קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב חונה בלי להשאיר פרטים: 1. בתאריך 97/05/24 בשעות הבוקר החנה התובע את מכוניתו ברח' המעיין, בשכונת עין כרם ליד "הפונדק";לאחר זמן, משיצא מהפונדק הבחין בפתק המצורף לחלון מכוניתו ובו מצויין: "לבעל הרכב שלום, הרגע הייתי עדה לרכב שפגע במכוניתך". פרטי הרכב הפוגע מצויינים באותו פתק (שהוצג בפני). פרטי הכותב נעדרים ממנו. התובע בדק את מכוניתו ומצא, לטענתו, כי ניזוקה בחלקה האחורי הימני, אשר פנה אל הכביש בעיקר בסמוך לפגוש וכנף אחורית ימנית. לאחר בירור, מצא כי בעל הרכב הפוגע (שמספרו צויין על גבי הפתק הנ"ל) הינו הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע); התובע פנה אל הנתבע וממנו למד כי הנוהגת בעת הארוע היתה בתו, היא הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת); התקיימו שיחות טלפון מספר בענין תיקון הנזק, בתחילתן, ככל הנראה, ברוח טובה, ובהמשך - בנימת רוגז ובסופו של דבר משלא הגיעו הצדדים לתמימות דעים, הגיש התובע, ב97-/07/07 תביעתו לבית משפט זה כנגד הנתבע בלבד, כבעל הרכב "הפוגע". בכתב תביעתו מציין הוא כי מכוניתו של נתבע 1 "היתה נהוגה ע"י בתו ששמה אינו ברשותי". 2. בכתב הגנתו טען הנתבע כי אין כל עילה לתביעה כנגדו, שכן בתו אשר נהגה בעת הארוע, הינה בגירה, אחראית למעשיה ולא נהגה בשליחותו. בנוסף על כך חלק הנתבע וכפר בכל טענות התובע אותן מכנה הוא "מופרכות על פניהן" ואף מוסיף ומניח כי "התובע אסף נזקים שונים מארועים שונים ברכבו ומנסה להלביש נזקים אלה על ארוע פעוט ובלתי מזיק". גם בכתב ההגנה עדיין לא ציין הנתבע את פרטי בתו הנהגת המעורבת בארוע, אף לא דאג כי זו תתייצב יחד עמו בבית המשפט במועד אשר נקבע לדיון (97/10/26). רק במועד זה נמסר מפיו שמה של הבת, זו צורפה כנתבעת מס' 2, ובדלית ברירה נאלץ בית המשפט לדחות את המשך הדיון. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה "רחב מידות" וניכר כבר ממנו (כמו גם מקו הטעון אשר ננקט בעיקר ע"י אביה, הנתבע, אשר היה הדומיננטי בעת הדיון גם בשלבו השני) - כי הנתבעים אימצו את העיקרון לפיו "ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר" וכך מיחסת הנתבעת בכתב הגנתה לתובע חוסר תום לב, עזות מצח, טיעון שקרי, טעון מופרך, טעון מגוחך ומסכמת את כתב ההגנה באלו המלים "התביעה טורדנית, מציקה, סתמית, מנופחת, חסרת ראיות, מבטאת התיחסות לא רצינית ולא הוגנת, והעובדות מצביעות על חוסר תום לב. התובע ניסה ומנסה ... בכל דרך להלביש נזקים שאסף מרכבו על הארוע הפעוט והבלתי מזיק". לעיצומו של ענין אין הנתבעת מכחישה כי פגעה ברכבה במכוניתו של התובע. לדבריה - בכתב הגנתה ובעת עדותה בפני נסעה, כשחברתה עמה במכונית, בכביש הצר אשר משני צידיו חנו מכוניות, במהלך נסיעה איטית ביותר "נגעה מראת הרכב במראת רכב התובע" כתוצאה מכך התקפלה המראה. זה היה, לטענתה, המגע היחיד שנוצר בין כלי הרכב ולא גרם לכל נזק. למרות זאת, החנתה הנתבעת את מכוניתה בצד הכביש במרחק מה ממקום הארוע וחברתה, היושבת לצידה, ירדה מהרכב, בחנה ומצאה שלא נגרם לרכב החונה כל נזק. לפיכך המשיכה הנתבעת בדרכה בלא שמצאה לנכון להשאיר פרטים כלשהם. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בחנה ממושכות את את רכבה שלה ולא מצאה בו כל סימן המעיד על פגיעה ברכב אחר. לטענת התובע, לעומת זאת, משבדק את רכבו לאחר שגילה, כמפורט לעיל, את אותו פתק על חלון המכונית מצא פגיעה של ממש בכנף ובפגוש האחורי אשר נקרע ממקומו והיה שמוט כלפי מטה. 4. לאחר ששמעתי את דברי הנהגים המעורבים וחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ובצרופות, ואף התבוננתי במכוניתו של התובע, אני דוחה את גירסת הנתבעת, וזו תמצית טעמי: הנתבעת עצמה למעשה איננה יכולה להעיד בענין גרימת נזק לרכבו של התובע דבר, מטוב ועד רע, שכן כפי שכתבה בכתב הגנתה ואף העידה, לא טרחה כלל לצאת מרכבה לאחר הארוע. היא סמכה בענין זה על ידידתה, זו אשר ניגשה לבחון האם נגרם נזק. דא עקא, אותה ידידה לא הוזמנה להתייצב על דוכן העדים ולהעיד על אשר ראתה או לא ראתה, מכלי ראשון. עדותו של התובע, אשר כשלעצמה עוררה אמון, נשארה איפוא בלא עדות נגדית של ממש; טענת הנתבעת כי הרעש היחיד אותו שמעה בעת המגע בין שתי המכוניות היה קול המגע שבין שתי המראות נסתרת מיניה וביה מעצם העובדה שראתה לנכון לעצור מכוניתה על מנת לבחון אם נגרם נזק. הגם לפי תאור הנתבעת נגרם המגע בין שתי המראות תוך כדי נסיעה איטית ביותר, ואם כך הוא - ספק אם נשמע כתוצאה ממגע זה רעש של "בום" (כהגדרת הנתבעת) שהצדיק עצירה ובדיקת כלי הרכב. ועוד, ספק בעיני, בכל הכבוד, אם אותה עדה (שלא השאירה פרטיה) היתה טורחת לשים על חלון מכונית התובע פתק ובו פרטי המכונית הפוגעת, אילו אכן מדובר היה ב"נשיקת מראות" קלה כתאורה של הנתבעת. 5. מכאן לפרטי ושיעור הנזק: דומני כי נושא זה וההשתלשלות, כפי שתפורט להלן, היא אשר הביאה למרבית הצער לחשדנות הרבה אשר גילו הנתבעים כלפי התובע, שהלכה וגברה עד כדי איבוד פרופורציה וטענות קשות בדבר מרמה וכחש שהוטחו בתובע. וכך היה מהלך הדברים: מיד לאחר הארוע פנה התובע אל בעל מוסך לפחחות ממנו קיבל "הצעת מחיר" על פיה יעשה תיקון הנזקים במכוניתו ב1,492.- ש"ח. בפירוט הפגיעות צויינו, בין היתר, פירוק והרכבה פגוש קדמי ותיקון כנף אחורית ימנית. הנתבעים אשר סברו (ובצדק) כי לא ייתכן שבפגיעה כפי שתוארה ע"י התובע נפגעו שני החלקים הללו, הסיקו מכך כי התובע מנסה "להלביש" על התאונה נזקים שונים אותם "אסף מתאונות קודמות" (הכל כלשון הנתבעים). רק לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי המציא הנתבע את אותה הצעת מחיר כשהיא מתוקנת - ובמקום פגוש קדמי מצויין שם פגוש אחורי. לדבריו, יצאה טעות סופר מתחת ידי בעל המוסך שערך אותה הצעת מחיר והוא עצמו כלל לא היה ער לטעות זו אלא לאחר שהוסבה תשומת ליבו לכך במהלך הדיון הקודם. טעות זו היא אשר הביאה את הנתבעים לצאת חוצץ כנגד יושרו ומהימנותו של התובע ולהעלות נגדו כל אותן חשדות. 6. לאחר שחזרתי ובחנתי את המסכמים ושמעתי את דברי התובע נחה דעתי כי אכן טעות היא אשר נפלה בהצעת המחיר הראשונה. ייתכן שהייתי מוצא טעם ויסוד בחשדנותם של הנתבעים אילו נמצא נזק כלשהו גם בחלקה הקדמי של מכונית התובע, או אז היה מקום לחשד שמא מנסה התובע להטיל על כתפי הנתבעת נזק זה שאיננו שייך לענין. אולם, ככל שהבנתי, אין כל נזק בחלקה הקדמי של מכונית התובע, אין מה לתקן שם וממילא ברור שמתחילה התכוון נותן הצעת המחיר לפגוש האחורי ולא לפגוש הקדמי, התקין. 7. הנתבעים מוסיפים וקובלים מרה על שלא הוגש ע"י התובע דו"ח שמאי כהוכחה "רצינית" למקור הנזק ושיעורו, אכן מקובל, בדרך כלל, להוכיח נזקי מכונית לאחר תאונה באמצעות חוו"ד שמאי וייתכן שטוב היה עושה התובע אילו המציא לביהמ"ש חוו"ד כזו. יחד עם זאת, אין חובה לעשות כן ואין זו הדרך היחידה להוכחת נזק. אין לשכוח שמכירה של חוו"ד - כ400.- ש"ח וכאשר מדובר בנזק שאיננו רב, ספק אם יש הצדקה להעמיס עליו הוצאה נוספת בשיעור 25% מכל הנזק. בין כך ובין אחרת, בעת הדיון בפני טרם תוקן הרכב ולפיכך הצעתי לנתבעים להעמיד את הרכב לבדיקה ע"י מומחה מטעמם, אך למרבית הצער לא התקבלה הצעתי על דעתם, לפיכך שוב נותרה הצעת מחיר זו שהוגשה ע"י התובע, עדות יחידה, בלתי נסתרת, לשיעור הנזק במכוניתו של התובע. 8. אשר על כל אלו, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך 1,492.- ש"ח, בצירוף אגרת תביעה בסך 32.- ש"ח - ושני הסכומים הללו ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מתאריך הגשת התביעה (97/07/07) ובנוסף על כך בעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה, בשים לב לצורך להתייצב פעמיים לדיון (שהיה נמנע אילו היתה הנתבעת נוהגת מלכתחילה כראוי ומשאירה את פרטיה שלה על הרכב הנפגע או לפחות מתייצבת עם אביה, הנתבע, בעת הדיון הראשון) בסך 300.- ש"ח. פגיעת רכברכברכב חונההשארת פרטים לאחר תאונהנזק לרכב