פציעה באימונים בצה''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באימונים בצה''ל: 1. המערער נחבל בגבו באימונים, נקבע לו נזק אורטופדי ונזק נוירולוגי. חילוקי הדעות הם לגבי הנזק הנוירולוגי אשר משליך על פעילות כף הרגל. אין חילוקי דעות כי המבחן חייב להקבע לפי פרט 32(7). חילוקי הדעות הם אם מתאים תת מבחן ב' הקובע 10%, או תת מבחן ד' הקובע 30%. הועדה קבעה את המבחן הקל ועל כך הערעור. 2. לשם הבהרת הדברים אפרט כי מבחן ב' מתייחס לפגיעה בשורשים המותניים "עם הפרעה קלה בהליכה או עמידה", ומבחן ד' מתייחס גם הוא לפגיעה בשורשים המותניים, אולם "בצורה ניכרת, צליעה בולטת, הליכה אפשרית רק בעזרת מכשיר". בין שני מבחנים אלו קיים מבחן ביניים המזכה ב- 20%. 3. אין חילוקי דעות כי בפרו' הועדה מצוין שהמערער נמצא צולע, קיימת צניחה של כף רגל שמאל, והוא משתמש במכשירים אשר מולבשים על כף הרגל. לפיכך, דרגת הנכות לכאורה היא עפ"י תת מבחן ד' והרי הדברים ברורים לחלוטין. 4. אלא שהועדה הסיקה מתוך בדיקותיה ש"הפרעת התחושה אינה בתאום בחלוקה אנטומית השורשית או הפריפרית. הנכה הולך עם צניחה של כף רגל שמאל לא בצורה האופיינית לדרופ-פוט". במילים אחרות, המערער מחמיר עם עצמו יותר מן הנדרש, ולא זקוק כלל לכל אותו מכשור שהוא בפועל נזקק לו. 5. ב"כ המערער פרט רשימה ארוכה של מסמכים רפואיים מבתי חולים ורופאים מטפלים בשנים 1994 - 1996 (ואילו אנו דנים ב- 1998), שם מצוין שהמערער סובל מ"דרופ-פוט", וזקוק לאותו מכשור שבפועל משתמש בו. הועדה לא התעלמה ממסמכים אלו, היא ציטטה אותם ,אולם הגיעה למסקנה כפי שצוינה לעיל אשר במילים בוטות פירושה התחזות או הצגת תמונה חמורה יותר מזו הקיימת בפועל. לא נאמר שאין לו למערער שום דבר, מה שנאמר הוא שהמערער מציג תמונה חמורה יותר מכפי שהיא באמת. 6. השאלה היא איך מיישבים בין התרשמות הועדה כפי שצוינה לעיל, לבין הדברים המצויים במסמכים הרפואיים הרבים שציינתי שהם קיימים. התשובה היא כפי שהשיב ב"כ קצין התגמולים, ואולי ניתן היה להגיע לתשובה זו גם ללא תשובתו המפורשת: כאשר אדם פונה לרופא ומתלונן על כאבים או על כל בעיה אחרת, הרופא בד"כ מאמין לחולה, ויוצא מתוך הנחה שמה שאומר לו החולה הוא אמת, ובהתאם לזאת מתייחס אליו בענייני הטיפול. לגבי מקרים מסובכים יותר, החולה נשלח לבדיקות, כדי לאמת נזק חמור יותר או חמור פחות, אשר עשוי להכתיב מינון שונה של תרופות או שימוש במכשור (שעולה בכסף ולפחות בקופות החולים או במרכזים הרפואיים בודקים היטב לפני אישור הוצאות כספיות של ממש). לכן, אפשר למצוא תיאורים חמורים יותר בכרטיס רפואי של חולה, ואפילו בסיכום מחלה מבית חולים. מה עוד, שעניין הצניחה של כף הרגל הוא כנראה תוצאה של בדיקה קלינית, אשר רק מוסברת על פי חומרת הממצאים בבדיקות החשמליות, אולם לא נקבעת בהן: הועדה שלחה את המערער לבדיקת אי.אמ.גי. ובמסמך שהומצא מתוארת בדיקה קלינית של הרופאים שביצעו את הבדיקה החשמלית, ובבדיקה הקלינית תוארה צניחת כף רגל שמאל, אולם בתוצאות הבדיקה החשמלית יש רק תיאור של פגיעה בשרירים שונים, אולם אין אמירה מפורשת אם יש או אין צניחת כף רגל. צניחת כף הרגל היא איפוא הפועל היוצא מטיב ההפרעות או מהיקף ההפרעות לאו דווקא מחומרתן (ישנה דעה שבבדיקה החשמלית לא בודקים את החומרה אלא את המיקום של ההפרעה, ולצורך זה אף צורפה לי חוו"ד של פרופ' ברהם). 7. לכן, יכול להיות בפרוש הבדל בין מה שנכתב במסמכים שנערכו לצורכי קבלת טיפול לבין מסמכים שנערכו על מנת לאמת נזק לצורך תגמול כספי. הועדה הרפואית אמורה לבדוק נזקים ואמיתותם של נזקים, ובכך היא שונה מרופאים שאמורים לאשר טיפול רפואי. בנדון זה יכול להיות הבדל בין רופא בלשכת השיקום, אשר מאשר תרופות שונות, בעוד שרופא בועדה רפואית עלול או עשוי להגיע למסקנה שתרופות אלו למעשה מיותרות מפני שהמצב פחות חמור מכפי שהוא נראה. תופעה ידועה בעולם הרפואה הוא התופעה של הרפואה המגננתית, היינו רופאים מגינים על עצמם בפני רשלנות רפואית ובכך מגזימים לעיתים במתן תרופות, בהענקת טיפולים, בכמות הבדיקות שהם עושים וכיו"ב, והכל כדי להמנע ממצב שיאמרו לגביהם שהם התרשלו, לא בדקו כמו שצריך היה לבדוק, לא נתנו תרופה כמו שצריך היה לתת וכיו"ב. אצל הועדה הרפואית לא קיימת הרפואה המגננתית משום שלכאורה אם הועדה טועה, הרי הביקורת עליה היא ביקורת שיפוטית בתחום המשפט המנהלי ולא במישור דיני נזיקין. במילים אחרות, בכל הקשור לשאלות רפואיות, הועדה היא למעשה סוברנית כמעט ללא אפשרות התערבות בהחלטותיה, וספק גדול או אפילו גדול מאד אם אפשר להאשים ועדה רפואית ולתבוע אותה לדין על רשלנות בגלל קביעת דרגת נכות של 10% במקום 30%, כמו במקרה דנן. 8. לכן, נראה לי כי חלוקי הדעות בין הועדה לבין רופאו של המערער, ד"ר לין, ובין הרופאים המטפלים השונים היא במישור הרפואי, והדברים הוסברו לעיל, ומתוך פרו' הועדה ולכן אין מקום להתערבות. 9. אשר על כן נדחה הערעור. אין צו להוצאות. צבאצה"ל