסקה עם צד שלישי בתום לב, היתה העסקה תקפה גם אם נתברר לאחר מכן כי הנכס לא היה עזוב. קל וחומר שהעסקה תקפה אם בעת ביצוע העסקה היה הנכס עזוב, והמבקש נהג בתום לב ועל פי סעיף 9(א) לחוק. וכך נקבע בע"א 427/71פרג' שחאתה פרג' נ' מ"י פ"ד כז(1) 96, 103, המתייחס לחוק הקודם: "מטרת החוק הזה - פקודת האפוטרופוס הכללי - היא, בין היתר, שלא יהא רכוש, שנעלמו עקבות בעליו או שבעליו אינם ידועים, כאבן שאין לה הופכין. ברור שאין כוונה לנשל את הבעלים אלא לשמור על רכושם. אך מקום שהרכוש דורש טיפול, סילוק חובות והשקעות נוספות, והאפוטרופוס, בהעדר בעליו, עושה את הדברים הדרושים בצורה סבירה, אין הבעלים יכול לטעון לאחר שחדל להיות נעדר: מוחל אני על הטיפול הנאה, כי מוטב היה בשבילי אילו נשאר רכושי עזוב ומוזנח. טענה כזאת סותרת את מטרת החוק". .7 למחרת עריכת הסכם המכר, התברר שמשיב 1הינם יורשי הנעדר. המבקש פעל כאמור בסעיף 15(א) לחוק ושיחרר את הנכס לידי המשיב 1שכן הובהר למבקש שהנכס חדל להיות עזוב. אולם, המשיב 1כפוף לעיסקת המכר שנחתמה עם המשיבה .2 .8 אני דוחה את טענת המשיב 1לפיה על המשיב 2היה לבטל את העסקה ברגע שמשיב 1"נכנס לתמונה". מאז נתקבלה הודעת הפקסימליה מטעם משיב 1, לא נקט המשיב 2בכל פעולה פוזיטיבית. היתה זאת זכותו המלאה של המשיב 2להמתין ולראות כיצד יפול הדבר. יש לדחות גם את טענות המשיב 1ככל שהם נוגעים לספקולציות באשר להערכת השמאי הממשלתי. המשיב 1טוען כי הערכת השמאי כללה מע"מ ולפיכך ניתן לקבל סכום נוסף אם יתברר שאין מע"מ על העסקה. ואולם, לא הוכח דבר באשר לתחולת או אי תחולת מע"מ על עסקה זו. מאותו טעם אני דוחה את הטענות באשר לעלות פיתוח המגרש, דבר שלא הוכח. .9 לפיכך, אני מאשר את עסקת המכר שנחתמה בין המבקש לבין המשיב 2, בתוקף סמכותי מכח סעיף 9(ג) לחוק. עסקה זו צריכה אישור בית משפט זה, מכיוון שנעשתה בזמן שהמבקש עדיין ניהל את הנכס. אני מחייב את המבקשת בהוצאות כ"א מהמשיבים 1ו- 2בסך 500, 3ש"ח בצרוף מע"מ.איתור נכסים