להלן פסק דין בנושא פציעה בנסיעת אוטובוס: 1. התובעת ילידת 3.1.1926 ועקרת בית בעיסוקה (להלן: "התובעת").  ביום 5.12.2000 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, בעת שנסעה באוטובוס, השייך לנתבעת מס' 2, ובו נהג הנתבע מס' 1, ונגרמו לה נזקי גוף (להלן:- "התאונה").   בעת התאונה ביטחה הנתבעת מס' 3 את נהיגתו של הנתבע מס' 1 באוטובוס הנדון, ובישיבת יום 19.5.2002 הודו הנתבעים בחבותם לפצות את התובעת בגין נזקיה, וזאת עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.   משכך, נותרה במחלוקת אך שאלת גובה נזקיה של התובעת ולצורך הכרעה בשאלה זו, הסכימו הצדדים, כי ינתן פסק דין עפ"י סעיף 4(ג) לחוק הנ"ל.   2. מהות הפגיעה יומיים לאחר התאונה נבדקה התובעת בחדר המיון של ביה"ח ע"ש שיבא, ושם התלוננה על כאבים בזרוע ובצלעות ימין. בבדיקתה נמצאה רגישות מינימלית מעל הצלעות מימין ובכתף הימנית והתובעת שוחררה לביתה למעקב רופא מטפל וטיפול נוגד כאבים לפי הצורך. התובעת המשיכה בטיפול ובמעקב רפואי במסגרת קופ"ח, ולרבות טיפולי פיזיוטרפיה לגב התחתון וכדורים לשיכוך כאבי הגב התחתון ורגל ימין.   האורטופד ד"ר יצחק קורן מונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתיק הנדון, ובחוות דעתו מיום 25.9.02 ציין המומחה, כי בבדיקה קלינית של עמוד שדרה מותני, ישנה תנועה מלאה בכל הכיוונים, ואין כל חסר נוירולוגי. צילומי רנטגן שבוצעו לתובעת מלמדים על שינויים ניווניים מתקדמים כלליים, המתאימים לגילה.   יצוין, כי בפני המומחה הוצגו רישומים רפואיים לגבי כאבי גב תחתון שנערכו במשך שנים רבות בתקופה שקדמה לתאונה הנדונה (הגם שלטענתה, לא סבלה התובעת עובר לתאונה מכאבי גב, למעט פעמים בודדות לאורך שנות חייה).   לסיכום קבע המומחה הרפואי, כי לא נותרה לתובעת נכות בגין התאונה.   ב"כ התובעת היפנה אל ד"ר קורן שאלות הבהרה, ובתשובותיו מיום 3.2.03 הבהיר המומחה, כי הבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת היתה תקינה, וכי שינויים ניווניים מתקדמים כשלעצמם, בגילה, יכולים להיות מקור לכאבים, ללא קשר לפגיעה בתאונה הנדונה. כן שלל המומחה, כי הפגיעות בגין התאונה מפריעות לתובעת בתפקוד היום יומי ו/או כי התאונה גרמה בהווה לשינוי במצבה הרפואי ערב התאונה. עוד הבהיר המומחה, כי התאונה לא גרמה לכל צורך בסיעוד צמוד ו/או בעזרה יומיומית שניתנת ע"י בנה של התובעת.   בתשובותיו קבע המומחה את נכויותיה הזמניות של התובעת כדלקמן: 100% למשך 3 חודשים מיום התאונה; 30% למשך 3 חודשים נוספים; 20% למשך 3 חודשים נוספים; 10% למשך 3 חודשים נוספים; 0% מתום שנה מיום התאונה ולצמיתות.   הצדדים בחרו שלא לחקור את ד"ר קורן על חוות דעתו, ומכאן שקביעתו, לפיה - לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה, נותרה על מכונה, וזאת חרף תחושותיה הסוביקטיביות של התובעת (כעולה מסעיף 3 לסיכומי התובעת בכתב).   3. נזקיה של התובעת   א. נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל) לבית המשפט מסור שיקול הדעת לפסוק לנפגע עד 10% מן הסכום המכסימלי עפ"י תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1970, ואולם פסיקת פיצוי בשיעור זה מהווה חריג, וככל חריג, יש לפרשו על דרך הצמצום (ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו(4) 837, 842; ע"א 583/89 כראדי נ' דן, פ"ד מה(3) 133, 135).   בנסיבות הענין, משלא אושפזה התובעת בעקבות התאונה ומשלא נקבעה לה נכות - מחד גיסא, ומשממשיכה התובעת לסבול כאבים, גם אם הקשר הסיבתי בין אותם כאבים לבין התאונה לא הוכח כדבעי - מאידך גיסא, יפסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסכום של 4,500 ₪, המחושב לפי 5% מהסכום המכסימלי בנתוני התובעת (במעוגל).   ב. עזרת הזולת לטענת התובעת, נדרש בנה של התובעת, מר אלי דבי, להיות לצידה של אמו ימים רבים ולסעוד אותה. לטענת התובעת כלל הסיעוד, בין היתר, רחצה והלבשה, הגם שהצורך הזה אינו עולה מהתיעוד הרפואי.   בנה של התובעת אף הגיש תצהיר מטעמו ובו טען, כי בעוד שעובר לתאונה תפקדה התובעת באופן עצמאי לחלוטין, הרי שמאז התאונה היא נזקקת לו מאוד פיזית ונפשית, והוא נמצא אצלה כמעט מידי יום, על מנת לקחת אותה לטיפולים רפואיים, לקנות לה תרופות, לבצע עבורה קניות, תיקונים בבית וכו'.   למותר לחזור ולהזכיר, כי טענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם התיעוד הרפואי העשיר, המתייחס לכל אותן השנים עובר לתאונה, כמו גם עם חוות דעתו של המומחה הרפואי ותשובות ההבהרה שנתן.   זאת ועוד. לא נטען וממילא לא הוכח, כי בנה של התובעת סבל נזק של ממון עקב עזרתו זו, ונראה כי לא היה צורך בנסיבות הענין בעזרה חריגה, מעבר לזו שכל בן מסור מושיט לאמו הקשישה [וראה: ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף" (הוצאת כרמל - מהדורה רביעית, תשנ"ח) בעמ' 561 - 565].   בנסיבות הענין יפסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסכום של 1,500 ₪.   ג. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בסיכומיה בכתב טענה התובעת, כי נאלצה להוציא הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. דא עקא, לסיכומיה לא צירפה התובעת ולו קבלה אחת או כל אישור שהוא לאישוש הנטען.   ויוזכר - הלכה מושרשת היא, כי יש להוכיח הן את עצם קיומו של הנזק המיוחד והן את גובהו (וראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255).   מאידך גיסא, משבפסק דין של פשרה עסקינן, יפסק לתובעת פיצוי גלובלי של 500 ₪ בגין רכיב זה.   5. סיכום סופו של יום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין נזקיה הנובעים בעטיה של התאונה כדלקמן: א. בגין נזק שאינו נזק ממון - 4,500 ₪ ב. בגין עזרת הזולת - 1,500 ₪ ג. בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות - 500 ₪ סה"כ - 6,500 ₪ על הסכום של 6,500 יוסיפו הנתבעים וישאו בשכ"ט ב"כ התובעת בשיעור 13% + מע"מ וכן ישאו באגרת המשפט.   כל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.   התשלום בגין שכר טרחתו של ד"ר קורן יחשב כחלק מהוצאות המשפט ולא ראיתי לנכון לנכותו מן הסכום שנפסק לתובעת.אוטובוס