תא (פ"ת) 5148/00 שאלת עצם קרות תאונת דרכים 1. בפני תביעתו של התובע לפיצוי בגין שתי תאונות דרכים האחת מיום 24.10.94 והשניה מיום 27.8.99. בתיק מונו מומחים רפואיים. בגין התאונה הראשונה, נקבעו לתובע 10% נכות. הנתבעות 4,3 הכחישו את התאונה הראשונה, ולשם כך הופרד הדיון בשאלת האחריות לענין תאונה זו בלבד. שאלת עצם קרות התאונה הראשונה והיותה תאונת דרכים, היא השאלה העומדת להכרעה בדיון זה. 2. התובע בתצהיר עדותו הראשית העיד, שעבד כנהג אוטובוס עצמאי. בתקופה הרלבנטית הסיע פועלים מהשטחים והוריד אותם במקומות שונים. ביום התאונה הוריד פועלים באור יהודה - התחנה האחרונה. בעת שירד במדרגות הדלת הקדמית של האוטובוס החליק במדרגות, נפל על הרצפה ותוך כדי כך קיבל מכה בגב (ר' סעיף 1-3 לתצהיר). בתצהירו מסר התובע כי למיטב זכרונו אחד הפועלים עזר לו לקום אך הוא אינו יודע את שמו. 3. לסתירת גירסת התובע הציגו הנתבעים שלושה מסמכים: תעודת חדר מיון מיום התאונה הנטענת שם נרשם: "הנ"ל נבדק בחדר מיון בבית חולים השרון בתאריך 24.10.94, כאבים בעמוד השדרה מותני" (ר' נ/1). תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה נרשם לאחר הכותרת "הממצא הקליני", "כאבים בעמוד השדרה מותני בזמן עבודה" (ר' נ/2). טופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. בתיאור פרטי הפגיעה נרשם "מתי שירדתי מהאוטו פעם אחד נתפס לי הגב חזק" - הטופס חתום על ידי התובע. לטענת הנתבעים, בכל המסמכים הללו לא תוארה כלל נפילה. בנוסף טוענים הנתבעים, כי גם בפני מומחה בית המשפט ד"ר יוסיפוביץ, לא נטענה טענת נפילה, שכן המומחה כותב בחוות הדעת: "הנ"ל פנה לחדר מיון של בית חולים השרון בגלל כאבי גב תחתון לאחר שחש כאבים בזמן העבודה". 4. בנוסף למסמכים שהובאו לעיל, הוגשה הודעת התובע בפני המל"ל מיום 16.8.01. 5. השאלה הדורשת הכרעה היא, האם הוכיח התובע כי התאונה הנטענת אכן קרתה באופן הנטען ביום 24.10.94 במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. 6. המסמכים נ/1 - נ/3 וחוות דעת מומחה בית המשפט מעוררים אכן תמיהות, הכיצד באף אחד מהם אין רישום כלשהו שעניינו נפילה. האדם שמילא עבור התובע את ההודעה למל"ל לא הובא לעדות על מנת להעיד מה מסר לו התובע ומה ביקש ממנו לכתוב בהודעה על פגיעה בעבודה. ב"כ התובע טוען, כי יש במידבקה של חדר המיון עליה צויין "חבלה" כדי לרפא הפגם וללמד על טיב הפגיעה. כמו כן הוא טוען, כי די שהתובע איזכר שמדובר ב"ירידה מאוטובוס" כדי לקבל את גירסתו. איזכור הירידה מלמד, כי מדובר באי דיוק בלבד, שכן אין זה סביר שגבו של אדם יתפס בשעת ירידה מאוטובוס. בהודעה שמסר התובע למל"ל, ואשר אושרה על ידו (פרוטוקול עמ' 8 שורה 21) מסר התובע, כי הסעת הפועלים מסתיימת בשעה 7:15 עד 8:00 (ר' שורות 11,10 בנ/4). באותה הודעה מסר התובע כי ביום התאונה היתה התחנה האחרונה באור יהודה וכי: "יש שם שדה שהפועלים ירדו לעבוד