קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד עזר להליכי בוררות - עיקול זמני: 1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשם (השופט א. הומינר) שלפיה נדחתה בקשת המערער להטיל עיקול זמני על נכסי המשיבה. בקשת העיקול שהוגשה לכב' הרשם בהמרצה (90/2002) היא בקשה המבוססת על חוק הבוררות, דהיינו, על פי סעיפים 16(א)(5) ו39-א לחוק הבוררות. סעיפים אלה מסמיכים את בית המשפט ליתן סעדי עזר להליכי בוררות כדוגמת בקשת עיקול זמני על-פי תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, בענינים הנידונים בבית המשפט. המיוחד שבבוררות זו היא, כי היא מתקיימת לא בישראל אלא בלונדון בפני שלושה בוררים אנגלים. 2. כב' הרשם לאחר עיון בבקשה קבע: "אין מקום להטיל עיקול על נכסי חברת ביטוח המשיבה בענינינו". והרשם מוסיף ומסתמך על הלכת פסק-הדין ר"ע 85/246 פ"ד מא (1) 586 אותו פסק-דין שקנה לו את השם הילכת "ארד" שם נקבע בעמוד 587 מול האות ז' כדלקמן: "אנו סבורים, שמקום בו הוגשה תובענה כנגד בנק או כנגד חברת ביטוח ודומיהם, שמושבם בישראל, קיימת חזקה, שהם בעלי יכולת כספית שנזילותה גבוהה, ולכן היה בית המשפט מסתפק בחיובם הפרוספקטיבי בחוב פסק - הדין כפי שהיה מסתפק בערבות חתומה על ידיהם, שהיתה נמסרת כתחליף לעיקול על נכסי אדם אחר. בנסיבות אלה ימנע בית המשפט מלעקל את נכסיהם, בהיעדר ראיה לסתור, המצדיקה מתן צו עיקול,..." טענתו העיקרית של פרקליט המערער היא, כי בעת הגשת הבקשה הוא היה מודע להלכת פסק-הדין הנ"ל ואין באיזכור פסק-הדין בהחלטת כב' הרשם משום חידוש עבור המערער. 3. ב"כ המערער איננו מתכחש ואיננו כופר בסמכות שיקול הדעת של כב' הרשם בנושא הצורך בהטלת העיקול וכל מה שמבקש הוא כי תינתן לו האפשרות להביא את "הראיה לסתור" כמשמעותה במובאה שצוטטה לעיל. הלכת "ארד" לטענת פרקליט המערער איננה שוללת בכל המקרים הטלת עיקול על נכסי חברות ביטוח או בנקים, אלא מקימה חזקה הניתנת לסתירה שבדרך כלל אין צורך בעיקול שכזה - תוך שמירת האפשרות של שכנוע בית המשפט על קיום נסיבות הסותרות את החזקה הנ"ל ומתן הזדמנות שכזו הוא כל חפצו של המערער. 4. מנגד טוען פרקליט המשיבה, כי מבוקשו של המערער כבר ניתן לו כי הרי על-פי תקנה 361 בקשת עיקול היא בקשה בכתב (לא בעל-פה) ואין חולקים על כך כי בקשה שכזו הוגשה לכב' הרשם על כל נספחיה הרבים. חזקה על כב' הרשם שעיין במסמכים אלה ובטיעוני הבקשה ולא דחה את הבקשה על אתר לפני העיון בהם. איזכורה של הלכת "ארד" בהחלטה בא רק לציין את אופן שיקול הדעת שאותה הפעיל הרשם. 5. אכן בנקודה זו צודק פרקליט המשיבה, בקשת העיקול היא בקשה בכתב ואין צורך להזמין את הצדדים לדיון, אלא אם כן מחליט על כך הרשם באופן מפורש על-פי תקנה 362. 6. טענה נוספת של פרקליט המשיבה היא כי בסעיף 15 של הסכם החיתום (שהוא הבסיס לבוררות שבין הצדדים) נקבע במפורש כי אסור לצדדים לפנות לבית המשפט כל עוד מתקיים ההליך ופניית המערער לבית המשפט הישראלי להטלת העיקול - נוגדת הסכם זה. אם הייתי צריך להחליט על דחיית הערעור רק מטעם זה, יתכן ולא הייתי מסתפק בכך, אולם נימוק זה כאשר הוא מצטבר לטעמים אחרים יש בו כדי לשמש בסיס נוסף מצטבר לדחיית הערעור. 7. שאלה נוספת היא בקשר לסמכותו הבינלאומית של בית משפט ישראלי להטלת עיקול, לגבי הליכי בוררות המתנהלים באנגליה. בנידון זה מסתמכת בקשת העיקול על סעיף 39 א לחוק הבוררות שכותרתו "שמירת דינים". הסעיף קובע שאין בהוראות חוק זה כדי למנוע עיכוב ההליכים מבית המשפט, אישור או ביטול של פסק בוררות או הליך אחר על- פי חוק זה, אף אם חל על הבוררות דין חוץ או שפסק הבוררות הוא פסק בוררות חוץ.... טענתו של פרקליט המשיבה היא כי המילים "הליך אחר על פי חוק זה" אינם מתייחסים להטלת עיקולים זמניים אלא הליכים כדוגמת הרישא של הסעיף עיכוב הליכים, ביטול או אישור פסק בורר. 8. יתכן וזאת הייתה כוונת המחוקק, אולם קיימת הלכת בית המשפט העליון בענין רע"א 88/102 מעדני אווז הכסף בע"מ נ' SENT OR S.A.R.L פד מב (3) 201 ובתור בית משפט נמוך יותר אין לי מנוס אלא לקבל את ההלכה שעל פיה מוסמך בית משפט ישראלי להטיל עיקול גם בהליכי בוררות זרים. יחד עם זאת מעלה פרקליט המשיבה טענה כבדת משקל שלא נטענה בפסק-הדין בענין של מעדני אווז הכסף בע"מ. הטענה היא שאפילו לבית משפט ישראלי יש סמכות כזו, גם אז הוא לא ישתמש בסמכות כזו אם בארץ קיום הליך בוררות החוץ לא מוכר הסעד של עיקול או כאשר הסעד המבוקש כאן טוב יותר מהסעדים הניתנים בארץ המוצא. כאשר על פי חוות דעת של משפטנים אנגלים נקבע שבית משפט אנגלי לא היה נותן בנסיבות אלה עיקול זמני הרי נימוק זה בהצטרפו לנימוקים הקודמים תומך בשיקול דעת הרשם שלא להעתר לבקשת העיקול. 9. טענה נוספת מצטברת של פרקליט המשיבה, טענה שאני מאמץ אותה בנסיבות המקרה, היא כי אין המדובר כלל בתביעה כספית והרי על-פי תקנה 360 למדנו כי עיקול ניתן בתביעה כספית בלבד (או תביעת דבר שבעין). הבוררות המתקיימת באנגליה איננה דנה בתביעה כספית אלא בתביעה שבה נדרשת המשיבה להפקיד ערובה לצורך שימוש בה לפיצוי מבוטחים (אם אכן תמומש ערובה זו בעתיד). המצאת ערובה או בטוחה שכזו, איננה כסף מזומן והיא איננה נכללת בתביעה כספית כמשמעותה בתקנה הנ"ל. 10. נושא נוסף שבית משפט צריך לשקול בעת הטלת עיקול כנגד חברת ביטוח או בנק הוא נושא ההשלכות כבדות המשקל על שמן המסחרי של החברות הנ"ל ועל כך נרמז בפסק דינו של בית המשפט בענין "ארד". אני מניח כי גם ענין זה גם נשקל על-ידי כב' הרשם. 11. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות והחלטת הרשם תקויים. המערער ישלם הוצאות בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ צמוד למדד. יישוב סכסוכיםעיקול זמניבוררותעיקול