קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב מאחור בזמן פניה: 1. למכוניתו של התובע נגרם נזק כבד בתאונה שאירעה ב08/12/97 עת פגעה בה, מאחור, מכונית נהוגה בידי נתבע מס' 1. המכונית הפוגעת היא, עפ"י הנטען בכתב התביעה, בבעלות נתבעת 2 והשימוש בה מבוטח ע"י נתבעת 3. בתביעתו טוען התובע כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מנהיגה חסרת זהירות של נתבע מס' 1. 2. בעת הדיון בפני העיד התובע כי התאונה אירעה בכביש המוביל ליריחו, ליד מישור האדומים. הוא עצמו ביקש לפנות שמאלה לכביש המוביל לרמאללה והמתין, במצב עצירה, לחלוף התנועה ממול, למען יוכל לבצע את הפניה - כאשר מכונית הנתבע פגעה בו בעוצמה רבה מאחור. 3. רק נתבעת 3 הגישה כתב הגנה ועיקרו (בצד הכחשה כללית של כל הנטען בכתב התביעה) - עתירה לדחיית התביעה כנגדה בשל כך שמבוטחה לא דיווח לה על התאונה כלל ולא שיתף עמה פעולה. בטעונה מסתמכת היא על הוראת סעיף 68 של חוק חוזה הביטוח המתיר למבטח לטעון כנגד תביעת נפגע - צד ג', כל טענה שיכול המבטח לטעון כנגד מבוטחו. 4. נתבעים 1 ו2- לא הגישו כתב הגנה ואין בפני אישור מסירת כתב התביעה לנתבעים אלו (אף שדחיתי את הדיון על מנת לאפשר לתובע לבצע להם מסירה אישית). עם זאת אין ספק - כפי שעולה הן מעדות התובע כמו גם מדברי נציג נתבעת 3 שידוע להם על הגשת התביעה כנגדם. 5. הדעה המקובלת, כיום, כי סעיף 68 של חוק חוזה הביטוח אכן מתיר לנפגע תביעה ישירה כנגד מבטחו של המזיק (להוציא בתביעות לנזקי גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) וניתן לחייב את המבטח ישירות אף ללא חיוב המבוטח. בכפוף לשמירת זכותו של המבטח לטעון כנגד הנתבע - התובע כל טענה שיכולה היתה לטעון כנגד מבוטחה. 6. כלום די בטענה שהמבוטח לא מסר הודעה על התאונה כדי לפטור את המבטח מחבותו מכח הוראה זו ? סעיף 22 של חוק חוזה הביטוח מחייב הודעה מיידית למבוטח בקרות "מקרה הביטוח"; חובה זו מוטלת על המבוטח ועל המוטב. הודעה של אחד מן השניים הללו פוטרת את האחר. סעיף 23 מחייב את המבטח "לעשות מיד את הדרוש לברור חבותו" [ס"ק (א)] ובמקביל מחייב את המבוטח או המוטב "למסור למבטח תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך את המידע והמסמכים הדרושים לברור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל להשיגם") [ס"ק (ב)]; סעיף 24 פוטר את המבטח מחובת תשלום תגמולי הביטוח, בין היתר, כאשר לא קויימה החובה עפ"י סעיף 23(ב) - "אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה". 7. מצב דברים זה יוצר דילמה פרשנית: אם נפטור את המבטח מחבותו מן הטעם שנבצר ממנו לברר העובדות כהלכתן ולהתגונן כדבעי מפני התביעה - פתחנו בכך פתח לשיתוף פעולה פסול בין המבטח למבוטח - למשל כאשר יש קושי (האופייני בעת האחרונה במקומותינו) לזמן מבוטח שהוא תושב אזור שאיננו בשליטת ישראל, שאז יוכלו גם המבטח וגם המזיק המבוטח (שבכל מקרה חייב בתשלום דמי ההשתתפות העצמית) לפטור עצמם מחבות ע"י "חוסר שיתוף פעולה" כנ"ל. לעומת זאת, אם לא נכיר בחוסר שיתוף הפעולה כעילה לפטור את המבטח, פתחנו פתח לקנוניה בין צד ג' למבוטח שיקשרו להטיל את חבות השיפוי על המבטח (כגון קבלת אחריות ע"י המבוטח כאשר לנתבע אין ביטוח מקיף - או כיוצ"ב). אין להתעלם ממציאות שבהן עומדות חברות הביטוח במאבק מתמיד כנגד נסיונות להוליכן שולל בתחומים ובשיטות שונות - והן נאלצות להתמודד מול נסיונות אלו מתוך "חשכה" של חוסר מידע. הפתרון לדילמה זו (כרבות אחרות) הוא מתוך הסתייעות בעקרון תום הלב וההתנהגות הסבירה; מלאכת איסוף המידע מוטל, עפ"י סעיף 23(א) גם על המבטח. ועליו לקיים חובה זו בשקידה ראויה. אם מוכח לביהמ"ש כי המבטח אכן פעל בשקידה ובחריצות בנסיון לברר את פרטי מקרה הביטוח ותוצאותיו אך איננו יכול למצות ברור זה משנתקל הוא בחומה בצורה של שתיקה וחוסר שיתוף פעולה מכיוון מבוטחו - כי אז אפשר שביהמ"ש יגיע למסקנה שיש לפטור את המבטח מכח הוראת סעיף 24. ואולם - לא יוכל מבטח "לשבת ולהמתין בניחותא" עד לבוא מבוטחו למסור לו את הפרטים וכל עוד לא קרה כדבר הזה יהא פטור. 8. בענייננו נמסרה ההודעה על אירוע התאונה לנתבעת 3 הן ע"י התובע עצמו (לכל המאוחר בעת הגשת כתב התביעה) - ובסופו של דבר, אם כי באיחור, נמסרה למבטחת אף הודעת נהג המבוטח, נתבע מס' 1. בהודעתו מאשר הנתבע מס' 1 למעשה את גירסת התובע - אם כי טוען שעצירה פתאומית של התובע לא איפשרה לו לעצור. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי כתוצאה מאי קבלת ההודעה נפגמה הגנת הנתבעת 3. נתבעת זו אף לא התאמצה במיוחד לסתור טענת התובע [כך, למשל, לא היה לה קושי להזמין כעד מטעמה את נהג מבוטחה - ולא עשתה כן]. 9. אני מקבל איפוא את גירסת התובע באשר לאופן אירוע התאונה - ומכאן אשמתו של נתבע 1 לגרימתה ולפיכך קובע כי נתבעת 3 אחראית לשיפוי התובע בגין כל נזקיו תוצאת התאונה. 10. הנזקים: הוצאת תיקון הרכב הוכחו בחוות דעת שמאי ובקבלה והם מסתכמים ב5,768.- ש"ח. כן הוכח תשלום לשמאי בסך 563.- ש"ח. צודק נציג הנתבעת בטעונו כי אין כל ראיה לירידת ערך הרכב. 11. סוף דבר: אני מקבל את התביעה כנגד נתבעת 3 ומחייבה לשלם לתובע סך 6,331.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 08/12/97 ובנוסף על כך אגרת תביעה 104.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה 500.- ש"ח. פגיעת רכברכבתאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב