פיצויים למשפחה על תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא פיצויים למשפחה על תאונת דרכים:   1. בפני שלוש תביעות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. עניינן של שלוש התביעות, אשר נדונו במאוחד, בתאונת דרכים, שעל פי הנטען, נפגעו בה שלושת התובעים אשר הם בני משפחה אחת.   2. טענות התובעים   לטענת התובעים ביום 14.3.98 בעת שנסעו מכרמיאל לכיוון דיר חנא ארעה להם תאונת דרכים, כאשר רכב שביצע עקיפה ונכנס למסלול נסיעתם אילץ אותם לרדת לשולי הכביש ולהתנגש בסלע (להלן: "התאונה"). עקב התאונה נפגעו התובעים בגופם וטופלו על ידי רופא כללי בכפר עראבה. בעקבות התאונה המשיכו התובעים את הטיפולים הרפואיים אצל אותו רופא כללי בכפר עראבה. התובעים טוענים כי כתוצאה מהתאונה נגרמו להם נזקי גוף. בנוסף טוענים התובעים כי לאחר שבדקה הנתבעת את נסיבות אירוע התאונה שילמה לתובע מס' 1 עבור נזקי רכוש ובכך למעשה הודתה בעצם אירוע התאונה. הנתבעת מנועה מלטעון כי התשלום בוצע ע"י מחלקת נזקי רכוש ואילו נזקי גוף מטופלים ע"י מחלקה אחרת מאחר ושתי המחלקות פועלות בשם הנתבעת.     3. טענות הנתבעת   הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונה מבויימת. הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה ואת הטענה שנגרם לתובעים בגינה נזק גוף בר פיצוי.   4. הראיות   מטעם התובעים העידו שלושת התובעים ומטעם הנתבעת העידו חמישה עדים שלא היו עדים לתאונה. שלושת התובעים תיארו בפניי את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו בכתב התביעה ונחקרו אודות פרטים נוספים, כגון, מטרת הנסיעה, מקום התרחשות התאונה, העזרה שקיבלו במקום ואופן הפינוי ממקום התאונה וכו', ומסרו גרסה תואמת ללא סתירות מהותיות.   הנתבעת טוענת בהקשר זה, כי נזקי הרכוש שנגרמו לרכב לא מתיישבים עם התיאור שניתן לאופן התרחשות התאונה.   התובע מס' 1 הסביר, בחקירתו, כי אלמונים פרצו לרכב בלילה, לאחר התאונה, וגרמו לנזקים נוספים, ובגין כך אף הוגשה תלונה למשטרה, (ת/5).   הנתבעת לא הציגה בפניי ראיה כלשהי הסותרת את הראיות שהוצגו בעניין נסיבות התאונה, ואף החוקר מטעמה, גל מרק - עד הגנה מס' 5, לא הציג ראיה סותרת, נהפוך הוא, הנתבעת הכירה באירוע בשלב מוקדם יותר ושילמה לתובע מס' 1 פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו, (ראה עדות התובע 1, עמ' 4, ש' 11 - 21 ומוצגים ת/3 - ת/4).   הנתבעת מס' 2 הזמינה 4 עדים לעדות בעניין רכישת הרכב בו אירעה התאונה, ע"י התובע מס' 1, סאמר ח'טיב.   ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי שלושה מעדי ההגנה העידו עדות שקר וניסו להתחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות שהוצגו להם. אמנם התגלו סתירות בעדויות הנ"ל, אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי טענת התובעים בדבר אופן התרחשות התאונה הינה שקרית, מהטעם שנושא רכישת הרכב אינו רלוונטי לתביעה שבפנינו, במיוחד לאחר שהנתבעת שילמה לתובע מס' 1 פיצוי בגין נזק הרכוש. בטרם אסיים פרק זה, יש להעיר, כי ישנן סתירות ותמיהות בגרסאות התובעים באשר להיקף נזק הגוף שנגרם להם כתוצאה מהתאונה, אולם התרשמתי כי הנ"ל נוטים להגזים באשר לנזק שנגרם ולא מצאתי בכך עדות אשר ממוטטת את גרסת התובעים לעניין עצם התרחשות התאונה. על כן, הנני מקבלת את גרסת התובעים וקובעת כי התאונה התרחשה, כפי שנטען על ידי התובעים, והנתבעת חבה בפיצויי נזקי התובעים.   5. הנזק   כפי שציינתי קודם, אי אפשר להתעלם מהעובדה ששלושת התובעים ניסו להגזים בקשר לנזקי הגוף שנגרמו להם ואי אפשר להשתחרר מהרושם הנ"ל שנוצר במיוחד לאור העובדה ששלושתם ביקרו אצל אותו רופא, שאינו רופא של קופת חולים, אלא רופא פרטי שאינו מכפר מגוריהם של התובעים. התובעים ביקרו אצל הרופא באותם תאריכים, ולפעמים בהפרש של יום אחד, וקיבלו אישורי מחלה לאותן תקופות אם כי תלונות התובעים שצויינו בתעודות המחלה היו שונות. בעדויות התובעים התגלו סתירות בעניין הטיפול הרפואי לו נזקקו.   התובע 1 טוען בחקירתו הנגדית: "הרופא לא נתן לי צווארון. אתה אומר לי שבסעיף 4 לכתב התביעה כתוב שהרופא שיחרר אותי עם צווארון, ואני עונה: שאני לא זוכר אם היה או לא היה לי צווארון. לא זוכר שהלכתי עם צווארון, גם האחים שלי לא הלכו עם צווארון". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 8-10).   