להלן פסק דין בנושא ניתוח להחלפת פרק ירך לאחר תאונת דרכים:   1. פסק דין על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. התובע, יליד 9/5/1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 15/2/00. התובע אושפז בבית חולים, עבר ניתוח לתיקון וקיבוע האגן ושוחרר מבית החולים רק ביום 5/3/00. ביום 7/8/01 אושפז התובע שנית בבית החולים לצורך ניתוח להחלפת פרק ירך ימין, הוא שוחרר מבית החולים ביום 13/8/01. אין מחלוקת בשאלת החבות.   הנכות הרפואית 2. כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה מונה ד"ר משה ליפשיץ. לאחר שבדק את התובע, קבע המומחה (בחוות דעת שנערכה ביום 20/2/01) כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 25% לפי סעיף 35(1) בין ג' ל-ד'.   3. בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30/6/02 נשאל המומחה שאלות הבהרה האם לאחר הניתוח השני יש צורך לבדוק את התובע פעם נוספת והאם חל שינוי במצבו של התובע.   4. בתשובתו הבהיר ד"ר ליפשיץ כי אינו צריך לבדוק את התובע שנית וכי מצבו של התובע לא מאפשר לו לעבוד בעבודה עם מאמץ גופני. נהיגה ברכב מותרת ואפשרית. לדבריו כאשר קבע נכות של 25%, הוא הביא בחשבון גם את המצב של החלפת פרק הירך. עוד הוסיף המומחה ואמר כי הנכות שקבע "כוללת בתוכה כבר את האפשרות של החלפת פרק הירך בעתיד וסיבוכים נוספים אפשריים של הניתוח שיתכן ויקרו ויתכן שלא יקרו". (ההדגשה במקור-כ.מ). בהתאם לחוות דעתו של המומחה ולתשובות ההבהרה, אני קובע כי הנכות הרפואית של התובע היא בשעור של 25% לצמיתות.   הנכות התפקודית 5. עד לשנת 1994 התובע עבד כטכנאי רנטגן. הוא עבד בעבודה זו שנים רבות. משנת 94' החליף התובע עבודות רבות בהם לא התמיד. חלק מהזמן (סמוך יותר לתאונה) הוא היה עצמאי ושיווק מוצרים בכוחות עצמו, ותקופה מסוימת הוא היה מובטל. לדבריו, החלפת העבודות הרבות התרחשו לאור רצונו למצות את הפוטנציאל שיש בו, ותמיד נעשו בכדי להתקדם. כך או אחרת, אין חולק כי התובע החליף עבודות רבות ולא היה עקבי בעבודה אחת או בתחום אחד. לדבריו אמנם אופי עבודתו בכל העבודות היא עבודה ניהולית, אולם כולן היו כרוכות בעבודה פיזית.   6. אין חולק כי הנכות הרפואית ממנה סובל התובע היא נכות המשפיעה על תפקוד יומיומי, אמנם יתכן כי בעקבות הניתוח להחלפת פרק הירך ישנה הטבה בתפקודו וכאביו פחתו, אך אני סבור כי למרות שעבודת התובע לפני התאונה היתה עבודת ניהול, עדיין היה נזקק למאמץ פיזי לצורך עבודתו. כך לדוגמא, בעבודה אחת היה עליו לראות דירות בכל רחבי הארץ, בעבודה אחרת היה משנע את המוצרים בעצמו, דואג להדפסתם, הרים ארגזים וכו', ובעבודה אחרת היה מנהל אירועים של אולם אירועים בו הצטרך לבדוק פיזית את מעשי העובדים וסגירת הקצוות- עניין הכרוך ביכולת פיזית לנוע ממקום למקום ו'להתרוצץ'. דברים אלו אינם עבודה ניהולית קלאסית בה המנהל יושב על כסאו ומנהל את צוות העובדים שלו. תמיכה לדברי ניתן למצוא גם בחוות דעתו של המומחה שקבע כי התובע אינו יכול לחזור לעבודתו שלפני התאונה. עוד יש לזכור כי התובע עבר את גיל 50 וסיכוייו להשתלב בשוק העבודה אינו רב.   7. מאידך, אינני סבור כי נכותו התפקודית של התובע היא מלאה. הוא יכול לעבוד בעבודות משרדיות וכן לנהל עסקים, כפי שאכן ניסה לאחר התאונה, בהיותו בישיבה. העסק שהקים עם שני שותפים נוספים נפל עקב אי הימצאותו בעסק, פיזית, זאת לאור הניתוח השני. היינו, אין ספק כי כיום אין מניעה על התובע לחזור וליזום עסק חדש ולנהלו- בישיבה ובתנועה מוגבלת. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע עבר את גיל ה-50 ויקשה עליו כיום לשנות מקצוע או לרכוש מקצוע חדש. כמו כן יש להביא בחשבון כי סוג הנכות הרפואית שנקבע הוא נכות הכרוכה בפגיעה תפקודית. בהתאם לכל האמור לעיל, אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 33%.   