בשדה. אחרי שהפועלים ירדו רציתי לרדת מהאוטובוס ולגשת אל הפועלים בשביל לדבר איתם לדבר איתם עניינים של עבודה שיעבדו טוב. בזמן שירדתי במדרגות הדלת ליד הנהג דלת קדמית יש שתי מדרגות מדרגה שניה התחלקתי ונפלתי ברצפה" (ר' נ/4 שורות 15-19). בעדותו לעומת זאת מסר התובע, כי התאונה ארעה בסביבות שעה 10:00, 10:30 (פרוטוקול עמ' 6 שורה 2). כשנשאל התובע לענין הסתירה לכאורה לעומת נ/4 שם מסר כי אמנם הוא מסיים ההסעות בין 7:30 ל-8:00 והסביר: "ת. כשאני לוקח את הפועלים אני קם בבוקר מוקדם בשעה 5:00 בערך. אני מביא את הפועלים מהשטחים מכל מיני כפרים. אני מתחיל לפזר בפתח תקוה בקריית אריה, סגולה. תחנה אחרונה באור יהודה. אני מגיע בשעה 8:00 פחות רבע שעה בערך. אני מוריד תחנה סופית באור יהודה. מעמיד את האוטו בצד על יד הפועלים, רחוק מאיפה שהם עובדים ואני נח שעה שעתיים, אח"כ אני מטאטא את האוטו, מנקה אותו. אותו היום עשיתי אותו הדבר. הגעתי אולי בשעה 8:00 אולי ברבע ל8:00 והלכתי לישון כי אני קם בבוקר מוקדם. נהג מי שעובד חייב לנוח כדי שחס וחלילה לא יקרה משהו. אז אני ישן שעה שעתיים ואז אני קם. קמתי טאטאתי את האוטו שטפתי את הפנים וירדתי ואז קרה המקרה.". בהסברו זה, יישב לכאורה התובע את הסתירה בענין השעות, אך מסר גירסה שונה בתכלית לעומת נ/4, כפי שהובאו לעיל, לענין זמן הירידה (באופן יחסי להגעה לתחנה) ולענין מטרת הירידה. בנ/4 סיפר התובע, כי לאחר התאונה צלצל לאחד מחבריו שהוא נהג אוטובוס והוא לקח אותו לבית חולים "אני לא זוכר מי זה היה שלקח אותי לבית חולים. אחד החברים". (שם שורות 3-5). תמוהה שהתובע זכר שמי שלקח אותו הוא נהג אוטובוס, אך לא זכר זהותו. תמוה יותר, שבחקירתו המאוחרת ביותר משנה מנ/4 נזכר התובע והעיד "היה לי קשר עם איזה חבר התקשרתי אליו. אם אני זוכר קראו לו עומאר טאהא ז"ל הוא נפטר בשנת 97 אני חושב. אני חושב שהוא בא ועזר לי ולקח אותי לבית חולים". (פרוטוקול עמ' 5 שורות 15-17). כשנדרש התובע להסביר את פשר זכרונו בשלב זה השיב: "אמרתי לו איזה חבר לקח אותי, לא זוכר מי החבר. אני אמרתי עד כמה שאני זוכר יכול להיות שז"ל עומאר טאהא..." (פרוטוקול עמ' 9 שורות 19-20). 6. לאור כל המפורט לעיל, המסמכים שהוצגו ומה שאין בהם, והסתירות בעדות התובע, וכן בהתחשב בעובדה שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שלטעמי אין לה סיוע, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה במידה הדרושה במשפט האזרחי, ולא שוכנעתי, כי התאונה הנטענת אכן ארעה כנטען. לא מצאתי שיש במדבקת בית החולים כדי להסביר את העדר איזכור הנפילה במסמכים השונים. כמו כן לא מצאתי ממש בטענה, כי גב לא יכול להתפס תוך כדי ירידה מאוטובוס. אשר על כן, התביעה כנגד נתבעות 4,3 בגין התאונה הראשונה, נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך 3,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק. תאונת דרכים