ניסיון להונות את חברת הביטוח

תא 3032/01 ניסיון להונות את חברת הביטוח בפני תביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב.   עפ"י גרסתו של נהג התובעת, בעת שחנה רכבו בקרבת מקום, חזר הנתבע מס' 1 ברוורס, פגע בו והסב לו נזקים. הנתבעת לעומת זאת כעולה מסעיפים 16,17 לכתב ההגנה טענה כי יש כאן נסיון להונות את חב' הביטוח תוך נסיון להשיג תגמולי ביטוח במרמה.   בשים לב לטענותיה אלה של הנתבעת התקיימה ביום 2/6/02 ישיבת הוכחות בתיק זה.   הנתבע מס' 1 אשר כאמור הנתבעת מס' 2 סירבה לתת לו כיסוי ביטוחי הסביר כי בשעה 06.00 בבוקר פגע ברכב התובעת, הלך לעבודה ובהמשך התקשר לסוכן הביטוח והודיע לו על התאונה.   העיד התובע אשר התייחס לסוג הפגיעה ברכבו וכן חוקר מטעם הנתבעת אשר הסביר כי הנחקרים התבלבלו והתייחסו לאירוע תאונתי אחר.   עפ"י סיכומי התובעת שנתקבלו בביהמ"ש, אין מחלוקת כי היה אירוע תאונתי וכי הוא נגרם ברשלנות הנתבע מס' 1 אשר לאור זאת הנתבעת מס' 2 צריכה לפצות את התובעת ביחד ו/או לחוד וזאת מכח חוזה ביטוח. בסיכומיה מתייחסת התובעת לעדויות ומדגישה בפני ביהמ"ש כי הנתבע מס' 1 לא חתם על כל טופס הודעה לחוקר ואף לא דיבר עם החוקר על האירוע נשוא התביעה. כן היא מדגישה כי אף לא שוחזר אירוע התאונה ולמעשה, החוקר הטעה אותו באופן שהתייחס לתאונה אחרת אשר עבר בסכנין יחד עם אישתו. לטענתו עדות זו לא נסתרה. ביחס לעדות נציג התובעת, הרי עדות זו עלתה בקנה אחד עם הנזקים אשר טען להם הנתבע מס' 1 ביחס לנזקים בדלתות וכי היה שיתוף פעולה מלא בינו לבין החוקר. לטענת התובעת אין לתת אמון בחוקר אשר לא עשה מלאכתו נאמנה ואשר אף הטעה את הצדדים ולא הביא את כל חומר התאונה. הנ"ל מפנה לחוסר המהימנות של החוקר ולעובדה כי לא זכר את הדברים. למעלה מזה, התובעת אף מבקשת פסילת חוות דעתו וזאת בשים לב לעובדה כי לא צורפה אף קלטת המתייחסת לדברים שנאמרו ע"י העדים שנחקרו.   סיכומי הנתבעת מלמדים כי הנתבעת חוזרת על טענתה כי התובעת לא הגישה רשיון רכב של האיסוזו או כל ראיה אחרת שתלמד מיהו הבעלים הרשום של אותו רכב. היא מדגישה את האמור בסע' 16 לכתב הגנתה כי נהג האיסוזו והמחזיק בו (רכב התובעת) ונהג האופל שהינו הנתבע מס' 1, הם למעשה אב ובנו וכל המשפחה כולה מתגוררת בבניין אחד או במס' מבנים צמודים כאשר בית העסק לזכוכית מצוי באותו הבניין בקומת הקרקע בסמוך לכביש. לטענתה העובדה שהתובעת לא הוכיחה את עובדת היותה הבעלים של האיסוזו אלא רק המחזיקה, מלמדת כי יש לדחות את התביעה וזאת גם בשים לב לקשרים המשפחתיים שהוצגו לעיל. בהקשר קשרים משפחתיים אלה מפנה הנתבעת לאותה סע' החרגה בפוליסה המתייחסת לעובדה כי המבטח לא יהיה אחראי לתשלום בשל חבות לעניין נזקי רכוש שבבעלות המבוטח או בבעלות נהג הרכב או לרכוש הנמצא בפיקוחם ובשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם. מאחר שכך לטענתה, ולאור הקשרים המשפחתיים והשימוש באיסוזו לעסק המשפחתי, יש לקבל את ההחרגה. לטענתה גם אין לקבל רישום פורמלי של הרכב הרשום על שם זה או אחר ויש לרדת לעומקם של הדברים כפי שהובהר לעיל. בנוסף, מתייחסת הנתבעת לנסיבות התאונה ואי הסבירות לה. היא משווה בין הגרסאות כעולה מכתב התביעה, בטופס ההודעה על התאונה ובעדות בבית המשפט ומלמדת על הסתירות שניתן לייחס ביחס לקרות אירוע התאונה, כאשר בטופס ההודעה על התאונה, אין כלל התייחסות לתמרון או קיומן של ערימות אלומיניום מפריעות וההתייחסות היא של רצון להתקדם. הנתבעת מפנה למיקום הנזקים, דבר שמלמד לטענתה על כך שלא ייתכן שנגרמו אותם נזקים אשר נטען ע"י התובעת (עניין השריטה). לטענתה מכל המקובץ דלעיל, יש ללמוד כי התאונה בויימה. ביחס לעדות החוקר ירון רוזנברג היא טוענת כי יש לקבל את עדותו כאמינה ואין לצפות כי יזכור כל פרט מהפרטים המצויינים ומפנה בעיקר לעדותו ככל שהדבר נוגע לאופן עמידת כלי הרכב, באופן שהאב ובנו העידו באופן סותר לגבי מצב כלי הרכב ועמידתם בעת שחזור התאונה כאשר כל אחד הצביע על כוון אחר של עמידת כלי הרכב. בנוסף, מפנה הנתבעת לדו"ח השמאי ולתמונות ומבקשת ללמד כי לא ייתכן שנזקים בטנדר נגרמו ע"י רכב אופל פרטי שכן הנזק הגיע לגובה עד למראה הנמצאת ליד החלון הקידמי, דבר שהוא בלתי סביר. יש לציין כי השמאי לא נחקר בבית המשפט ואולם ניתן בהחלט להתייחס לחוות דעתו. כן מציינת הנתבעת כי התובעת נמנעה מלהגיש קבלות המתייחסות לתיקון הרכב וכי גם בהקשר זה אין לקבל את הגרסה כי הרכב תוקן.   