נכות כללית 39 אחוז נכות

בל (נצ') 1031/03 נכות כללית 39 אחוז נכות 1. המערער לוקה בבריאותו ועל כן הוא פנה למשיב בתביעה לשלם לו קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופא מוסמך קבע שדרגת נכותו הרפואית של המערער נמוכה מהדרגה המזערית המזכה בגמלה. לפיכך, דחה המשיב את התביעה לתשלום קצבת נכות. 3. המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך. הערר נדון ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה"). הועדה הראשונה דנה בערר ביום 29/10/01, והחליטה כי דרגת נכותו היציבה של המערער החל מיום 1/12/99, היא בשיעור 39%. לפיכך, שב המשיב ודחה את תביעת המערער לקצבת נכות. 4. המערער ערער לבית דין זה על החלטתה של הועדה הראשונה. ערעורו נדון בפני כב' השופט הראשי סומך, בתיק ב"ל +1044/02. ביום 22/8/02, נתן כב' השופט סומך פסק דין בערעורו האמור של המערער (פסק הדין ייקרא להלן: "פסק הדין הקודם"). פסק הדין הקודם קיבל את ערעורו של המערער, בהסכמת המשיב. בפסק הדין הקודם נקבע - בהסכמת המשיב - שהיו פגמים בעבודתה של הועדה הראשונה, אשר מצדיקים את קבלת הערעור. פגם אחד היה בכך שהועדה הראשונה סיכמה את דיוניה מבלי שקודם לכן קיבלה את תוצאת בדיקת הזקפה ממכון השינה בטכניון שאותה ביקשה בישיבה קודמת שלה. הפגם השני היה בכך שהיא לא התייחסה לאמור בחוות דעתו של ד"ר אבי דורון מיום 21/6/00. מפסק הדין הקודם עולה כי הצדדים היו חלוקים בשאלה אם להשיב את עניינו של המערער אל הועדה הראשונה או שמא להעביר את עניינו אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. כב' השופט הראשי קיבל את עמדתו של המשיב, שטען שיהיה זה בלתי הגיוני להעביר את הענין לועדה בהרכב שונה. לפיכך, על פי פסק הדין הקודם, היה עניינו של המערער אמור לשוב אל הועדה הראשונה, על מנת שתתקן את שתי הטעויות שנפלו בעבודתה. 5. לאחר מתן פסק הדין הקודם, התברר - כנראה- כי יש קושי בביצועו, בשל העדרותו של אחד מחברי הועדה הראשונה. המשיב פנה במכתב מיום 29/9/02 אל ב"כ המערער וביקש את הסכמתו לכך שעניינו של המערער יועבר להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. (כלומר - כמבוקשו של המערער בטרם מתן פסק הדין הקודם). במכתבו מיום 4/10/02, הודיע ב"כ המערער כי הוא מסכים להעברת עניינו של המערער אל ועדה בהרכב שונה, בתנאי שהמערער יוזמן אל הועדה בהרכבה החדש, וייבדק על ידיה בנוכחותו של ב"כ המערער. המשיב הסכים לתנאי שהציב ב"כ המערער. 4. המערער הוזמן לישיבת ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (ועדה זו תיקרא להלן: "הועדה"), ביום 3/11/02. בא כחו של המערער היה נוכח בישיבת הועדה. הועדה בדקה את המערער, והחליטה לדחות את עררו, תוך ששבה וקבעה למערער נכות רפואית בשיעור משוקלל של 39%, החל מיום 1/12/99. הועדה לא התייחסה בהחלטתה לחוות דעתו של ד"ר דורון ואף לא התייחסה לענין בדיקת הזקפה מהטכניון. 5. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה של הועדה מיום 3/11/02. 6. ב"כ המערער טען כי הועדה לא בדקה באופן יסודי את תלונות המערער בענין הרגליים, וכי יש להעביר את עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. ב"כ המשיב אישר בטיעוניו כי נפל פגם בהחלטתה של הועדה, בכך שהיא לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר דורון, והביע את הסכמת המשיב להשבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתעשה כך. עם זאת, טען ב"כ המשיב כי הועדה לא היתה אמורה להתייחס לענן בדיקת הזקפה ממעבדת השינה בטכניון, שכן הועדה הבינה מתנאיו של ב"כ המערער כי היא משוחררת מהחובה לעשות כן. ב"כ המשיב לא התייחס לטענתו של ב"כ המערער בענין רגלי המערער. 7. אין חולק שדינו של הערעור להתקבל. ב"כ המשיב הסכים לכך, בשל העובדה שהועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר דורון מיום 21/6/00. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם להשיב את הענין אל הועדה, או שמא להעביר אותו לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. אני סבור שיש צורך להעביר את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, וזאת בשל כך שהרכב הועדה לא כלל מומחה בתחום המומחיות של ד"ר דורון. ד"ר דורון הוא מומחה בנוירוכירורגיה. הועדה כללה רופאים מומחים בתחומי האורתופדיה, האורולוגיה ורפואת אא"ג. 8. בדב"ע נא/31-01 סוסן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 505, 506, נאמר: "כאשר עניינו של מבוטח מובא לפני ועדה רפואית, ויש עימו חוות דעת רפואית של רופא מומחה, הרי שעה שעל-פניו לא ניתן לומר שאין כל קשר בין מומחיותו של הרופא והפגימה אליה מתייחסת חוות הדעת, מן הראוי שבין חברי הוועדה יימנה לפחות רופא אחד בתחום המומחיות של נותן חוות הדעת, על מנת שיוכל להתמודד, מקצועית, עם חוות הדעת.". 9. על כן, ובלא קשר הכרחי לטיעוניו של ב"כ המערער, אני סבור שיש להורות על העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שיכלול גם מומחה בנוירוכירורגיה. 10. מאחר שממילא הועדה בהרכב החדש תהיה אמורה לדון מחדש בערר, איני רואה צורך להתייחס בהרחבה לשאר טעויותיה של הועדה - לא אעשה כך, ואסתפק בהערות הבאות: א. לדעתי, כל עוד הועדה לא ציינה בעצמה שהיא הבינה מתנאיו של ב"כ המערער, שהיא משוחררת מלהתייחס לענין בדיקת הזקפה - לא ניתן לקבל הסבר מעין זה מאת ב"כ המשיב. ברור שאם המשיב היה מסכים מראש, בטרם מתן פסק הדין הקודם, להעביר את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב שונה, לא היתה מתעוררת בעיה. פסק הדין הקודם היה מורה על העברת הדיון להרכב שונה, שהיה אמור לדון בערר מתחילתו. משעמד המשיב על כך שהענין יוחזר דווקא אל הועדה הראשונה, ניתן פסק הדין הקודם כפי שניתן, וגם הועדה (השניה) היתה אמורה לקיים את הוראותיו של פסק הדין הקודם. היא לא קיימה אותן לא רק בענין חוות הדעת של ד"ר דורון, אלא גם בענין הבדיקה מהטכניון. ב. הועדה קבעה מספר דרגות נכות. אף אחת מהן אינה מתייחסת לבעיות ברגליים. יחד עם זאת, בשולי החלטתה, כתבה הועדה כי היא מבקשת להודיע למשרד הרישוי על בעיות הרגליים שהמערער טוען להן (בנוסף לבעיות הצוואר). ממה נפשה של הועדה; אם הבעיות ברגליים אינן מצדיקות קביעת דרגת נכות כלשהי - אין כל צורך להודיע עליהן למשרד הרישוי. לעומת זאת, אם הן מספיק מפריעות למערער כדי להצדיק פניה למשרד הרישוי - יש צורך גם לקבוע דרגת נכות בגינן. 11. מכל מקום, לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שלא יכלול מי מבין חברי הועדה הראשונה ומי מבין חברי הועדה (השניה). הועדה בהרכבה השונה תדון מחדש בערר של המערער על החלטת הרופא המוסמך, ותתייחס גם לחוות דעתו של ד"ר אבי דורון מיום 21/6/00. 12. בהתחשב בהסכמתו (המסוייגת) של המשיב לקבלת הערעור, אני מחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,750 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/03, אם לא ישולמו קודם לכן. 13. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.נכות כלליתאחוזי נכותנכות