התובע 2 בחקירתו הנגדית טוען כי: "הרופא נתן לי צווארון שנראה כמו ספוג. אני לא זוכר שהלכתי עם הצווארון אפילו באותו יום שישנתי אני לא שמתי את הצווארון. בתקופת המחלה הייתי שם לפעמים את הצווארון אני לא זוכר מתי. אם אני לא זוכר מתי אני שמתי צווארון אני לא אוכל לזכור אם סאמר שם צווארון ומתי". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 18-23)   התובע 3 בחקירתו הנגדית טוען כי: "לא זוכר אם הרופא נתן לי צווארון". (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 20).   לעומתם העיד הרופא, ד"ר עראבי, עד הגנה מס' 1: "אין לו צווארונים במרפאה, צווארון ניתן להשיג בבית מרקחת. אני לא נותן צווארון אני ממליץ על צווארון וזה יכול להיות ההסבר לדברי התובע שאומר שאני נתתי לו צווארון. (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 22-24)   מעיון בתעודות המחלה של ד"ר עראבי, אליו הובאו שלושת התובעים, ובסוג התלונות שצויינו בתעודות עולה כי למעשה, למעט תלונות סובייקטיביות, לא נמצא ממצא אובייקטיבי של נזק גוף.   בכל הנוגע לאישורי המחלה, לא שוכנעתי כי אישורים אלו ניתנו עקב צורך רפואי ממשי. האישורים הינם אישורים לתקופות עוקבות. אצל שלושת התובעים מופיעים אותם תאריכים 14.3.98 - 28.3.98 , 29.3.98 - 13.4.98 , 14.4.98 - 27.4.98. תמוה בעיני, כי שלושת התובעים סבלו כאבים באותם תאריכים. בנוסף, אין כל ציון לטיפול רפואי כל שהוא או בדיקה שעל התובעים לעבור. לא הוצגו בפני אישורים על טיפולים רפואיים או בדיקות רפואיות אחרות שהתובעים עברו.   התובעים מס' 1 ו- 2, על אף שהתלוננו על כאבים, פגיעות בראש, בגב ובצוואר והתובע 1 התלונן על סחרחורת שהמשיכה ללוות אותו גם בהמשך (ראה ת/6), שני התובעים טיפלו בכל הפרוצדורה שהיתה דרושה להעברת הרכב ממקום התאונה, דבר שהיה כרוך גם בנסיעה לעכו, למחרת יום התאונה, וזאת על אף הכאבים שלטענתם סבלו מהם.   כך תיאר התובע 1 את אשר ארע למחרת התאונה: "למחרת גם הרגשתי כאבים והרופא אסר עלי ללכת לעבודה, התקשרתי לפקידה של סוכן הביטוח בשעה 08:00 בבוקר, ומיד נסעתי למקום התאונה, הגרר הגיע אחרי שעה וחצי, אני באותו יום כפי שתיארתי פניתי למשטרה והלכתי לעכו כדי לרדת עם הרכב שלי לשם ולראות מה עושים איתו, הגעתי ל"כלל וסע" אמר לי תמתין אנחנו בודקים את האוטו אם הכל בסדר והתאונה אמיתית אנחנו נקבע את הנזק. אחרי שבדק אמר לי שהרכב שלי ירד מהכביש ואמר לי שאני צריך לדאוג לייפוי כוח מעו"ד תעביר לנו את זה ואחרי זמן נשלח לך את השיק הביתה. משם הלכתי לבית המשפט בעכו כי שם נמצאים עו"ד כדי להשיג ייפוי כוח. מצאתי עו"ד בבית המשפט עשה לי ייפוי כוח וחזרתי ל"כלל וסע" נתתי לו ייפוי כוח ואת הרשיונות וצילם את תעודת הזהות שלי, ואמר לי שאני יכול ללכת הביתה. הגעתי הביתה באותו יום בשעה 13:30 - 14:00, אני לא זוכר בדיוק. בסוף קיבלתי את השיק בגין נזקי הרכוש מחברת הביטוח".   בהמשך התובע מס' 1 ציין, כי הוא נהג בעצמו ברכב למחרת התאונה, (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 4 - 5). התובע מס' 2, אישר כי למחרת התאונה נסע אף הוא עם התובע מס' 1 למקום אירוע התאונה ואחר כך לעכו, (ראה עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 3-7).   הנסיעות הנ"ל שביצעו התובעים 1 ו- 2 למחרת התאונה, מעוררות ספקות אודות אמינות תלונותיהם בדבר הכאבים והמגבלות שתוארו באישורי המחלה. אחרת, איך הצליחו התובעים לבצע את כל המשימות שתוארו בעדות התובע 1 שהיו כרוכות בנהיגה ברכב על אף הסחרחורות שסבל מהן.   יש להוסיף, כי ד"ר עראבי, שטיפל בתובעים לאחר התאונה והמליץ על מנוחה, לא ראה לנכון להפנות אותם לבי"ח או לביצוע בדיקות כלשהן או להתייעצות עם רופא מומחה בתחום כלשהו למרות שהנ"ל המשיכו להתלונן על כאבים בראש, בצוואר, בגב וסחרחורות.   לאור האמור לעיל אני סבורה, כי הפגיעה שנגרמה לתובעים הינה מזערית ביותר שגרמה לנזק גוף קל ביותר שהתובעים ניסו לנפחו למימדים גדולים על מנת לזכות בפיצויי שלא מגיע להם.   בהתחשב בסוג הפגיעות והטיפולים הרפואיים להם נזקקו התובעים, הנני קובעת כי הפיצוי המגיע לתובעים הינו פיצוי בגין נזק לא ממוני בלבד בסך של 1,000 ₪ לכל תובע.   6. על כן, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לכל תובע סך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק, והחזר אגרה. פיצוייםתאונת דרכים