קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דוח מהירות: עובדות המקרה הן שהמערער קיבל הודעת תשלום קנס (להלן: דו"ח תנועה) ביום 16/10/96, ובו פורטו עובדות עבירת התנועה אותה ביצע, שהן: נהיגה ברכב במהירות של 125 קמ"ש, שהיא מעל המהירות המותרת באזור בו נהג (100 קמ"ש). לא נטען בפניי כי עותק מהדו"ח לא נמסר לידי המערער או שהחתימה המתנוססת על הדו"ח איננה של המערער. על פי הפרטים שבסעיף (ב) לדו"ח, ניתנו למערער אופציות שונות של תשלום, רצון להישפט ועוד. כמקובל, הוכן כתב אישום על סמך הנתונים שבדו"ח התנועה, אשר עותק ממנו נשלח למערער. דא עקא, עותק כתב האישום אשר נשלח למערער, המקום שיש לרשום בו את מהירות נסיעתו נותר ריק - כאשר כל יתר הפרטים מצויים בו. בעותק האחר של כתב האישום אשר הוגש לבית המשפט - מהירות הנסיעה של המערער נרשמה בכתב יד. המערער לא שילם את סכום הקנס הרשום בדו"ח התנועה ולא הופיע למשפט. במצב זה, נתן בית משפט קמא פסק דין בהעדרו של הנאשם, וגזר עליו קנס בסך 350 ש"ח. טענתו המרכזית של המערער כי יש לפרש את כתב האישום כהודאה בכך שהוא נסע במהירות של קמ"ש אחד בלבד, ובכך הוא לא ביצע כל עבירה ולכן יש לבטל את פסק הדין. בטיעוניו בעל פה, הוא הוסיף טענה נוספת של "מלאכת רמייה" של התביעה אשר לטענתו הוסיפה את המספר "125" בכתב יד, על העותק שברשותה, ולא ברור לו אם רמייה זו נעשית כלפי בית משפט קמא או בית משפט זה. מה שמערער מבקש הוא ליהנות מטעות או השמטה שהיתה בעותק כתב האישום אשר נשלח אליו, ולבטל על סמך זה את פסק הדין ואת הקנס אשר הוטל עליו. יש להצטער על כך שהתביעה לא דקדקה ובדקה את עותק כתב האישום אשר נשלח למערער, והיה עליה לעשות זאת. מצד שני, פסק הדין ניתן על סמך העובדות המלאות שהיו בכתב האישום שהיה בפניו. ב"כ המערער איננו מסכים שהתיק יוחזר לערכאה קמא, ולו על מנת לבדוק את טענת הרמייה שהעלה בפני. אי לכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין על שני חלקיו. היות וב"כ המערער ביקש שאם בית המשפט ימצא לנכון להחזיר את התיק לערכאה הראשונה - הוא חוזר בו מהערעור, אין לי אלא לדחות את הערעור. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות