תא (עפ') 4097/01 נפילה במדרגות אוטובוס בגלל דחיפות 1. התובעת נפלה בערבו של יום 24.12.00 בתחום התחנה המרכזית של אגד בעפולה. לטענתה, נגרמה נפילתה כתוצאה ממעידה על מדרגות אוטובוס, בשעת ירידה מדלתו הקדמית. מאידך, הנתבע 1, שהינו נהג האוטובוס, טוען, כי התובעת נפלה במרחק מה מהאוטובוס, לאחר שסיימה את ירידתה ממנו, כתוצאה מדחיפה שנדחפה על-ידי עוברי אורח.   2. גרסת התובעת מופיעה בתצהיר עדותה הראשית, כדלקמן:   ”6. התחלתי לרדת במדרגות האוטובוס, קודם לכן נתתי לחייל שאינני מכירה את המזוודה שלי על מנת שיוריד אותה למטה. כשהתחלתי את ירידתי במדרגות האוטובוס לא היה בידי כל חפץ או מזוודה.   7. כשהגעתי למדרגה האחרונה של האוטובוס מעדתי ונפלתי.   8. אדגיש כי התחלתי את המעידה בעודי על המדרגה האחרונה של האוטובוס, ולא לאחר שירדתי מהאוטובוס. כמובן שסיימתי את המעידה על המדרכה, אך בוודאות אני אומרת כי המעידה החלה בעוד שרגלי האחת על מדרגות האוטובוס, ובתנועה שהיתה המשך ישיר לירידתי מן המדרגות הקודמות."   3. כנגד גרסה זו, גרסת הנתבע 1 הינה:   ”4. זכור לי כי אחת הנוסעות ירדה מהאוטובוס בתחנה המרכזית בעפולה מהדלת הקדמית, כשהיא אוחזת בידיה שני תיקים גדולים. ראיתי כי לאחר שהשלימה את ירידתה מהאוטובוס ופסעה מחוץ לאוטובוס, נדחפה לפתע ע"י אדם אחר, שירד מהדלת האחורית של האוטובוס ומיהר לדרכו, וכתוצאה מכך היא נפלה במרחק של מספר צעדים מהדלת הקדמית של האוטובוס.   5. נפילתה של הנוסעת לא ארעה במדרגות האוטובוס, אלא מחוץ לאוטובוס וללא כל קשר לאוטובוס. מדובר בתחנת הורדה, אשר בה לא עולים נוסעים לאוטובוס ולכן היה לי טווח ראייה ברור כלפי מדרגות האוטובוס שבסמוך למקום מושבי."   4. שני העדים דלעיל היו העדים היחידים אשר העידו בפני בפרשת החבות. שני העדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם.   באי-כח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה, כאשר בפי כל אחד מהם טעמים ראויים מדוע לא אקבל את גרסת הצד שכנגד.   בעוד ב"כ התובעת מנסה לשכנעני, כי לנתבע 1 אינטרס שלא להודיע למעסיקו על התאונה, שכן הדבר עלול לגרום לו לאי-נעימות, כי סביר כי העד לא ראה את נפילתה של התובעת, אלא העיד על אירוע אחר של נפילת אשה אחת, וכי לא סביר בעיניו כי הנהג יזכור אירוע שגרתי זה, טוען ב"כ הנתבעים כי דין התביעה, הנשענת על עדות יחידה של התובעת, להידחות מג' טעמים: חוסר הגיון פנימי בגרסה; סתירות בעדות וכן עדיפות לגרסת הנתבע 1, לנוכח תוכן עדותו וההתרשמות מעדות זו.   5. עליי לציין, כי אף אני מצאתי מספר סתירות, שלא זכו להסבר, בגרסת התובעת. התובעת העידה, בבטחון רב, כי עבדה בשבוע שלפני התאונה (ראה עדותה בעמ' 3 למטה ועמ' 4 למעלה). עד מהרה הסתבר, כי התובעת סבלה מבעיות רפואיות, בעטיין שהתה בחופשת מחלה משך מספר חודשים קודם לתאונה, ועד למועד התאונה, כעולה מן הרשומה הרפואית נ/1. כאשר התובעת עומתה עם רשומות אלה, החל בטחונה העצמי להתערער, ותשובותיה החלו לסגת אל נבכי השכחה הגואלת (ראה עמ' 5).   6. התובעת אף טענה בעדותה כי לא נחבלה בראשה עקב התאונה (ראה עמ' 6 שורה 15).   מאידך, תעודת חדר המיון מלמדת על-כך, כי התובעת התלוננה על חבלת ראש, שנחבלה בעת הנפילה (ראה נ/3). בגין חבלה זו אף נערכה לה בדיקת C.T.   אף תעודת המחלה מיום 27/12/00, המופיעה בעמ' 81 לרשומה הרפואית נ/1, מלמדת על-כך, שהתובעת התלוננה על CUNTUSION OF HEAD"".   7. מסכים אנוכי עם ב"כ הנתבעים, עו"ד גורי, כי אף צורת הנפילה אינה סבירה. אדם המועד בעת ירידתו במדרגות, סביר שיפול אפיים קדימה, או שיחליק לאחור, ואז יפול פרקדן ויפגע בחלקו האחורי של גופו, מן המדרגות, מהן החליק.   במקרה דידן, העידה התובעת כי נפלה על גבה כשהיא שכובה על המדרכה (עמ' 6 שורות 7-9).   התובעת הוסיפה וציינה, כאשר שכבה על המדרכה, ראשה לא היה בכיוון האוטובוס (שם, שורה 11).   גבי דידי, אין תיאור זה הגיוני ואינו עולה בקנה אחד עם נפילה במהלך ירידה מאוטובוס. מקובל היה עליי כי ראשה של התובעת לא היה בכיוון האוטובוס, אילו נפלה אפיים קדימה, אך לא כאשר היא שכובה על גבה.   8. איני זוקף לחובתה של התובעת את העובדה כי לא זכרה את הגורם המיידי למעידה ומהי הרגל המעורבת בכך. המדובר באירוע המתרחש במהירות הבזק, כאשר סביר כי אדם, המוצא עצמו בנפילה, לא יזכור זוטי פרטים אלה.   אף איני זוקף לחובתה של התובעת את העובדה, כי בהודעתה שלה, למעסיקתו של הנתבע (נ/4), לא נרשם כי חייל ואישה דתייה עזרו לה לקום, שעה שאמרה כי "נוסעים" עזרו לה לקום. הוא הדין בטיעון לגבי החייל שעזר לה לשאת את מטענה.   עם זאת, יש לציין כי גבי חייל זה, טענה התובעת תחילה כי אינה זוכרת אם היתה הנוסעת הראשונה שירדה, ומיד לאחר מכן הוסיפה, באותה נשימה, כי החייל שעזר לה ולקח את מזוודתה, ירד לפניה (ראה עדותה בעמ' 5 שורות 21-24).   9. יתכן, אמנם, כי כל התהיות ואי-ההתאמות, שמצאתי בעדותה של התובעת, אינן כה משמעותיות, אלא שכנגד עדותה היחידה של התובעת, ניצבת עדותו של הנתבע 1. עדות זו, לא רק שלא נסתרה, אלא לטעמי, נותרה כסלע מוצק, לאחר חקירה שכנגד מעמיקה, שנחקר על-ידי בא-כח התובע, עו"ד אמיר.   10. עליי לציין, כי פרט לכך שהנתבע 1 לא סתר עצמו בכל פרט שהוא, אף עדותו נשמעה אמינה ומהימנה. העד עמד בתוקף על גרסתו, לפיה ראה את התובעת יורדת לאיטה מן האוטובוס, כשמטענה בידה, כדבריו:   ”ת. לא. הגברת ברדה ירדה בין הראשונים. מאחר וירדה לאט, והיה לה מטען בשתי ידיה, עצרה את התנועה, בדרך מהדלת הקדמית. פנו הנוסעים האחורים לרדת מהדלת האחורית." (עמ' 9 שורות 22-24).   העד זכר אף, בצורה ברורה, את התובעת (שם, שורות 26, 27 וכן עמ' 11 שורה 22) עד כדי כך, שלשיטתו, היה מזהה אותה, לו פגשה ברחוב.   11. הנתבע 1 חזר ועמד על גרסתו, לפיה התובעת נפלה במרחק מה מהאוטובוס, וחזר על-כך שוב ושוב (ר' עמ' 9 שורה 12 ואילך; עמ' 10 שורה 10 וכן שורה 18, ובמיוחד ראה עמ' 11 שורות 7-10 כדלקמן:   ”ת. היא אחזה שני תיקים בידיה, תיק או מטען, משהו כבד, היה קשה לה לזוז, היא חסמה את המעבר, אני מסתכל, אדם יורד לאט, יושב מחכה, יש זמן, ירדה עם שני התיקים למטה, עמדה על המדרכה ומשטף נוסעים שעבר מאחור, מישהו פגע בה ונפלה. האוטובוס עמד לחלוטין."   12. גרסה זו נשמעה באזניי אמינה. התרשמותי מעדות העד היתה, כי אינו חושש מכל הליך של בירור משמעתי כלשהו, אשר יהא בו כדי לגרום לו לאי-נעימות. לפיכך, אין לומר כי לעד סיבות משלו להסתיר את האמת.   13. העד אף שלל אפשרות כי ראה תאונה אחרת, עליה העיד, ועמד בתוקף על גרסתו (ר' עמ' 10 שורות 8-12 וכן עמ' 11 שורות 13-17).   14. לנוכח כל האמור, הנני קובע כי בבחינת שתי הגרסאות שהציגו הצדדים בפני, נוטה מאזן ההסתברויות בעליל לכיוון גרסת ההגנה.   בנסיבות אלה, מקבל אנוכי את גרסת ההגנה, וקובע כי התובעת לא מעדה עת ירדה מן האוטובוס, אלא נפלה במרחק מה מן האוטובוס, עת נדחפה על-ידי עוברי-אורח.   15. על-כן, החלטתי לדחות את התביעה.   התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.  תאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילה במדרגותמדרגותנפילהאוטובוס