פרישה לפנסיה רפואית

עב (י-ם) 1750/00 פרישה לפנסיה רפואית 1. זוהי תביעה בה מבקש התובע מבית הדין לחייב את הנתבעת להורות על בטלות פיטוריו ו/או לקבלו למשרה אחרת בשירות הנתבעת ו/או לקבוע את זכאותו לפרוש לפנסיה רפואית. 2. הרקע לתביעה: א. התובע יליד שנת 64. ב. התובע החל לעבוד בנתבעת בשנת 88 לטענתו, כפועל דחס. ג. ביום 13.8.98 ארעה לתובע תאונת עבודה, תאונה שבעקבותיה נעדר מעבודתו למשך שבועיים. ד. ביום 7.7.99 קיבל התובע מהנתבעת הודעה על הפסקת עבודתו החל מיום 22.9.99 במסגרת תכנית הבראה. ה. ביום 15.7.99 פנה בא כח התובע לנתבעת בבקשה להתלות ולעכב את פיטורי התובע עד אשר תתקבל החלטה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל בדבר נכותו כתוצאה מהפגעותו במהלך עבודתו (נספח ת/2 לכתב התביעה). ו. בעקבות פניית בא כח התובע, הופנה התובע לרופא תעסוקתי אשר קבע ביום 25.7.99, כי התובע מוגבל בהרמת משאות כבדים מעל 10 ק"ג, בעמידה ממושכת והתכופפויות רבות, וביקש להעבירו לעבודה חלופית לתקופה של 12 חודשים (נספח ו' לכתב ההגנה). ז. ביום 19.8.99 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית בהרכב שלושה רופאים אשר קבעה במסקנותיה: "יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו בתפקיד כלשהו. אחוזי נכות לצורך פרישה: 20% לפי סעיף 37(7)(ב)" (נספח ת/3 לכתב התביעה). ח. ביום 30.8.99 פנה בא כח התובע לנתבעת בטענה, כי לאור פסיקת הועדה הרפואית, יש לאפשר למרשו לפרוש "לפנסיה רפואית", וכי מאחר ונפסק כי התובע אינו יכול לחזור לעבודה היה על הועדה להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשי"ט-1986 (להלן-תקנות הביטוח הלאומי), ובכך להעלות את דרגת נכותו ל-30%. ט. התובע הופיע ביום 11.10.99 בפני ועדה רפואית נוספת בהרכב שני רופאים. ועדה זו לא הגיעה לידי החלטה מאחר שד"ר וכגן אשר ישב בועדה טילפן לאחר שחתם על ההחלטה והודיע כי הוא חוזר בו מחתימתו תוך שהוא קובע מסקנות שונות ממסקנות ד"ר היסאס (נספח י' לכתב ההגנה). י. משלא הגיעה הועדה הרפואית למסקנה הופנה התובע לרופא חוץ, אורתופד, ד"ר ליבני. בחוות דעתו קבע ד"ר ליבני: "את נכותו בגין השינויים הניוונים בגב, עם הגבלה קלה בתנועה, אני מעריך ב-10% לפי סעיף 37(7)א' של לתקנות המל"ל (נספח ז' לכתב ההגנה). יא. בעקבות קביעת ד"ר ליבני בחוות דעתו הודיעה הנתבעת לתובע ביום 3.11.99 כי המכתב מיום 7.7.99 בענין סיום העסקתו בעינו עומד (נספח ח' לכתב ההגנה). יב. לאחר התכתבות נוספת בין בא כח התובע לנתבעת, הוחלט כי התובע יעמוד בפני ועדה רפואית נוספת. ביום 20.12.99 נבדק התובע בפני ועדה נוספת ובה נקבע: "אחוזי הנכות הם: 10% לפי סעיף 37(7)(א) בתוספת תקנה 15 חלקית סה"כ נכותו 12.5 אחוז לצורך פרישתו". (נספח ט' לכתב ההגנה). יג. בעקבות החלטת הועדה הרפואית הנ"ל, הודיעה הנתבעת לתובע ביום 20.12.99 כי מכתב סיום העסקתו מיום 7.7.99 בעינו עומד. יד. הנתבעת הודיעה לתובע כי הוא זכאי לקבל 150% פיצויי פיטורין במסגרת הסכם ההבראה. בפועל, סרב התובע לקבל את הכספים. 3. א. לטענת התובע, ההליכים בהם נקטה הנתבעת התעלמו מהוראות סעיף 15 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל-1970. ב. ניהול העניינים בועדות הרפואיות מעלה חשש למשוא פנים של תלות סוביקטיבית בנתבעת. כמו-כן, בענינו של התובע הופעלה אי אחידות בהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי. ג. התובע הופלה לרעה בכך שפוטר בניגוד לסעיף 8 לחוק שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. 4. הצדדים הגישו תצהירים, לאחר הגשת התצהירים קבע בית הדין: "לאחר שבחנתי את המוסכמות והפלוגתאות בתיק זה ואת תצהירי הצדדים, מצאתי כי לא קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, ולפיכך המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, האם אותם הליכים שבוצעו בעניינו של התובע, כדין בוצעו והאם התוצאות שלהן הן אלה אשר הנתבעת הגיעה אליהן או אחרות בהתאם לפלוגתאות שגובשו". לפיכך יבחן בית הדין את ההליכים שהתקיימו בעניינו של התובע. 5. א. התובע עבד בנתבעת החל מחודש 5/88 כפועל תברואה. ב. ביום 7.7.99 נשלח לתובע מכתב סיום העסקה (נספח א' לכתב ההגנה). על פי מכתב זה החליטה הנתבעת לסיים את העסקת התובע ביום 22.9.99 תוך מתן הודעה מוקדמת ותשלום פיצויי פיטורים בשעור 150% במסגרת תכנית הבראה. ג. מעיון בהסכם הקיבוצי מיום 29.4.99 אשר נחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות, ארגון עובדי עירית ירושלים וועד עובדי אגף התברואה (להלן: "הסכם ההבראה"), עולה כי בין הצדדים להסכם הוסכם על צמצום בהיקף כח האדם בנתבעת על ידי פיטורי עובדים בלתי יעילים ו/או משרות שניתן לבטלן במצבת כח האדם בעיריה. על פי סעיף 7(א) להסכם הוחלט על קיצוץ 290 משרות באגפי העיריה השונים מתוכם 30 משרות באגף התברואה. ד. כעולה מסיכומי הנתבעת, אגף התברואה בו עבד התובע נדרש, כאגפים נוספים בעיריה, למסור רשימת עובדים בלתי יעילים ו/או משרות אשר עליהן הוא יכול לוותר. במסגרת זו, החליט אגף התברואה לוותר על משרת התובע ומשרתו בוטלה עם סיום עבודת התובע. ה. מכאן, כי התובע פוטר במסגרת הסכם הבראה בה הוחלט על ביטול משרתו עם סיום העסקתו. משפוטר התובע במסגרת הסכם הבראה שנחתם כדין, כדין פוטר התובע. יצויין כי משפוטר התובע בהתאם להסכם ההבראה. במסגרת ביטול משרות לא היתה מחויבת הנתבעת במציאת משרה תקנית אחרת לתובע, ואולם משכעולה מסיכומיה ניסתה לשבצו במשרה תקנית אחרת אך בגלל מגבלותיו, כישוריו והשכלתו לא מצאה תפקיד אחר מתאים לתובע, יצאה ידי חובתה. 6. א. לטענת התובע, משהתעלמה הנתבעת בהליכים שנקטה מהוראות סעיף 15 לחוק הגמלאות, אזי פיטוריו של התובע אינם כדין ובטלים מעיקרן. ב. סעיף 15 לחוק הגמלאות קובע: אלה זכאים לקצבת פרישה: "(2) מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי כשדרגת נכותו היא 20% או יותר. (3) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי כשפסקה (2) אינה חלה עליו. מעיון בסעיף זה עולה, כי תנאי מקדמי להפעלת סעיף זה ולזכאותו לקצבת פרישה הינו פיטורין מחמת מצב בריאותי. ג. משברור מתצהיר הגב' סבטני, סגנית הממונה על המנגנון בנתבעת ומסיכומי הנתבעת, כי התובע לא פוטר על רקע מצב בריאותי לקוי, אלא לאור הסכם ההבראה מחמת ביטול משרתו, לא היה מקום להפעיל את סעיף 15 לחוק הגמלאות. מכאן, כי כדין לא הפעילה הנתבעת את סעיף 15 לחוק הגמלאות. 7. לענין טענת התובע, כי ניהול העניינים בועדות הרפואיות אשר בדקו את התובע מעלה חשש למשוא פנים של תלות סוביקטיבית בנתבעת - טענה זו לא הוכחה על ידי התובע. התובע נבדק כאמור על ידי 3 ועדות רפואיות אשר ישבו בהן רופאים מומחים בתחומי הרפואה השונים. במקרה דנן, התובע לא הוכיח בפני בית הדין כי רופאי הועדה פעלו מתוך שיקולים זרים או מתוך מטרה להגיע לאחוזי נכות שאינם מזכים בגימלה. 8. משמצא בית הדין כי ההליכים בעניינו של התובע היו תקינים, מתייתר הצורך לדון ביישום תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי ובאחוזי הנכות הקובעים לענין מצבו הרפואי. 9. התביעה נדחית. 10. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.רפואהפנסיהפרישה