בתגובתה לסיכומי הנתבעת מצד התובעת, מתבקש בית המשפט על ידה להתעלם מקביעות שהועלו בסיכומים שאין להם כביכול כל רלוונטיות. היא מדגישה כי הרכב אכן שייך לאלומיניום הצפון והיא הבעלים של הרכב ולטענתה אין לקבל את סע' ההחרגה. לגבי נסיבות אירוע התאונה היא שוב חוזרת על עמדתה וטוענת כי טענת ביום התאונה לא הוכחה. בעניין שיעור הנזק היא מפנה לכך שהיה על הנתבעת להעיד את השמאי מטעם התובעת.   לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את העדויות שנשמעו בפני, עיינתי במסמכים שונים אשר הוגשו לי ובחנתי את תמונות הנזק ואת חוו"ד שמאי, אני נותן את פסק דיני.   עלי לציין בראשית דברי כי מטבע הדברים כשבית משפט בוחן בתיק מהסוג הזה עומדת בפניו מידת ההתרשמות הכוללת מהטענות ומאופי הצדדים לפניו. התיק מציב מס' סימני שאלה הקשורים הן בעובדה שמדובר באב ובנו, הן בעובדה שמדובר באירוע שהתרחש ב- 06.00 בבוקר ללא עדים, הן בעובדה כי מדובר בנזקים שהיו יכולים להגרם להערכת ביהמ"ש וזאת בשים לב לאופי הנזק כתוצאה מפגיעה רצינית ולא של מה בכך וזאת בשים לב לעובדה כי הגם שמדובר לכאורה בשריטות בלבד, הרי בפועל הנזק כפי שנגלה מחוו"ד שמאי הוא גבוה ומורכב הרבה יותר וכן בעובדה שנתגלו סתירות בין העדויות של הצדדים בתיק וזאת ביחס לנתבע מס' 1, כאשר גרסתו בביהמ"ש אינה עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה על התאונה ואינה עולה בקנה אחד גם עם טענות נציג התובעת עצמו אשר הגם שלא היה שותף לקרות התאונה, הרי בהחלט סיפק אינפורמציה לגבי הנזקים ודרך התרחשותם.   מכל המקובץ דלעיל, לא התרשם ביהמ"ש כי התובעת השכילה להוכיח כי אכן התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות וזאת בשים לב לסתירות שנתגלו בין העדויות, ביחס לגובה הנזק וסבירות הגרסה על התאונה וכן לאור העובדה שנזק מן הסוג הזה, היה צריך למצוא את ביטויו בכך שהנתבע מס' 1 בכל הכבוד יפנה לתובע ולא ימשיך בדרכו כאילו לא קרה דבר וידווח רק אח"כ על קרות אירוע התאונה.   נכון שהשמאי מטעם התובעת לא העיד בפני ואולם השמאי מטבע הדברים לא נכנס בנסיבות התרחשות התאונה והוא ניזון אך ורק וחי מפי המבקש ממנו את חווה"ד. בשים לב לכך הוא עשה את עבודתו נאמנה ואולם היה עליו לקחת בחשבון כי יטענו טענות הנוגעות ביחס להפרשי הגבהים ולעובדה שמדובר מצד אחד ברכב מסוג איסוזו ומצד שני ברכב מסוג אופל. המדובר ברכבים שונים שהיה צריך לבחון בתיק מהסוג הזה את הנזקים בשני הרכבים עצמם, להשוות את הגבהים ולהוכיח כי אכן יכול היה הנזק להגרם באותן נסיבות שהוא נטען, דבר שבפועל לא נעשה ע"י השמאי אשר הגם שלא הגיע לעדות ולא הוזמן לעדות, יכולה בהחלט הנתבעת לתקוף את חוות דעתו בהקשר זה בסיכומיה כפי שהיא אכן עשתה.   בסיומו של יום ולאחר שנתתי את דעתי ואת מידת התרשמותי ממה שלפני ולאחר שהזהרתי את עצמי בשים לב לעובדה שמדובר באב ובן ומאחר והחלטתי לא לתת אמון בתביעה, אינני נכנס כלל לשאלות המשפטיות העולות בסע' 16 לכתב ההגנה שעניינם החרגה או לא החרגה בהקשר זה בפוליסה או לטענות ככל שהן נוגעות להעדר יריבות, דבר שעל פניו הייתי דוחה (ביחס לטענת העדר היריבות בלבד) אני מחליט לדחות איפוא את התביעה.   התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט בשיעור של 1,500 ₪ + מע"מ, כל זאת תוך 30 יום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פוליסהחברת ביטוח