קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מזונות נמוכים מדי: 1. ביהמ"ש לעניני משפחה חייב את המשיב (המערער שכנגד) לשלם ל- 3 ילדיו (בגילאים 13, 11 וכ- 6 שנים) (המערערים והמשיבים שכנגד) מזונות חדשיים בסך 3,000 ש"ח לחודש צמודי אפריל 1998, בנוסף לקצבת הילדים ובנוסף למחצית הוצאות רפואיות חריגות של הילדים, לרבות טיפולי שיניים. לתקופה שעד מתן פסה"ד אושרו המזונות הזמניים אשר היו בסך 3,300 ש"ח לחודש, הצמודים לראשית 1997, בנוסף לקצבת הילדים, אולם ללא תוספות נוספות. על פס"ד זה מערערים הילדים באמצעות אמם בטענה שהמזונות נמוכים מדי, והאב מערער בערעור שכנגד על כך שהמזונות גבוהים מדי. 2. הרקע העובדתי לדיונים הוא כדלקמן: - הורי הילדים היו נשואים זל"ז מאז 1984, מאחר וחיי הנישואין עלו על שרטון נחתם הסכם גירושין ביום 18.12.97 שאושר וקיבל תוקף פס"ד ובנה"ז התגרשו סמוך לאחר מכן. במסגרת ההסכם חולק הרכוש בין בנה"ז באופן שהבעל קיבל את בית המגורים של בנה"ז והאשה קיבלה מבנה אחר על מגרש שמשמש למגורים אולם היה טעון שיפוצים, הבעל קיבל על עצמו תשלום חובות, כולל משכנתא, קיים סעיף לתשלומי איזון בין בנה"ז, וכמובן נקבעו הסדרים לגבי משמורת הילדים, סדרי ראיה וכיו"ב. לפני שבנה"ז התגרשו ולפני שהתחולל משבר הנישואין ניהלו בנה"ז חנות שבה עבדה בעיקר האשה או רק האשה , וכן עסק הבעל ביבוא או הפצה של אביזרי אופנה. על פי האינפורמציה שהיתה בפני ביהמ"ש היה המחזור החודשי בחנות כ- 15,000 ש"ח (דף 17 מפרוטוקול 1.4.97) והמחזור בעסק שניהל הבעל בנפרד מהחנות הגיע עד 30,000 ש"ח בממוצע לחודש (פרוטוקול 15.1.98 דף 10). אפשר היה להתרשם מתמונות לגבי בית המגורים של בנה"ז ומעדויותיהם שהם חיו ברמת מחייה בינונית ואולי למעלה מזאת, ולא סבלו משום מחסור. אין אמנם ראיה מדוייקת מהי ההכנסה נטו מאותם מחזורי עסקים, אולם איש לא התלונן על מחסור. העסק נסגר באופן פתאומי בסוף 1996, ובלשונו של ביהמ"ש הוא "קרס" (דף 4 מפסה"ד) או "נמחק" (בהחלטה למזונות הזמניים, דף 27). עפ"י הראיות הוציאה האשה סחורה מן החנות באישון הלילה, לטענתה, כדי להחזיר סחורה לספקים ולהשתחרר מעול חובות, אולם לפחות חלקה של הסחורה נותרה בידיה ושימשה לאחר מכן למחייתה ולמחיית הילדים. אפשר לומר כי העסק נסגר בצורה בלתי מתוכננת ובמצב שכזה, מטבע הדברים, נוצרים חובות מעיקים, ונוצר משבר כלכלי רציני. במוצגי הערעור ניתן היה להתרשם מקיום תיקי הוצל"פ נגד הבעל לגבי חובות שמסתכמים בלמעלה מ- 42,000 ש"ח, כן רובצת המשכנתא על הבית שהוא קיבל במסגרת חלוקת הנכסים (ומדובר במשכנתא שתשלומיה החודשיים גבוהים למדי). כפי שנמסר לי בעת שמיעת הערעור, פרסם הבעל מודעה על מכירת ביתו, על מנת לשלם את המשכנתא והחובות. לבימ"ש קמא הוגשה חוו"ד שמאי אשר העריך את הבית שקיבל הבעל בסכום של 350,000 דולר, ואת הבית שקיבלה האשה בסכום של 235,000 דולר. מחלקו של הבית יש להפחית את המשכנתא אשר לכל הדעות עולה על 130,000 דולר. עפ"י ראיות שהמציא הבעל, הוא משתכר לטענתו כ- 2,800 ש"ח לחודש, כקניין או מפיץ סחורות שכיר, אצל פירמה שבעבר היה איתה בקשר מסחרי כאשר היה עצמאי. מענין לציין כי בתיק המוצגים שבפני הוצגו שני תלושי משכורת של הבעל, האחד לחודש אוקטובר 1997 עם שכר יסוד של 1,500 ש"ח והשני לחודש נובמבר 1997 עם שכר יסוד של 3,000 ש"ח לחודש, משמע לכאורה שכר "נזיל". כמובן שבפני ביהמ"ש היתה מונחת פרשת התביעה, שבה פורטו צרכי הילדים בסעיף 21 בסך 6,195 ש"ח, ובנה"ז נחקרו שניהם הן בשלב פסיקת המזונות הזמניים והן בפסיקת המזונות הסופיים. 3. לאור הרקע דלעיל, קבע ביהמ"ש כי הסכום שהבעל טוען שהוא משתכר אינו ממצא את פוטנציאל השתכרותו, הוא מסוגל להרוויח יותר, כאשר מתחשבים בעבודה שעסק בה וברווחים שהשתכר כאשר עבד כעצמאי. זאת ועוד, לרשותו רכוש לא מבוטל (אשר כיום ממילא עומד למכירה) ואין מניעה לקחת בחשבון גם את הרכוש בקביעת פוטנציאל יכולת תשלום המזונות. ביהמ"ש ציטט את האסמכתאות הנכונות: ע"א 83/130 פרייס נ' פרייס פ"ד לח (1) 725; ע"א 85/230 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ (1) 147, 151-2. לגבי צרכי הילדים, נעזר ביהמ"ש ביכולת האומדן שלו, משום שלא סופקו לו ראיות מספיקות על כל פרטי הצרכים, החקירות בנושא הצרכים היו קצרות, אם כי כמובן היתה תמונה מקריאת כתב התביעה, המאומת בתצהיר. באופן זה נקבעו 3,000 ש"ח בנוסף לקצבת הילדים ולתוספות המיוחדות, בהתחשב בכך שכל 3 הילדים מצויים בגיל שחובת המזונות ההכרחיים היא על האב בלבד, והשאר מדיני צדקה, על שני ההורים. לגבי האם, היו ראיות על השתכרות די דלה (960 ש"ח לחודש וצורך לממן שיפוצים בבית), ואילו לבעל יוחסה אפשרות להשתתף גם מדין צדקה, ובהתאם לזאת נקבע הסכום כפי שנקבע. 4. ב"כ הצדדים טענו שניהם בצורה משכנעת, וכל אחד השתדל כמיטב יכולתו לבסס את גרסתו, היינו שהמזונות נמוכים מדי עפ"י גרסת האם וגבוהים מדי עפ"י גרסת האב. אני סבור כי נוכח החומר שהיה בפני ביהמ"ש, והחומר כפי שהוצג בפני, התוצאה שאליה הגיע ביהמ"ש היא תוצאה סבירה, אין הפרזה של ממש למעלה או למטה בסכום שנפסק, ולא ניתן להגיע לסכום מדויק יותר מכפי שביהמ"ש הגיע אליו. 5. בנדון זה אין שום תוספת ראיות של ממש בראיות שהאב ביקש להציג בשלב הערעור: מחלת העור ממנה הוא סובל עמדה לדיון גם בפני ביהמ"ש קמא, היו צילומים המעידים שהוא לא חייב לחלוטין להתנזר מהשמש ואמנם עבודתו לא חייבת להיות עבודה שכזאת שאינו יכול להסתובב מחוץ לבית - אין כלל טענה שכזאת. אשר לצורתו הנוכחית של הבית שבו עומדים לגור האשה והילדים, נכון שהוא נאה יותר מכפי שהיה בזמן הדיון בבימ"ש קמא, אולם במצבו הקודם הוא נראה היה כמו חורבה וברור שהיה זקוק לשיפוצים, לכן אין מה להתרשם מהבית במצבו הנוכחי כדי לטעון שלאשה יש פוטנציאל גבוה יותר מכפי שהציגה. אחת משתיים: או שהיא נעזרה באחרים (כטענתה) לביצוע השיפוצים, או ששילמה ממשאביה שלה, ואז בוודאי לא נותר לה ולא כלום. מכל מקום, אין בראיות הנוספות שהתבקשתי לקבל בשלב הערעור כדי לשנות מן התמונה הכללית כפי שתוארה לעיל. 6. לגבי מצב החובות של הבעל, אני מוכן לקבל את כל המוצגים שהוצגו בפני כאמיתיים, אולם עדיין לא מדובר בסכומים שלא ניתן לכסות לכשימכר הבית, ועדיין יוותר עודף מהתמורה שתתקבל ממכירת הבית. תמונה זו היתה ידועה לבנה"ז כאשר חתמו על הסכם הגירושין, ברור היה שקיימים חובות שיש לשלם, ודי סביר היה להניח שכדי להשתחרר מעול החובות אין שום ברירה אלא למכור את הבית שקיבל הבעל. מה עוד שמחירו הכולל גבוה יותר ורק לאחר תשלום המשכנתא הוא מגיע פחות או יותר (אולי עם פערים לא גבוהים) לשווי הבית שבו זכתה האשה. 7. ב"כ הילדים טען על כך שהמזונות הסופיים נמוכים יותר מהמזונות הזמניים. איני בטוח שזו התמונה האמיתית למרות שהסכומים הקצובים בפסה"ד הסופי נמוכים יותר בכ- 500 ש"ח (לאחר תוספת הצמדה ל- 3,300 ש"ח), והרי בפסה"ד הסופי נוספו חיובים בלתי קצובים לא מבוטלים כך שהסך של 3,000 ש"ח אינו בהכרח הסכום הקצוב האמיתי. זאת ועוד, יתכן מאד שלאחר שמיעת ההוכחות, כשנה וחצי לאחר תחילת התיק ופסיקת המזונות הזמניים, התבהרה יותר התמונה, אולי גם התבהר יותר מצב החובות המעיק, ולכן ביהמ"ש סבר כי ראוי להקטין במשהו את הסכום הקצוב. איני רואה פגם בתוצאה שכזאת, מה עוד שביהמ"ש לא הפחית את המזונות לתקופה שחלפה אלא השאיר את המזונות הזמניים כסופיים עד מועד מתן פסה"ד, ואילו הסכום החדש הוא מיום זה ואילך. 8. התוצאה היא שאין להתערב בערעור ואין סיבה לשנות מפסק דינו של בימ"ש קמא. 9.אשר על כן נפסק כדלקמן: א. שני הערעורים נדחים. ב. כל צד ישא בהוצאותיו. ג. הפקדונות שהופקדו להבטחת הוצאות הערעור, במידה והופקדו, יוחזרו כל אחד למי שהפקיד אותם באמצעות בא כוחו. ערעורמזונות