פיצויים על דלת מכונית שנטרקה על האצבע

פיצויים על דלת מכונית שנטרקה על האצבע:   1. מהות התביעה זוהי תביעה שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר לפי טענת התובעת נפגעה עת נטרקה דלת הרכב של בעלה, בעת היותה נוסעת ברכב הזה, על האצבע השניה של ידה הימנית, פגיעה שגרמה לה להימטומה, נפיחות וחתך בציפורן של האצבע, דבר אשר הגביל את תפקודה, ועל כן עתרה היא לחיוב הנתבעים בנזקיה שהסתכמו בהוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרה לזולת וכאב וסבל.   הנתבעת 2, שהיא המבטחת של השימוש ברכב בהתאם לפוליסה בת תוקף, הכחישה את נסיבות התאונה הנטענות, וטענה שאין מדובר בארוע שחוסה בצילו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 2. העובדות הרלוונטיות בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בפני ביום 12.11.00, הצהיר ב"כ הנתבעים, כי לנתבעים טענות בשאלת החבות, אך במידה וביהמ"ש יקבע כי מדובר בארוע שהוא בגדר תאונת דרכים, מסכימים הצדדים להסמיך את ביהמ"ש לפסוק לפי סע' 4ג'.   בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני ביום 14.1.01, שמעתי עדותה של התובעת שהיתה מהימנה מאוד על ביהמ"ש, הוסיפה שמרוב כאב כתוצאה מהפגיעה של טריקת הדלת על אצבע ידה, לא זכרה היטב ולא נתנה את דעת בשעת מעשה לגבי המיקום המדוייק של ידה.   שמעתי גם עדותו של בעלה של התובעת, שטען שלא ראה את הארוע של טריקת הדלת על אצבע ידה של אשתו, וזאת על אף שישב במושב הנהג בשעת הארוע, אך על נסיבות הארוע ופרטיו שמע מפי התובעת עצמה, מיד לאחר קרות המקרה, שבעקבותיו נאלצו הוא והתובעת לבטל השתתפותם בחתונה והסיע את אשתו לביתו של רופא שטיפל בפציעה של התובעת. עוד ראוי להוסיף שהעד ציין ששמע צעקתה של אשתו, והרי הוא היה מרוחק כ-2 מטר ממנה.   מטעם הנתבעת 2 העיד חוקר, אילן צדקה, שהתבקש על ידי הנתבעת 2 לחקור נסיבות המקרה, תיחקר את התובעת ואת בעלה ואף ביצע שיחזור עם התובעת, והציג לביהמ"ש תמונות שצילם בהשתתפות התובעת בעת השחזור.   טענתה העיקרית של הנתבעת 2 שהכחישה את אחריותה לארוע נבעה ככל הנראה מחוסר עקביות בגירסת התובעת באשר להיגיון שבגירסתה, כאשר בשלב הראשון של השחזור והתיחקור טענה שידה הונחה באופן שכל אצבעות כף ידה הימנית הונחו על הדלת לפני שזו נטרקה, אך בשלב יותר מאוחר, משנטען כלפיה כי אין היגיון רב בגירסה זו, והרי יתר האצבעות לא נפגעו כפי שנפגעה אותה אצבע, טענה שהיא לא זוכרת בדיוק היכן היו מונחות אצבעות ידיה, אך תיארה באופן כללי את האופן שבו היא סבורה שאצבעות ידיה היו מונחות.   לא ראיתי בסתירה מינורית זו סיבה לפקפק באמיתות גירסתה של התובעת, ונוטה אני יותר לקבל את גירסתה שבמעמד של הפציעה, לא הקפידה התובעת לזכור היטב ובאופן מדוייק כיצד היתה מונחת כף ידה, אם רק אצבע אחת זו שנפגעה היתה מונחת על דלת הרכב או שמא גם שאר האצבעות, והרי קשה לצפות מאדם שמהלך רגיל שכזה שמתבצע על ידו, באופן כמעט אוטומטי, שיוכל לשחזר במדוייק ארוע שכזה, שלכל הדעות הוא ארוע חסר חשיבות.   3. בנסיבות אלה, ומשום האמון שנתתי לגירסתה של התובעת לגבי אופן פציעתה, אני מקבל תביעתה וקובע שמדובר בארוע שהוא בגדר תאונת דרכים.   5. באשר לגובה הנזק: טען ב"כ התובעת שהוא עותר לביהמ"ש לפסוק אך ורק כאב וסבל (ראה דבריו בסיכומים בע"פ בעמ' 9 לפרטיכל, מול השורה 13).   מדובר בפגיעה לא חמורה שסבלה התובעת שלא היה בצידה כל נזק נוסף.       בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5000 ₪ לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעת בגין תביעה זו וכנגד חתימתה על שטרי סילוק וקבלה.   כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. רכבדלת רכבפיצוייםאצבעות