ראשי הנזק והפיצוי 8. כאב וסבל- 25% נכות, 25 ימי אשפוז, הפחתת גיל, ריבית והצמדה מיום התאונה, סך הכל- 40,666 ₪ ובמעוגל 41,000 ₪ נכון להיום.   9. הפסדי השתכרות בסיס השכר- כאמור לעיל, בשנים שלפני התאונה, התובע החליף עבודות רבות. התובע צירף תלושי שכר לתקופה שמתחילה בחודש מאי 99' ועד חודש אוקטובר 99'. בחודש אוגוסט 99' התובע החליף עבודות כאשר בחלק מהזמן הוא קיבל דמי אבטלה (למשך 15 יום). בחודש נובמבר 99' התובע פתח עסק עצמאי. אני מניח כי לא היה עוזב את עבודתו ולא היה מוותר על המשכורת שקיבל, אלא אם צעד זה היה מועיל ומיטיב עמו- כלכלית. שכרו הממוצע נטו בתקופה הנ"ל היה 6,800 ₪. שכר זה נמוך ביחס לתלושי המשכורת שהציג התובע (8,000 ₪ נטו), זאת מכיוון שבחודש אוגוסט 99' התובע לא עבד בצורה מסודרת. לדעתי, שכר זה אינו משקף את כושר השתכרותו בפועל של התובע. יש לזכור כי אף הוא אישר שהחליף עבודות רבות, ולפיכך יש להניח כי בתקופת החלפת העבודות הוא לא משתכר ולכן סך הכנסתו (הסכום המצרפי) פוחתת. לכך יש חיזוק גם מתקופה נוספת בה קיבל התובע דמי אבטלה- 5 חודשים, 2/99-10/98. לפיכך אני קובע את בסיס שכרו של התובע על 5,800 ₪ נטו.   א.לעבר- 1) בגיליון סיכום המחלה שקיבל התובע עת השתחרר מבית החולים ביום 5/3/00 הומלץ כי לא ידרוך על רגל ימין במשך 12 שבועות. עוד צירף התובע תעודות מחלה עד לתאריך 16/1/01, וכן מסמכים, תעודות והפניות מהרופאים שטיפלו בו כי אינו מסוגל לבצע פעולות פיזיות משמעותיות הכוללות הליכה למרחק (ראה תעודה מיום 13/11/00). לאחר הניתוח השני קיבל התובע חופשת מחלה נוספת למשך 45 יום, תוך ציון כי עליו לשכב על הגב בלבד וכן להגביל את תנועת פרק ירך ימין. לפיכך התובעת זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות מלאה לעבר למשך תקופה של 12.5 חודשים. נוסחת הפיצוי- 5,800 ₪* 12.5= 72,500 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה ובמעוגל- 85,000 ₪ נכון להיום.   2) מהתאונה עברו 33 חודשים. מתקופה זו יש להפחית את תקופת אי הכושר המלאה. לפיכך יש לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות לעבר לתקופה של 20.5 חודשים לפי נכותו התפקודית. נוסחת הפיצוי- 5,800 ₪* 20.5 חודשים* 33%= 39,237 ₪, ובצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה ובמעוגל 44,000 ₪ נכון להיום.   ב. לעתיד- בהתאם לכך שהתובע יצטרך כיום לעבוד בעבודה ניהולית בלבד, ולאור הפסיקה הנהוגה לעניין תוחלת חיי העבודה של עצמאיים ובעלי מקצועות חופשיים. אני סבור כי יש לקבוע פיצוי לעתיד עד לגיל 68. נוסחת הפיצוי- 5,800 ₪* 33%* מקדם היוון 156.0210= 298,624 ₪ ובמעוגל 299,000 ₪ נכון להיום.   10. סיעוד- א. לעבר- התובע היה בחופשת מחלה ארוכה. בתקופה זו סעדה אותו אשתו. על פי עדותה משך 3 חודשים נזקק התובע לסעוד צמוד וכן שמונה שבועות לאחר הניתוח השני. בהתאם לאופי נכותו של התובע ונכותו התפקודית, אין ספק כי היה נזקק לסיעוד מוגבר. לתובע היה אסור לדרוך על הרגל במשך תקופה ארוכה ופעולותיו היו מוגבלות. ידועה הפסיקה כי יש לפסוק עבוד עזרת בני המשפחה גם בבית החולים ומכל מקום לאחר שחרורו של התובע לביתו. בהתאם לכך אני פוסק לתובע פיצוי בגין סיעוד ועזרת המשפחה לעבר בסכום גלובלי של 30,000 ₪ נכון להיום.   ב. לעתיד- לפי תוחלת חייו של התובע ובהתאם לנכותו ולעדותו ועדות אישתו, כי אינו מסוגל לבצע כיום בביתו עבודות שביצע בעבר, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 100,000 ₪ נכון להיום.   12. ניידות- אין חולק כי התובע מוגבל בניידות. הוא אינו יכול ללכת למרחקים וקשה לו לעלות מדרגות. זאת לאור נכותו הרפואית והתפקודית של התובע. יחד עם זאת, רשיונו של התובע נותר על כנו, וגם המומחה חזר ואמר כי התובע יכול להמשיך ולנהוג כרגיל. בהתאם לכך, אני פוסק לתובע פיצוי בגין ניידות לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 20,000 ₪ נכון להיום.   13. הוצאות רפואיות- המומחה לא קבע כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים נוספים בעתיד. מאידך הוא ציין כי יכול להיות שייגרמו לתובע סיבוכים בעקבות הניתוח ויתכן שלא, או שיצטרך ניתוח נוסף. כך או אחרת, כל הנ"ל כלול בסל הבריאות הממלכתי ואין הצדקה לניתוח פרטי. יחד עם זאת, אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה בגין הוצאות שהן מעבר לסל הבריאות ולהשתתפות עצמית. לפיכך אני פוסק פיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪ נכון להיום.   14. הוצאות- התובע צירף לתצהירו קבלות רבות שחלקן כלל אינו קשור לתאונה, זאת אף אישר התובע עצמו בעדותו. אולם ישנן מספר קבלות הקשורות לתאונה, כך לדוגמא התשלום עבור האמבולנס, הוצאות חנייה, קבלות עבור תרופות. בהתאם לכך, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪ נכון להיום.   15. הוצאות דיור- עובר לתאונה, התגורר התובע בדירה הממקומת בקומה גבוהה. על מנת להגיע לביתו, היה עליו לטפס ברגל 62 מדרגות. בעקבות התאונה, טוען התובע כי היה עליו להחליף את דירתו ולעבור לגור בבית ללא מדרגות. הוא מכר את דירתו והחליפה בבית צמוד קרקע. התברר כי על מנת להכנס לביתו החדש, על התובע לעלות כשמונה מדרגות. מדרגות אלו נבנו בהזמנת התובע ולא היו שם לפני שהוא קנה את הבית החדש. עוד התברר כי בתוך הבית ישנן כ-16 מדרגות אותן יש לעבור בכדי להגיע לקומה השנייה. התובע ואשתו הרחיבו את ביתם החדש והתאימו חדר בקומה התחתונה למגוריהם (של התובע ואשתו). לחדר זה הם בנו והצמידו מקלחת ושירותים. בקומה העליונה, 4 חדרי שינה, שמשמשים את ילדיו של התובע. התובע צירף קבלות ותחשיבים כיצד נקנה הבית, איך הוא מומן, למי שולמו הכספים הרבים וכיוצ"ב. יחד עם זאת, הודה התובע, שלא כל הקבלות קשורות לתאונה ולפיכך אין מקום לקבל את הצעתו לפיצוי בראש נזק זה. כמו כן, לא ניתן לי הסבר סביר מדוע היה על התובע לקנות דירת קוטג' בת 6 חדרים במקום דירה בת 4 חדרים שהחזיק לפני התאונה, מדוע היה צריך לקנות דירת קוטג' עם גינה ולרצפה, מדוע לא נרכשה דירה דומה לזו הייתה ערב התאונה, שתהיה בקומה ראשונה או בבית עם מעלית.   16. לפיכך, התובע לא עמד בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי או הצורך ברכישת הקוטג' עקב הנזק שנגרם לו. כמו כן לא הביא התובע ראיה כגון חוות דעת שמאי, מה הפרש המחיר בין דירת התובע לדירה דומה חדשה. לפיכך תביעת התובע בראש נזק זה, נדחית.   17 הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור. התובע ואשתו נתנו עדות בבית המשפט, הם פירטו וענו על כל שאלות ב"כ הנתבעת. יתרה מכך, ב"כ הנתבעת עימתה את התובע בדבריו ומסקנותיו של חוקר מטעמה שערך חקירה בנושא התובע ונזקיו. חוקר אלמוני זה, לא הוזמן לתת עדות בפניי, אם עדותו הייתה תומכת בגרסת הנתבעת או מערערת את אמינות גרסת התובע ואשתו, חזקה על הנתבעת כי הייתה מזמינה אותו לתת עדות. בעדותו בבית המשפט, התרשמתי כי התובע הוא אדם אמין, השוטח את גרסתו במלואה ואינו מנסה להסתיר דבר. לפיכך, אני סבור כי יש לקבל את גרסת התובע.   סיכום 17. סך כל נזקי התובע: 629,000 ₪ נכון להיום.   18. ניכויים- התובע קיבל מהנתבעת שני תשלומים תכופים. 11,000 ₪ מיום 23/5/00 משוערך להיום- 13,252 ₪. 28,802 ₪ מיום 18/1/01 משוערך להיום- 31,821 ₪. סך הכל- 45,073 ₪.   לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 583,927 ₪ ובמעוגל 584,000 ₪.   19. בנוסף תישא הנתבעת בתשלום הוצאות ניהול המשפט של התובע לרבות שכר טרחת עו"ד בסך של 75,920 ₪ בתוספת מע"מ כדין. כל התשלומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.  ניתוחתאונת דרכיםירך