קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי חנות במרכז מסחרי: בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט בר- זיו) שניתן בת"א 8713/92 בתאריך 1.7.96. נושא המשפט הוא פינוי חנות הנמצאת במרכז המסחרי שביט בקרית אתא (חלקה 121 גוש 10256) ותשלום דמי שימוש ראויים. בימ"ש חייב את המערער לפנות את החנות הנ"ל לא יאוחר מה- 1.7.97 אלא אם ישלם למשיב סך 39,592 שקלים תוך 30 יום מתאריך מן פסק הדין, ואם לא ישלם, על המערער לפנות את החנות עד 2.8.98 והסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל. על פס"ד זה נסב הערעור שבפנינו. בפני בית משפט הוצג חוזה שכירות (בלתי מוגנת) מתאריך 16.3.81 שנחתם בין הצדדים. טענתו של המערער היא כי המשיב אינו בעל בית של המושכר הנ"ל. בעל בית מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב- 1972 בזו הלשון: "בעל בית" - מי שהשכיר נכס בשכירות ראשית, בין שהוא בעלו של הנכס המושכר ובין שאיננו בעלו, לרבות חליפיו של מי שהשכיר כאמור". נוכח האמור, השאלה היא בראש ובראשונה מי השכיר למערער את המושכר ומי שהשכיר, וזהו המשיב, הוא בעל הבית בכל הנוגע למערער ואחת היא אם הוא בעל הנכס אם לאו (ראה ע"א 112/70 דה- יונק נ' סטרולוביץ, פס"ד כד (1) ע' 679 בע' 681 ב- ג). העובדה שהמושכר אינו רשום בשם המשיב בפנקס המקרקעין אינה מעלה ואינה מורידה לענין היות המשיב בעל הבית של המושכר שהושכר למערער. עוד חולק ב"כ המערער על קביעת בימ"ש קמא כי המערער אינו דייר על פי חוק במושכר. בסעיף 2 של חוזה השכירות מה- 16.3.81 - נספח לתצהירו של המשיב - פורטו התנאים הדרושים לכך שחוק הגנת הדייר לא יחול על השכירות ובכך הביעו הצדדים את עומד דעתם שחוק הגנת הדייר לא יחול על השכירות. העובדה שמהערער, כדייר, לא נדרש לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות הוכחה לעשית חוזה שכירות חדש, להבדיל מהמשכת השכירות הקודמת, לרבות סעיף הפטור מחוקי הגנת הדייר (ראה ע"א 651/73 פס"ד כח(2) ע' 365 בע' 368. יש, לכן, לראות את ההצהרה בסעיף 2 של החוזה, בדבר אי תחולת חוקי הגנת הדייר על שכירות זו כבעלת תוקף נמשך. צדק, לכן, בימ"ש קמא בקביעתו כי המערער אינו בחזקת דייר מוגן. בימ"ש קמא העדיף את גרסת המשיב על זו של המערער לפיה לא שילם המערער שכ"ד בשל המושכר מאז יולי 1988 וכי תשלומי העבר אף הם לא היוו סילוק מלא של שכר הדירה. בקביעת עובדה זו על סמך העדפת עדויות, שהיו בפניו, אין דרכו של בימ"ש של ערעור להתערב. בימ"ש לקח כבסיס לחיוב דמי השכירות את שהוסכם בחוזה בין הצדדים שהיה 500 שקלים ישנים לחודש, שערכו ליום מתן פסק הדין היה סך 404 ש"ח בתוספת ריבית חייבו בסכום המתקבל של 39,592 שקלים. לאור מסקנתו זו, חייב בימ"ש את המערער בתשלום המגיע ובפינוי המושכר כמפורט לעיל. דעתי היא שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. השופט ש. ברלינר אני מסכים. השופט מ. נאמן אני מסכים הוחלט כאמור בפסקה 5 לפסק דינו של כב' הנשיא מ. סלוצקי.פינוי עסק / חנותמרכז מסחריפינוי