נפילה מהמיטה בשירות הצבאי

המערער טוען שהוא סובל מטינטון תמידי, בעקבות נפילה שנפל בשנתו ממיטה ב5.2.1981-, נפילה שבה נחבל בראשו. המשיב הכיר בחבלה אקוסטית הנובעת מן השרות, אלא שהועדה, כמו ועדות קודמות, לא היתה מוכנה לקבוע שהמערער סובל מטינטון תמידי, אלא רק מטינטון "מזדמן", כלשון הועדה, ולכן החילה את מבחן 72 (ג)(1) למבחני הנכות, ולא את מבחן 72 (ג)(1), כבקשת המערער. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צפצופים באוזניים עקב נפילה מהמיטה: 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: - "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן: - "החוק"), לענין קביעת דרגת נכות עפ"י המבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969 (להלן: - "התקנות והמבחנים"). 2. הערעור נוגע לנושא הטינטון בלבד (שכן לגבי פגימה אחרת שיש למערער אין הוא משיג). הועדה קבעה למערער נכות בת אחוז אחד, עבור "חבלה אקוסטית ללא טינטון" והמערער טוען שראוי היה להעניק לו 10%. 3. המערער טוען שהוא סובל מטינטון תמידי, בעקבות נפילה שנפל בשנתו ממיטה ב5.2.1981-, נפילה שבה נחבל בראשו. המשיב הכיר בחבלה אקוסטית הנובעת מן השרות, אלא שהועדה, כמו ועדות קודמות, לא היתה מוכנה לקבוע שהמערער סובל מטינטון תמידי, אלא רק מטינטון "מזדמן", כלשון הועדה, ולכן החילה את מבחן 72 (ג)(1) למבחני הנכות, ולא את מבחן 72 (ג)(1), כבקשת המערער. 4. אינני סבור שנכון לקבל את הערעור. אנמק זאת להלן. המערער טוען שהוא התלונן כל השנים על טינטון תמידי, אלא שמחמת היותו דרוזי, שהשפה העברית אינה שגורה כל כך בפיו, לא הבינו אותו כראוי הרופאים שטיפלו בו והועדות הרפואיות שבפניהן הופיע, ובטעות סברו שהוא מתלונן על טינטון שאינו קבוע. לביסוס טענתו זו צרף המערער תצהיר. אינני סבור שנכון לקבל טענה זו בדבר הבנה בלתי ראויה של הרופאים והועדות. המערער לא צריך היה להשתמש במילים "תמידי" או "קבוע" או "בלתי פוסק" ודומיהן, כדי לתאר באזני הרופאים את הליקוי באזניו, ומסתבר שהרופאים המקצועיים בתחום א.א.ג. שעליהם הוא מדבר, ידעו להציל מפיו מה הוא רוצה להביע בפניהם בענין הטינטון (או "הצלצולים" או "הצפצופים", מלים שנקט בהן באזני הרופאים). לא יתכן שכל רופאי א.א.ג. והועדות, לא עמדו כיאות על אופי תלונותיו. 4. כאמור התאונה ארעה למערער בראשית 1981, והוא הוכר כנכה בידו מחמת התאונה. המערער הגיש תביעה לק. התגמולים ואף הופיע בועדות רפואיות. ב20.7.83- מופיעה לראשונה תלונה על פגיעה בשמיעה, כולל על טינטון, והכוונה לתלונה בפני ד"ר בן דוד, שהמליץ להכיר בפגיעה באזניים כנובעת מהתאונה. והנה, בפני דר' בן דוד טען המערער ש"נפל לפני 3 שנים מהמטה ונחבל בראשו, ומאז חש ליקוי שמיעה וצפצופים לא קבועים באזנו הימנית בעיקר". התלונה היתה אז על "צפצופים לא קבועים", ולא כטענת המערער (בסעיף 4 לערעורו דנן) כאילו היתה אז תלונה על "רעש תמידי". כך היה גם בועדה רפואית מדרג ראשון ב12.1.84-, שלפניה התלונן על "לפעמים צלצולים". גם בועדה רפואית לערעורים מ4.1.94-, התלונה היתה על צפצופים "במיוחד בלילה". אין פלא אפוא שהועדה נשוא ערעורנו, הגיעה למסקנה שראוי להכיר רק בתלונות על טנטון "מזדמן". ראוי לזכור שתלונות על טנטון אינן ניתנות לבדיקה אוביקטיבית, ובמדה רבה מאד ניתן לקבוע אם פלוני סובל מטינטון ואם הטנטון קבוע או שאינו קבוע, רק על פי ההתרשמות מפלוני זה, ועל פי תאור התלונות היוצאות מפיו. לפיכך המבחן המתאים הוא 72 (ג)(1), כפי שקבעה הועדה. 5. המערער טוען שאפילו תמצי לומר שמדובר בטנטון שאינו קבוע, ראוי לקבוע למערער 10% נכות. ומדוע? משום שמנסח מבחני הנכות חרג מסמכותו, כאשר נמנע מלקבוע דרגת ביניים בין מבחן 72 (ג)(1) לבין מבחן 72 (ג)(2), ומשחרג כך, ולא קבע דרגת ביניים, ממילא ראוי לזכות את המערער בדרגה הגבוהה מבין שני המבחנים שקבע, היינו 10%. אינני סבור כך. אינני סבור שנכון להחפז ולקבוע בטלות של תקנות או מבחנים מחמת חריגה מסמכות, אלא אם יש יסוד מוצק לכך. בעניננו, אינני סבור שלא רשאי היה מתקין המבחנים לקבוע לטנטון שאינו קבוע רק אחוז אחד, ואילו לטנטון קבוע 10%. הדגשתי את המלה רשאי, שכן יתכן שהמתקין יכול היה לבחור גם בקביעת דרגת בינים. אבל, אפשרות זאת לקבוע דרגת ביניים, אינה אומרת שקביעה של שתי דרגות בלבד היא בלתי סבירה באפן קיצוני, עד כדי הצדקה לקבוע שהיתה בכך חריגה מסמכות. בל נשכח שענין הטנטון הוא ענין שאינו ניתן לבחינה אוביקטיבית כאמור, וקשה לרופא לקבוע הכרה בניואנסים דקים מן הדקים בתוך ערפל זה. אגב, כך גם עשה מתקין המבחנים במל"ל, לגבי הנושא הנדון בערעורנו. שם אף הרחיק מתקין המבחנים לכת, ולא קצב אחוזי נכות כלל, אף לא אחוז אחד, לרעש שאינו תמידי (ראה מבחן 72 (ד)(I)), והשווה גם מבחני הנכים בענין פי הטבעת (מבחן 15), בקשר לפיסורה ולטחורים, שגם שם יש קפיצה מאחוז אחד ל10%- ללא דרגת ביניים. כאמור, יכול היה מתקין התקנות לשקול אם יש מקום לקבוע דרגת ביניים, ואפשר שראוי שישקול ויחליט מה שיחליט. ועוד אגב. גם לענין צלקות, לפי מבחן 75, יש דילוג בין חוסר אחוזי נכות לבין 10%. לגבי מבחן 75, אכן המלצתי (בפס"ד בע.נ. 136/99) בפני מנסח המבחנים לשקול קביעת דרגת ביניים. כמובן, ענין הצלקות שונה מעניננו, שכן צלקות גלויות וידועות לועדה והן נראות ראייה אוביקטיבית ע"י רופאי הועדה. 6. סוף דבר, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נכתב ונחתם ביום: ז' בכסלו תש"ס (16.11.99). י. יעקבי-שווילי - ס. נשיא למזכירות: נא להמציא לב"כ הצדדים. ד.א. / d00020999r.1 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוחנפילהצבאשירות צבאי