פיצוי על חופשת מחלה עקב תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא פיצוי על חופשת מחלה עקב תאונת דרכים:   התביעה:   1. התובעת ילידת 28.9.68. ביום 17.2.01 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, ולטענתה נגרמו לה נזקי גוף, בגינם היא תובעת פיצויים ממבטחתה.   התובעת אינה טוענת לנכות רפואית כלשהי כתוצאה מהתאונה, ותביעתה התמקדה בנזקים הישירים שנגרמו לה, הכוללים הפסד שכר בגין חופשת מחלה, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת צד ג' וכאב וסבל.     2. הנתבעות לא חלקו על קרות התאונה, אך הכחישו את כל הנזקים להם טענה התובעת, וביקשו לדחות את התביעה. 3. טרם נקבע המועד להוכחות עשה בית המשפט מספר נסיונות על מנת לסיים התיק בדרכי פשרה, אך הדבר לא עלה יפה, והצדדים היו נחושים בדעתם לנהל את ההוכחות. הפסד השתכרות:   4. לטענת התובעת אושרה לה תקופת אי כושר למשך חודש ימים, במהלכה לא עבדה ולא שולם לה שכר (ת/4).   ב"כ הנתבעות טענה כי לא ניתן לקבל את אישורי המחלה שניתנו על סמך תלונות שונות שאין קשר בינן לבין הפגיעה הנטענת בתאונה, ע"י רופאים שכלל לא בדקו את התובעת, ואף נתנו אישורים באופן רטרואקטיבי.   ואכן, קשה לומר שהאישורים שבידי התובעת נקיים מספקות. התובעת אישרה כי לא נבדקה ע"י הרופאים טרם ניתנו לה האישורים, וכי הם הסתמכו על דבריה לגבי הכאבים מהם היא סובלת, ויש ממש בטענה כי לו היתה ניכרת פגיעה ממשית היו נערכות בדיקות מקיפות יותר במטרה לבחון את מצבה של התובעת.   יחד עם זאת, אמינים עלי דברי התובעת לגבי הפגיעה בתאונה ולגבי הכאבים מהם סבלה, ובהחלט יתכן כי הכאבים לא החלו באותו יום ממש אלא רק יום למחרת. ברור גם שהתובעת היתה בטיפול בקופת חולים ומסרה את תלונותיה לרופאים המטפלים, והעדר בדיקות ורישומים לאקוניים כעולה מהתיק הרפואי אינם מעשה ידיה, אלא של אותם רופאים, ואין בהם כדי לפגום בגירסתה הבסיסית בנוגע למצבה הרפואי לאחר התאונה.   לא מצאתי גם כי יש להטיל דופי במהימנות התובעת בשל כך שלא דיווחה על תאונת העבודה שהיתה לה בשאלון (נ/1), שכן ניכר היה שגם בשעה שנחקרה על כך בבית המשפט לא הבינה כי מדובר ב"תאונה", והתייחסה לכך כאל פגיעה שונה, ולא התרשמתי כי הדבר נועד להסתיר מצב רפואי מסויים, בעיקר כאשר על שתי תאונות דרכים אחרות בהן היתה מעורבת לא שכחה לדווח.   עדותה של התובעת התאפיינה בישירות ובתשובות שניתנו על אתר ללא היסוס, ואילו רצתה להאדיר את נזקיה כפי שטענה ב"כ הנתבעות, ניתן היה לעשות זאת ע"י פניה לטיפולים אינטנסיביים יותר, פניה לבית חולים וכיוצ"ב פעולות שלא ננקטו.   לא שוכנעתי גם כי ישיבתה של התובעת בבית בתקופת אי הכושר נעשתה מתוך בחירה ורצון לטפל בילדיה, בשעה שבעלה שהה בחו"ל, שכן התאונה הרי לא היתה מתוכננת, והצורך שלה בעבודה ובמשכורת נראים כצורך אמיתי, מה גם שאין מדובר בתקופה ארוכה מאד.   5. התובעת העידה כי התחילה לעבוד במקום עבודתה הנוכחי כחודשיים לפני אירוע התאונה, שכרה ההתחלתי היה 3,000 ₪ ברוטו בתוספת לאחוזים בגין מכירות שביצעה. גובה השכר השתנה לאחר כחודש, והועלה ל- 4,000 ₪, בצירוף לאחוזים מהמכירות.   התובעת הוסיפה וסיפרה כי התוספת לשכרה מחושבת ע"פ מכירות בפועל, ולא כפונקציה של העבודה שהושקעה באותו חודש (עמוד 15 לפרוטוקול), באופן שאין לדעת כיצד מחושבות העמלות, והגם שניתן היה לקבל נתונים טובים יותר באמצעות המעביד או רואה החשבון של החברה, היא לא זימנה איש מהם לעדות על מנת להסביר כיצד נעשה החישוב וכיצד משתלם לה השכר.   6. בנסיבות שהוכחו אני מקבלת את גירסת התובעת בדבר הצורך בחופשת מחלה לאחר התאונה, אם כי לנוכח אי הבהירות הקיימת באישורי המחלה, ובתלושי השכר, אני רואה שלא לפסוק לה פיצוי מלא לכל התקופה אלא סכום על דרך האומדן בסך של 3,000 ₪ נכון להיום.   עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות:   7. לטענת התובעת, לאחר התאונה ובתקופת אי הכושר נגרמו לה הוצאות רבות בגין תרופות ונסיעות, והיא נזקקה לעזרת צד ג', ועל כל אלו היא מבקשת פיצוי כספי.   לא הובאו כל ראיות או מסמכים לגבי ההוצאות הנטענות, התובעת לא שמרה קבלות, ואף בעדותה כשנשאלה על כך במפורש לא ידעה לומר מהו הסכום שהוציאה, אלא רק שהוא מתייחס לתרופות.   בנסיבות אלו לא מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות שלא הוכחו.   8. מסקנה דומה תהיה גם בקשר לעזרת צד ג'.   בעדותה טענה התובעת כי הסתייעה בבני המשפחה - הוריה ואחותו של בעלה - אך אין מדובר בעזרה בשכר ובהוצאה ממשית, אלא בעזרה שיש לצפות מקרובים שיושיטו לאדם קרוב להם שנפגע, ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי על כך.   יתירה מכך, בשאלון (שאלה 48) התבקשה התובעת להשיב האם נזקקה לעזרה לאחר התאונה, ותשובתה היתה "לא, בעלי עזר לי", והדברים מדברים בעד עצמם.   כאב וסבל:   9. בהעדר נכות שמור לבית המשפט שיקול הדעת לגבי גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה. לאחר ששקלתי את הנתונים שהוכחו, לרבות טיב הפגיעה, מצב רפואי קודם, העדר נכות או רצף טיפולי מאז התאונה, ותקופת אי הכושר הקצרה יחסית, אני קובעת את סכום הפיצוי בסך של 3,000 ₪ נכון להיום.           סוף דבר:   10. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 6,000 ₪. לסכום הפיצויים יתווספו הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 13% בצירוף מע"מ, כשכל הסכומים יהיו צמודים וישאו ריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.   בשולי הדברים יצויין, כי לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לדוגמא כפי שביקש בא כוח התובעת, גם אם התנהגות שני הצדדים יכולה היתה להיות מתונה הרבה יותר.   הודעה זכות הערעור בתוך 45 ימים.פיצוייםרפואהתאונת דרכיםדמי מחלה