תא (פ"ת) 6682/00 עיכוב ביצוע פסק דין כדי למנוע הריסת בית מגורים 1. בתאריך 1.7.02 ניתן פסק דין בתיק זה, ובו התיר בית המשפט לתובעים לקנות ולתפוס חזקה מיידית בשטח המוחזק ע"י הנתבעים 1-3 בחלקה 182 בגוש 6369. 2. עם מתן פסק הדין, ביקש ב"כ הנתבעים ליתן צו עיכוב ביצוע של פסק הדין, כשטענתו העיקרית היא שמדובר בבית מגורים של הנתבע 1 ומשפחתו, ואם הבית יהרס לא יהיה טעם לערעור. 3. ב"כ הנתבעים טען כי לדעתו יש לו סיכוי טוב לערעור, מן הסיבות שאת עיקרן הוא העלה בסיכומיו לפני מתן פסק הדין. 4. ב"כ הנתבעים ביקש לאפשר לנתבעים לממש את זכויותיהם המשפטיות, תוך שמירה על זכויותיהם הקנייניות, על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 5. ב"כ הנתבעים טען, כי לא הובאה הוכחה שהדרך נשוא פסק הדין עומדת להיסלל "מחר בבוקר", ולכן יש צורך לתפוס כבר היום חזקה כדי לסלול את הדרך. לדבריו, יש להעמיד כשיקול קובע את העובדה שמדובר באנשים שגרים במקום במשך 50 שנה ונודע להם על ההפקעה רק בסמוך להגשת התביעה דנן נגדם. 6. מנגד, טענה ב"כ התובעים, כי יש צורך חיוני להשלים את הפרוייקט במועד, ואי השלמתו תגרום נזקים כספיים ישירים לקופה הציבורית. 7. ב"כ התובעים הפנתה להחלטת ממשלה מס' כל/15 מיום 23.6.01, שבה נאמר כי יש להאיץ את עבודות ההקמה ולהסיר חסמים סטטוטוריים בכבישי הרוחב המיועדים התחבר לכביש חוצה ישראל, כשביניהם נמצא כביש 471 שהוא נשוא התביעה, כאשר תאריך היעד לסיום הפרוייקט הוא סוף שנת 2004 (נספח ו' לתצהיר ת/1). 8. ב"כ המדינה טענה, כי בשל סירוב הנתבעים למסור את החזקה בחצר שלהם, לא התאפשרה השלמת העתקת קו המים ע"י חברת מקורות. לדבריה, עיכוב העתקת הקו ע"י חברת מקורות אינה מאפשרת ביצוע שלב א' של הכביש, הקמת מנהרה, דבר המהווה צוואר בקבוק להמשך. 9. ב"כ המדינה טענה עוד, כי הנתבעים ידעו על ענין פינוי ההבית עוד משנת 98, ודבר הפינוי לא נודע להם מהיום למחר. 10. לחלופין ביקשה ב"כ המדינה כי אם ינתן צו עיכוב ביצוע, יינתן הצו לגבי בית המגורים בלבד, ולא לגבי המקרקעין עליו נמצא המחסן של הנתבע 1, מאחר ואותו מחסן אינו משמש כבית עסק פעיל שכן רוב התיקונים מבוצעים ע"י הנתבע 1 בבית הלקוחות והוא לא נדרש לקיים את העסק שלו במקרקעין אלה דווקא. 11. לאחר שבית המשפט עיין בטענות הצדדים ובפסיקה שנמסרה לו בענין זה ע"י ב"כ הנתבעים, נראה לבית המשפט כי יש מקום ליתן צו עיכוב ביצוע של פסק הדין על מנת לאפשר לנתבעים את מיצוי זכויותיהם על פי חוק לשם הגשת ערעור על פסק הדין. 12. הצורך שבית המשפט שנתן את פסק הדין יעריך אם יש סיכוי טוב לערעור על פסק הדין, הינו תמיד משימה קשה. אם בית המשפט קבע את אשר קבע בפסק דינו, והגיע לתוצאה אליה הגיע, משמע כי בית המשפט השתכנע כי זוהי התוצאה הנכונה על פי הנסיבות העובדתיות, הדין והפסיקה. יחד עם זאת, לעולם לא ניתן לומר כי אין סיכוי לערעור, אם כי אפשר אולי לומר שהסיכוי לכך אינו חזק להערכת בית המשפט שנתן את פסק הדין. 13. השיקול העיקרי הוא המאזן שיש לשקול בין הנזק שיגרם לנתבעים אם יבוצע פסק הדין, ואם מדובר בנזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי באופן סביר. מצד שני יש לשקול אם ייגרם לציבור הרחב נזק כבד שלא ניתן לפיצוי בכסף במידה ויעוכב פסק הדין. 14. בענין זה ראה בש"א 6479/94 בע"א 6477/99 אבי (אקרם) מועלם נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה יפו (לא פורסם), שם קבע כב' השופט זמיר, כי הנזק הצפוי לציבור אם יעוכב הביצוע של פסק הדין עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יעוכב הביצוע, וכי הנזק שיגרם למבקש ניתן בעיקר לפיצוי בכסף. ואולם באותו מקרה היה מדובר בקיוסק שהיה על הקרקע שהופקעה, ולא בבית מגורים. מנגד, ראה רע"א 8013/01 שיף נ. שר התחבורה ואח' (לא פורסם), שם קבע כב' השופט ריבלין, גם כן במקרה של תפיסת מקרקעין, לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. 15. בעניננו, נראה לי כי יגרם נזק בלתי הפיך לנתבע 1 ולמשפחתו אם יהרס הבית שבו הם גרים מזה שנים רבות, במידה ולא ינתן עיכוב ביצוע של פסק הדין. כשמדובר בבית מגורים, אינני חושב שפיצוי כספי יש בו כדי לפצות על הריסת הבית. כל אשר יש בפיצוי כזה הוא מתן אפשרות לעבור לבית מגורים אחר, אולם פיצוי על המקום שנהרס, אין בו. מצד שני, אין ספק שכל עיכוב בביצוע סלילת הכביש 471 והקמת מערכת המחלפים הגדולה המתוכננת, יש בה כדי לגרום לציבור נזק רחב מאד, לרבות נזקים כספיים גדולים כתוצאה מהעיכוב בביצוע. לענין זה, ראה החלטת הממשלה כל/15 המעידה על חשיבות התפיסה. 16. לאחר שיקלול כל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין לתקופה של 50 יום מהיום. במסגרת תקופה זו יוכלו הנתבעים להגיש ערעור על פסק הדין, אם יחליטו שיש מקום לעשות כן. במידה ויוגש ערעור כאמור, יוכלו הנתבעים לפנות לבית המשפט שלערעור בבקשה להאריך את תקופת עיכוב ביצוע פסק הדין, כמובן על פי שיקול הדעת של בית המשפט של הערעור. ימי הפגרה יכללו במניין התקופה האמורה, כדי למנוע נזק מעל הנדרש לאינטרס הציבורי. יצויין, כי ממילא קבע פסק הדין, שעל הנתבעים לפנות את החלקה בתוך 45 יום מיום שהתובעים יפקידו לזכותם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעים. שני המועדים יהיו חופפים ,איפוא, במרבית התקופה.ביצוע פסק דיןהריסת ביתעיכוב ביצועהריסת מבנה