דמ (ת"א) 8630/02 פיטורים כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים   1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ובה תבע פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, 14 ימי חופשה שנתית ודמי הבראה.   2. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע הועסק במשרה חלקית מיום 9.9.02 עד ליום 30.6.02 עת קיבל מכתב על הפסקת עבודתו בנתבעת. לטענת הנתבעת הועסק התובע בנתבעת כ- 10 חדשים, ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כן נטען כי משכורתו הממוצעת היתה בסך 2,267 ₪.   3. בישיבת יום 8.6.03 העידו התובע ומנהל הנתבעת מר טרבלסי שלמה. התובע פירט את השתלשלות האירועים עד לפיטוריו: "התחלתי לעבוד בנתבעת ב-9/2001 כמאבטח. שכרי הבסיסי היה בסך 17.56 ש"ח לשעה. אני מציג את תלושי השכר ת/1 והדיווח של ביטוח לאומי ת/2. בתאריך 2/7/02 היתה לי תאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה. אושפזתי בבית חולים ולא חזרתי לעבודה עקב מצבי. קיבלתי את מכתב הפיטורים בדאר רשום ב-1/8/2002. על המכתב היה כתוב התאריך 30/6/2002. קיבלתי מהנתבעת סך של 2,592 ש"ח, לאחר שבא כוחי שלח לנתבעת מכתב התראה. אני תובע דמי הודעה מוקדמת, פיצויים, חופשה שנתית והבראה בניכוי מה ששולם לי."   4. מנהל הנתבעת טען בעדותו: "התובע התחיל לעבוד בחברה ב-9/9/2001 כשומר בשכר של 17.56 ש"ח לשעה. בחודש ספטמבר הוא עבד 15 יום, בחודש אוקטובר 16 יום, בחודש דצמבר הוא עבד 20 יום, ובסוף חודש יולי הוא עבד יומיים. ביום ה-30/6 או בסמוך לו, התובע הוזמן למשרד למנהל העבודה מר אשר, והודיע לו, ונתן לו גם ביד את המכתב. אנו מעסיקים את השומרים כ-10 חודשים ומפטרים אותם על מנת לא לצבור ותק וזכויות. ב-30/6 אנחנו הודענו על הפסקת עבודתו. למעשה אם אנו מסכמים את כל התקופה שהתובע עבד הוא עבד 8 חודשים בלבד, וזאת לפי סיכום השעות. התובע טען שהוא לא רצה לשמוע בכלל מהחברה, גם כשהציעו לו לחזור לעבודה ב-11 לחודש. והוא גם לא חזר במהלך חודש אוגוסט, היה לו ברור שהוא לא עובד. אנחנו שילמנו בגין חופשה על פי החוק, על בסיס הימים שהוא צבר, 10 ימי עבודה לפי נ/2, למרות שבכתב התביעה נטען כי לא שולמו לו ימי החופשה. לגבי סעיף א', הודעה מוקדמת, כן נמסרה לו הודעה מוקדמת של 10 ימים מיום 30/6 והתובע ביקש להמשיך ולהיות מועסק. התובע אמנם הועסק ב-1/7 וב-2/7 ואז ארעה התאונה. אני מציג את נ/3 שהוא מכתב הפיטורים. לגבי פיצויי פיטורים: התובע לא הועסק 10 חודשים, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. יתרה מזו אף שהוצע לו לחזור ולעבוד בחברה, בחר בדרך של התעלמות, ולא חזר לעבודה. גם ביום ה-15/9 הזמן שקופת החולים או הרופא נתן לו את חופשת המחלה, הוא היה אמור לחזור לעבודה או להתיצב לפחות. אבל שמענו כאן כולנו, שהוא בחר בדרך שהוא לא מוכן ולא רוצה לשמוע מהחברה. לגבי נושא של דמי הבראה : מגיע רק למי שעבד שנה."   5. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.   6. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו אנו קובעים כדלהלן:   א. התובע הועסק בנתבעת מ- 9.9.01 כשומר בשכר של 17.56 ₪ לשעה.   ב. ביום 2.7.02 אירעה לתובע תאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה.   ג. ביום 1.8.02 קיבל התובע מכתב פיטורים בדואר. על המכתב נרשם תאריך 30.6.02.   ד. לא שוכנענו כי המכתב נמסר לתובע ביום 30.6.02. התובע הכחיש טענה זו, ואילו האדם שלטענת הנתבעת מסר את המכתב לא הוזמן להעיד.   ה. מטרת הפיטורים היתה להימנע מתשלום פיצויי פיטורין. (עדות מנהל הנתבעת, עמ' 5, שורה 14).   ו. שכרו הממוצע של התובע ב- 10 חודשי עבודתו היה בסך 3,215 ₪ (לגבי ספטמבר נערך שיקלול לחודש מלא).   ז. התובע לא קיבל הודעה מוקדמת.   ח. במשכורת 8/02 קיבל התובע תמורת 10 ימי חופשה בסך 1,324 ₪.   ט. התובע אינו זכאי לדמי הבראה שכן לא עבד שנה תמימה.   7. לאור הודאת מנהל הנתבע כי הנתבעת נוהגת לפטר את עובדיה כתום 10 חודשי עבודה כדי להמנע מתשלום פיצויי פיטורין, ומשפוטר התובע לאחר 10.5 חודשי עבודה - הרי שקמה לתובע זכאות לפיצויי פיטורים. 8. התובע לא קיבל הודעה מוקדמת והוא זכאי לקבלה בהתאם לחוק.   9. אין לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורין שכן מנהל הנתבעת סבר בטעות כי הוא זכאי לפטר עובדים בתום 10 חודשי עבודה על מנת להמנע מתשלום פיצויי פיטורין.   10. לפיכך הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלהלן:   א. פיצויי פיטורין בסך 3,215 ₪ לחודש.   ב. תמורת 18.5 ימי הודעה מוקדמת בסך 2,703 ₪.   ג. פדיון 10 ימי חופשה בסך 1,461 ₪.   מהסכום המצטבר יש לנכות סך של 2,592 ₪ שנשלח לתובע.   11. התוצאה הינה שעל הנתבעת לשלם לתובע סך 4,787 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 31.7.01 ועד לפרעון.   12. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 850 ₪ + מ.ע.מ, כולל ההוצאות שנפסקו בישיבות קודמות.   13. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים