רשלנות תורמת בתביעת ליקויי בניה

נקבעה רשלנות תורמת של התובע-המשיב ברמה של % 50 בשל האיחור במתן ההודעה ובשל אי הקטנת הנזק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות תורמת בתביעת ליקויי בניה: 1. העובדות: המשיב רכש דירה מהמערערים. ביום 18.3.76 נחתם הסכם רכישת הדירה וביום 23.2.77 היא נמסרה לנציגו של המשיב, עו"ד נעים. כתב התביעה על נזקי ליקויי בניה, הוגש למעלה מתשע שנים אחר כך, ביום .18.6.86 סכום התביעה המתוקן הוא - 000, 20 ש"ח נכון למועד התיקון. עיקר הליקויים היו בעיות בריצוף (אריחים פגומים, שקיעת מרצפות), בעיות רטיבות בתוך הקירות והרצפה, הגורמות להתנפחות, רקבון וקילוף הטיח, מעקות פגומים, מסדרון צר, חלונות גבוהים מדי, ועוד. עד קיץ 79' שהה המשיב בחו"ל והדירה הושכרה. משנת 79' עד יולי 84' המשיב גר בדירה. 2. בפסק דין בימ"ש קמא נקבע: (1) לגבי רוב אי ההתאמות, התובע לא עמד בנטל ההודעה תוך זמן סביר, על פי חוק המכר (דירות), תשל"א- 1973. גם אם נניח שהיקף הנזקים התגלו במלוא עוצמתם רק ביולי 84', הנה הודעה לנתבעת על כך נשלחה רק כעבור שנה ושלושה חדשים. הדבר נוגד את סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות), לפיו הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה רק אם נתן למוכר הודעה על כך תוך שנה מיום העמדת הדירה לרשותו, ואם גילה אותה לאחר מכן - תוך זמן סביר, ולפיכך נדחתה התביעה לפי חוק המכר (דירות). (2) אי עמידה בתנאי חוק המכר (דירות) שוללת את העילה החוזית, אך לא את העילה הנזיקית. לנתבעת לא עומדת הגנת סעיף 15לפקודת הנזיקין, לפיה האחריות מוטלת על הקבלן שבנה את הדירה. שכן, בהסכם המכר הנתבעת התחייבה לבנות את הדירה באיכות טובה ובהתאם למפרט, תהא זהות הקבלן אשר תהא. הנתבעת גם חזרה בה מהודעתה לצד ג' (לקבלן), ולכן יש לראותה כמוותרת על כל טענה שיש בה הטלת האחריות לבניה הלקויה על הקבלן. (3) לנתבעת עומדת הגנת ההתישנות לגבי הליקויים שהיו קיימים כבר בעת מסירת הדירה לתובע, כגון מסדרון צר וחלונות גבוהים. הגילוי המאוחר של התובע את הליקויים אינו משנה מסקנה זו. לגבי יתר הליקויים, הם התגלו לתובע לכל המוקדם ביולי 77'. היות שמדובר בנזק רשלני שנגרם ע"י מעשה או מחדל, חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, המאריך את תקופת ההתישנות ל- 10שנים, במקרה שבו הנזק לא התגלה ביום שארע. תקופה זו טרם עברה ביום הגשת התביעה (יוני 86'). (4) נקבעה רשלנות תורמת של התובע-המשיב ברמה של % 50בשל האיחור במתן ההודעה ובשל אי הקטנת הנזק. (5) הנזק - בית המשפט, בהסכמת הצדדים, מינה את המהנדס ורשבסקי, כמומחה מטעמו, לשם הערכת הנזק. אח"כ הסתבר שהמהנדס הזה השתתף מטעם הנתבעת בתכנון הפרוייקט בו מצוייה הדירה, וגם ביקר בדירה עוד בשנת 84' על פי הזמנת חברו של התובע, והביע דעתו לגביה. לפיכך בוטל מינויו ומונה בהסכמת הצדדים המהנדס קדרון. מונה גם שמאי מקרקעין לשם הערכת שווי ירידת ערך הדירה, אך זאת - שלא בהסכמת הנתבעת. המהנדס קדרון נתן חוות דעת שלא היתה שלמה ולכן הדבר