קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה במסגרת אימונים בצבא: 1. המערער נפגע בעת אימונים ונחבל, בין היתר, בגבו ולקה בשבר בחוליה 1L שבגבו התחתון. חילוקי הדעות הם לגבי דרגת הנכות על הגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני, ועל הנזק הנוירולוגי אשר הוסב כתוצאה מאותה תאונה. אדון בכל אחד משני הסעיפים בנפרד. הגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני. 2. הועדה הרפואית קבעה דרגת נכות בשיעור 10% לפי המבחן בפרט 37(2)גIII מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969, אשר משקפת הגבלה קלה בתנועות. המערער טוען בעקבות חוו"ד של ד"ר מירובסקי כי דרגת הנכות היאה לו היא 20%, לפי המבחן בפרט 37(2)גIV, אשר מותאמת להגבלה בינונית. 3. הועדה פרטה את הבדיקות שעשתה ואלו מעידות לכאורה על הגבלה משמעותית, אולם מיד לאחר מכן הוסיפה ופרטה את מה שראתה בציינה עליה ללא קושי למיטת הבדיקות, יכולת התפשטות עם ברכיים ישרות, מסוגלות ליישר את הברכיים תוך כפיפה מקסימלית של מפרקי הירכיים, ובאופן זה הגיעה למסקנה של מידה מסוימת של אי התאמה בין התלונות לממצאים האוביקטיבים, ולכן קבעה את דרגת הנכות כפי שקבעה. 4. אני סבור כי הועדה הסבירה את דבריה בצורה מניחה את הדעת, והמחלוקת היא בתחום העובדה ולא המשפט ולכן אין מקום להתערב. נזק נוירולוגי - פגיעה שורשית-מותנית. 5. הועדה הרפואית קבעה דרגת נכות לפי המבחן בפרט 32(7)זII - 5% בגלל הפרעות תחושה בשטח מסוים בגב כף הרגל ושוק שמאל. המערער טוען ל- 10% לפי המבחן בפרט 32(7)ב, אשר מתייחס להפרעה קלה בעמידה או בהליכה עקב פגיעה בשורשים המותניים בצורה קלה. 6. לכאורה ההבדל בגישות שני הצדדים הוא בכך שהועדה מתייחסת למבחן העוסק בהפרעות תחושה בלבד, בעוד שהמערער מצביע על מבחן אשר מתייחס גם או רק להפרעות מוטוריות, היינו ישנה הפרעה גם בהליכה או בעמידה. הראיה של המערער היא שהוא מהלך בצליעה, ויש הבדל בהיקף שרירי הירכיים כדי 2 ס"מ. הבדל שכזה מצביע על שימוש פחות בשרירים, ושימוש פחות זה מוסבר על ידו בהגבלה בתנועות ובהימנעות מתנועות שגורמות לכאבים. 7. מתחילה חשבתי כי הצליעה מוסבת לנזק האורטופדי ולא לנזק הנוירולוגי. סברתי זאת לאור קריאת חוו"ד של ד"ר מירובסקי אשר בדף 6 מחוות דעתו מונה את הצליעה בסימנים שעולים מבדיקת עמוד השדרה המותני, משמע הנזק האורטופדי. הנזק האורטופדי מתואר בערך ב- 2/3 של הדף השלישי ומסתיים בהצעה לקביעת דרגת הנכות האורטופדית לפי פרט 37. בשליש התחתון של הדף עובר ד"ר מירובסקי לתאר את הנזק הנוירולוגי ובהקשר לאותו נזק הוא אינו מתייחס לצליעה, אלא לפגיעה בעצבים שונים, לאור בדיקת ה- אי.אמ.גי. לרבות ההולכה בעצב אשר יוצא מליד החוליה 5L שנפגעה, וכן מתאר את דלדול השרירים. ד"ר מירובסקי מוסיף לאחר מכן שנזק זה משפיע על כושר התנועה וההליכה בצליעה. נכון שהצליעה מוצנעת בתוך סוגריים (בשורה לפני האחרונה בדף 6) אולם ד"ר מירובסקי חוזר ומונה את הצליעה בתיאור נזק נוירולוגי אשר הוא מציע לקבוע כ- 10% לפי המבחן בפרט 32(7)ב (בטעות נדפס תוך חילוף המספרים כ- 37(2)ב). 8. אני מתקשה להחליט במחלוקת. מה עוד שבפני תרשימים של האזורים השונים בגוף, והפיזור של העצבים באותו מקום. הציורים שהועמדו לרשותי אינם זהים, היינו בתרשימים שסיפק עו"ד בזורה 5L מופיע כפועל רק מתחת לברך ולא בשוק (ספק אם הפיזור הוא גם לגבי השוק, במקרה הטוב הוא סמוך מאד לברך, מעל לברך, ואילו בתרשים שמצוי בידי ומקורו בקופת חולים ובאחת מספקות התרופות, חברת סיבה, העצב מ- 5L פועל גם באזור השוק לכל אורכו בחלק החיצוני. זאת ועוד, לא ברור אם הצליעה מוסבת רק לנזק האורטופדי או גם לנזק הנוירולוגי. לפי חווה"ד של ד"ר מירובסקי הוא משפיע, הן על הנזק האורטופדי והן על הנזק הנוירולוגי, ולכן לכאורה מדובר בעצב שהוא לא רק תחושתי או גם מוטורי. הוא הדין לגבי הבדל היקף שרירי הירך, הבדל שמתבטא ב- 2 ס"מ, שהוא הבדל לא מבוטל. 9. לכן, כאמור, נותר בי ספק משום שאם הנזק הוא גם מוטורי או רק מוטורי, הרי לכאורה המבחן המוצע ע"י ד"ר מירובסקי הוא הנכון ולא המבחן שנקטה הועדה, אשר מתייחס לנזק תחושתי בלבד. 10. אני ער לכך כי הדילמות שהבעתי לעיל נראות כשייכות לתחום הרפואה וספק אם הן מתייחסות לתחום המשפט, אולם הספק הוא ספק שלא הצלחתי להשתחרר ממנו, ולכן, ולו מחמת הספק, אקבל את הערעור בעניין הנוירולוגי, אולם מאחר והערעור מתקבל מחמת הספק יזוכה המערער רק בהוצאות עבור חווה"ד ולא על הוצאות שכ"ט עו"ד. 11. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור נדחה בכל הקשור לדרגת הנכות האורטופדית. ב. הערעור מתקבל לגבי הנזק הנוירולוגי והתיק מוחזר לועדה הרפואית העליונה כדי שתחזור ותתייחס לדרגת הנכות הנוירולוגית ולצורך זה היא רשאית לקבל ראיות רפואיות משלימות משני הצדדים, מוסמכת כמובן לבצע בדיקות בעצמה ולהזמין בדיקות רפואיות חיצוניות, כדי להטיב ככל האפשר את הדיוק למסקנותיה. כמובן שתשומת לב תינתן לאמור בפסה"ד, אשר מצביע על הצורך במתן נימוקים מפורטים ובהירים יותר מכפי אלה שניתנו. יש להזמין לדיון החוזר את המערער ואת בא כוחו. ג. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, לרבות התשלום ששילם לד"ר מירובסקי בעד חוות דעתו, בתוספת הפרשי הצמדה על הסכומים מיום ששילם עד שיקבל את התשלום בפועל. כל צד ישא בשכ"ט עורך דינו. עמוד השדרהצבאשברחוליותשירות צבאי