פגיעה בהולך רגל במעבר חציה - ביטול כתב אישום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בהולך רגל במעבר חציה - ביטול כתב אישום: ערעורה של המדינה הוא על החלטת בית המשפט לתעבורה (כב' השופט ד"ר א. טננבוים) לבטל את כתב האישום נגד המשיב לפי ס' 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]. המשיב הואשם בכתב האישום בנהיגה בחוסר זהירות ובסיכון הולך רגל במעבר חציה, מעשה שפגע בהולך רגל בשם חיים. לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 08.10.97, פנה העד חיים לבית המשפט בבקשה שלא להעיד לאור מצב בריאותו ורגישותו. השופט קמא העביר את פניית העד לתגובת התביעה, תוך שהוא כותב: "לתגובת התביעה תוך 14 יום. לא תגיב התביעה, תחשב למסכימה לבקשה. לביטול התיק ע"פ 94 לחסד"פ". כמו כן, כתב השופט קמא על גבי אותו טופס: "להודיע לתביעה שעד התביעה העיקרי והיחיד מבקש לא לבוא מסיבות בריאותיות (הוא עם המתלונן ...) ומצורפות תעודות". נראה על פי הרישומים בתיק, כי תוכן ההודעה נמסר לתביעה המשטרתית. משלא באה תגובה מטעם התביעה, החליט השופט הנכבד לבטל את כתב האישום. מכאן הערעור. למערערת שתי טענות: הטענה הראשונה היא, כי החלטת השופט לא הגיעה לידי התביעה המשטרתית, ומכאן אי תגובתה. הטענה השניה היא, כי בית המשפט לא היה מוסמך לבטל את כתב האישום, שכן לא התקבלה הסכמת התביעה לכך, וכן לא ניתנה הסכמת הנאשם. המשיב טוען, כי אין מקום לקבל את הערעור. התיק בבית המשפט לתעבורה תלוי ועומד מאז 1994. ישיבות רבות נדחו כדי לאפשר לתביעה להביא את המתלונן. משביקש המתלונן שלא להעיד, אין לתביעה עדים להוכחת אשמו של המשיב ומכאן שהיה מקום להחלטתו של השופט קמא. עוד טוען ב"כ המשיב, כי אם חפצה התביעה המשטרתית לבטל את החלטת בית המשפט, היה עליה להגיש בקשה לביטול החלטה לשופט קמא, תוך ציון העובדה שהחלטתו בדבר מתן תגובה לא הגיעה לידיה, ואין מקום לערעור טרם מיצוי אותה אפשרות לביטול ההחלטה על ידי השופט קמא. הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. להלן נימוקי ושיקולי: אינני יכולה לקבוע אם הודעת השופט קמא כפי שצוטטה לעיל אכן התקבלה על ידי התביעה. לכאורה, בקשת העד התקבלה ביום 7.8.97, ועל פי התרשומת על גבי הטופס "הודע לתביעה ביום 4.8.97", וברור שמועד ההודעה לתביעה לא יכול היה להיות לפני החלטת השופט ביום 8.8.97. גם התרשומת בכתב יד ללא תאריך, המוצמדת לטופס אינה מלמדת מתי הועברה החלטת השופט לידיעת התביעה ולתגובתה. מכאן, שאין לומר כי בהעדר תגובה, הסכימה התביעה לביטול כתב האישום, שכן נראה לכאורה שבקשה כזו לא הגיעה אליה. גם אם היתה החלטת בית המשפט מגיעה לתביעה, איני רואה מקום לביטול כתב האישום. התביעה מגישה כתב אישום, לאור סברתה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת האמור בו. גם אם עד עיקרי אינו מתייצב, אין המשמעות ביטול כתב האישום. עדיין התביעה יכולה לטעון ולסכם לענין אשמו של הנאשם. בית המשפט יחליט לאור סיכומי הצדדים, לאחר שכל צד מיצה את ההליכים העומדים לרשותו לפי החוק. אכן ההליכים בתיק זה התארכו, כנראה גם בשל מחלתו של עד התביעה. בבוא בית המשפט להכריע את הדין, יתן דעתו לכל הנטען על ידי ב"כ הנאשם. יש לציין, כי בקשות העדים שלא להתייצב הם דבר שכיח ביותר, לצער כולנו. אין להסיק מבקשה כזו של עד, שיש לבטל את כתב האישום. עוד יש לציין, שסמכות לביטול כתב אישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, קיימת רק כאשר הן הנאשם והן התביעה מסכימים לכך. אמנם, ניתן לצאת מהנחה שנאשם יסכים לביטול כתב אישום נגדו, אולם אפשר להעלות מקרים בהם לא יהיה הדבר כך, ומכל מקום יש צורך בהסכמה מפורשת. תוצאת האמור לעיל היא, כי אני מקבלת את הערעור. החלטת בית המשפט בדבר ביטול כתב האישום בטלה בזה, והתיק יוחזר לבית משפט לתעבורה להמשך דיון. התביעה תודיע לבית המשפט את עמדתה בענין בקשת העד שלא להתייצב לעדות תוך 7 ימים מהיום. על פי עמדת התביעה, יחליט בית המשפט על המשכת ההליכים בתיק. אין צו להוצאות. משפט פלילידריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםביטול כתב אישוםמעבר חציההולך רגל