הקשה על ביהמ"ש לקבוע את הנזק. היות שיש לביהמ"ש שיקול דעת לבדוק את מימצאי המומחה ומסקנותיו, שקל ביהמ"ש למנות מומחה שלישי, אך בשל העובדה שהתובע לא ביקש זאת, הזמן הממושך של הדיון והעובדה שהליקויים בינתיים תוקנו על ידי התובע - לא עשה כן. בימ"ש קמא הגיע למסקנה שבהעדר חוו"ד מומחה כדבעי, עליו להעריך את הנזק לאור מסכת הראיות שנפרשה לפניו, וכן עשה. בסופו של דבר, בית משפט קמא דחה את תביעת המשיב, ככל שנסמכה על עילה חוזית, ועל כך כמובן אין המערערת קובלת. אבל בית משפט קמא שעומדת לו למשיב העילה בנזיקין, וזו לא נתיישנה בעת הגשת התביעה, ובית המשפט פסק פיצוי כפי שפסק. 3. ב"כ המערערת טוען שבנפול העילה החוזית נפלה גם העילה בנזיקין. ב"כ המערערת תומך את יתידותיו בפסק הדין בע"א 465/80, סולונץ בע"מ נ' התכוף חרושת ברזל בע"מ ואח' פ"ד ל"ח (3) 630. באותו פסק דין נאמר מפי כב' המשנה לנשיא, הש' מ' בן-פורת, כי משהחמיץ הקונה להודיע על אי התאמה של המימכר לפי חוק המכר תשכ"ח-1968, שוב אין הוא יכול להסתמך על אי ההתאמה כדי לזכות בתרופת פיצויים לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הדן אך בסעדים. עד כאן אין אותו פסק דין שייך לענייננו. אבל בסוף דבריה הוסיפה כב' המישנה לנשיא בדרך אגב: "הלך המחשבה שהדריך אותי בענין היחס בין חוק המכר לחוק התרופות, יפה גם לענין היחס בין חוק המכר לבין פקודת הנזיקין (נוסח חדש)..." (שם 8-637). על אמרת-אגב זו, מבקש ב"כ המערערת לבסס את ערעורו - כדרך שטען גם בפני בימ"ש קמא - שמשנפלה העילה לפי חוק המכר (דירות), נפלה עמה גם העילה בנזיקין. ואולם בימ"ש קמא השיב על טענה זו תשובה הנראית בעינינו, בכל הכבוד, נכונה ומבוססת. לא זו בלבד שאמרת-אגב זו לא נתקבלה בפסיקה כמובא בפסק-דין קמא, אלא שגם אמרת האגב עצמה עוסקת ביחס בין עילה לפי חוק המכר ובין עילה לפי פקודת הנזיקין ולא ביחס בין עילה לפי חוק המכר (דירות) ובין הפקודה. כפי שהיטיב כב' השופט קמא לבאר, בעוד חוק המכר נותן תוקף לחוזים שבין הצדדים, בא חוק המכר (דירות) להגן על רוכשי דירות גם מפני האמור בחוזים. החמצה במתן הודעה על אי התאמה, כוחה יפה להסיר את התריס בפני תניות פטור והגבלות אחריות שבחוזה, אך אין בה כדי להכשיל עילה בנזיקין. אנו מאמצים איפוא את קביעת בימ"ש קמא שהתביעה בנזיקין לא נפלה עקב החמצת המועד בהודעה על "אי התאמה", לפי חוק המכר (דירות). 4. טוען ב"כ המערערת, שגם התביעה בנזיקין התיישנה. אולם גם כאן מקובלת עלינו דעתו של בית משפט קמא. בימ"ש קמא החיל בענין זה את סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין המורה כי אם לא נתגלה הנזק ביום שאירע, תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום שאירע הנזק. הנזק נתגלה לתובע, כקביעת בימ"ש קמא, לכל המוקדם ביולי 77' והתביעה ביוני 86', מכאן שהתביעה לא התיישנה. טוען ב"כ המערערת כי סעיף 89(2) חל רק כאשר הנזק התגלה לאחר קרותו. ואילו בענייננו קבע בית המשפט שהנזק אירע ביולי 77' לכל המוקדם. כבר אז לא היה הנזק דבר של מה בכך וקונה סביר היה תובע בגינו. נמצא, לטענת ב"כ המערערת, שמועד קרות הנזק ומועד גילויו - באו כאחד, ואם כן תקופת ההתיישנות היא שבע שנים, והתביעה הוגשה דלאחר המועד. ואולם, כפי שביאר בימ"ש קמא, מדובר בנזקים "דינמיים" בעיקר, נזקי רטיבות וריצוף, שבתחילה הדעת סובלתם, ורק לאחר זמן "נתגלו" בחמורתם. נמצא שאירוע הנזק קדם לגילויו, ולכן בדין החיל כב' הש' קמא את סעיף 89(2). הגע בעצמך, אדם קונה דירה ומוצא בטיח סדק קל כ"קרני חגבים", אין לתפוס אותו על כך שלא התריע מיד על פגם קל זה. אך אם התגלה לאחר זמן שסדק זה נעשה כ"קרני ראמים" יש למנות את המועד לענין סעיף 89(2) מיום הגילוי. כך העיד המשיב שרק בשעת ביקורו בארץ, בקיץ 77', עמד על חומרת הליקויים. .5טענה נוספת בפי ב"כ המערער היא בענין מינוי מומחים. כאמור לעיל, בהסכמת הצדדים מונה, תחילה, המהנדס מר אריה ורשבסקי כמומחה. לאחר מכן התברר שמר ורשבסקי (שכנראה לא זכר את הדבר), כבר ביקר בדירה קודם לכן וגם הביע דעתו לגבי ליקוייה, והוא אף השתתף בתכנון הפרוייקט מטעם הנתבעת, ולכן בית המשפט מינה את המהנדס קדרון. אולם מר קדרון אינו שמאי מקרקעין, ולכן מינה בית המשפט - נגד דעתה של הנתבעת, את מר יעקבי - שיעריך את שווי ירידת ערך הדירה. בסופו של דבר מצא בית משפט קמא שחוות דעתו של מר קדרון אינה שלימה ולוקה בחסר, ובית המשפט העריך את הנזקים על פי הראיות שהובאו לפניו בניכוי %50, מפני שהתובע התרשל בכך שלא הקטין את הנזק בעוד מועד. ב"כ המערערת קובל על כך שמר קדרון מונה שלא בהסכמת המערערת. לאחר ביטול מינויו של מר ורשבסקי נשארה שאלת הנזק פתוחה ונטל ההוכחה חזר לפתחו של המשיב. המשיב לא הגיש בקשה למינוי מומחה אחר, ולכן בית המשפט לא היה מוסמך למנות מומחה בלא שנתבקש. מאותו טעם בטל גם מינויו של יעקבי כשמאי מקרקעין. אין אנו מקבלים טענות אלה. הסכמת הצדדים המקורית היתה למינוי מומחה. הסכמתם המקורית של הצדדים לא פקעה רק מחמת שנתברר שמר ורשבסקי לא צריך היה להתמנות מעיקרא. משל למה הדבר דומה - לבורר שהתמנה בהסכמת הצדדים, והוברר שאינו יכול לכהן, כי אז אין אומרים שהסכם הבוררות פקע, אלא בית המשפט מוסמך למנות בורר אחר (אם אין הסכמה בין הצדדים על אישיותו). בענייננו אמנם המדובר לא בבורר אלא בפוסק מקצועי, אבל כל עוד שלא באה טענה נגד אישיותו של הפוסק החליף, אין לפסול מינויו. יצויין כי בפרוטוקול מיום 19בנובמבר 86', כאשר החליט בית המשפט על מינויו של מר ורשבסקי, לא נאמר שהצדדים מייחדים דווקא אותו כפוסק המקובל עליהם, אלא נאמר: "החלטה: ממנה את המהנדס מר ורשבסקי מרמת דניה ירושלים למומחה מטעם בית המשפט ובהסכמת ב"כ בעלי הדין". "ובהסכמת" נאמר, בוא"ו החיבור, לאמור שהסכמת באי-כוח בעלי הדין נוספה על המינוי שבא מטעמו של בית המשפט, ולא שהמינוי הותנה דווקא באישיותו של המתמנה. שאר הטענות הן בעיקרן טענות שבעובדה או שאינן צריכות לפנים ואנו דוחים גם אותן. אנו מחייבים את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בערעור בסך - 000, 5 ש"ח בצרוף מע"מ צמוד מהיום.בניהליקויי בניהרשלנות תורמתרשלנות